כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    פכים קטנים בחייו של סתם סופר

    9 תגובות   יום שבת, 11/6/16, 14:28



    (לא סופר סתם)





    לילדים יש חלומות מה ייעשו כאשר יהיו גדולים. מכבי אש, שוטר תנועה, טייס, רופא, אסטרונאוט, סופר שכותב סיפורים, ומה לא? כל אחד והדימיון שלו. לפעמים בפורים מגשימים ליום אחד בשנה את חלומם, ומתחפשים לנשוא נפשם.



    חולפים השנים והילדים מתבגרים. אחד למד איזה מקצוע שימושי, האחר משהו עיוני, אחד נעשה סופר, ומי שלא מצא את דרכו, או אם עיקר יכולותיו הוא בתפלול אנשים, הוא נעשה עסקן.



    אין זה בהכרח מקצוע מגונה. כל פוליטיקאי , הגון ככל שיהיה, נזקק לכישורי עסקנות. איפה לומדים את זה? . עם כל ההבדלים שבדבר, אפשר להגיד, שכשם שלא לומדים להיות סופר מוכשר, כך לא רוכשים בשום פקולטה יכולת של עסקן. זהו כישרון בזכות עצמו.

    זאת יכולת לתפעל אנשים, להבטיח הבטחות, שלא מתכוונים תמיד לבצע, למשוך תשומת לב, תוך הבנת חולשות בני אדם.

    אין כאן נדרש ראש של חוקר או של מחשבה מעמיקה , אלא יותר יכולת "החלקה" מתמדת של הסתירות של העסקן עצמו. לא להיתפס כשקרן.

    לשקרים של העסקן צריך שיהיו נסיבות מקלות. כורח השעה, דברים שלא תלויים בו, כי הרי הוא עשה את המירב כדי לעזור לפלוני או אלמוני



    בהונגריה בשנות ה60 וה-70 - סופריה ומשורריה ,כמו בכל מקום בעצם, היו יושבים שעות ארוכות בבתי קפה, מדסקסים עניני דיומא, ומשרבטים רעיונות לספריהם, מי בשירה ומי בפרוזה.

    היה בית קפה אחד בבודפשט תוסס במיוחד. המקום נחשב למוקד לשיחות על ספרים חדשים שיצאו, ביקורות שהופיעו בעיתונים, השמצות הדדיות בין משתתפי בית הקפה.

    כל יום פעל המקום הזה, משעות הצהריים ועד 5 בבוקר למחרת דלתותיו היו פתוחות.



    אחד מהנושאים שתמיד הגיע לדיונים סוערים היה היחס של משתתפים לאחד מהסופרים שהיה מבלייני הקפה הקבועים. חלקם חזרו ואמרו, שלא זוכרים מה האיש הזה כתב בכלל, ואחרים עוד הוסיפו, שהוא עסקן מעולה, וסופר שולי למדי. פה ושם כתב כמה ביקורות לפרסומים של אחרים, אבל יצירה משלו עדיין לא כתב



    מצד שני , הוא מקושר לכל המול"ים של בודפשט, ויודע לפני כולם מתי ייצא איזה ספר, כמה עותקים יודפסו, איזה פרסומות ילוו את תהליך הפירסום



    אחד מהשובבים של בית הקפה היה מתלוצץ , ואומר שהעסקן שלנו הוא כל כך עסוק עם מי יפרסם מה ומתי, שאין לו זמן לכתוב דברים בעצמו.

    העסקן שלנו תמיד מודאג, מי פרסם, האם זה יהיה מקובל על הקהל. נראה היה, שהוא יותר טרוד מכותב הספר עצמו

    השובב שלנו שואל, את המשתתפים מה יכול להיות טרדתו של העסקן ?

    סופר אחר מי יושבי הקפה, מהרהר בכל רם: אם האחרים לא יצליחו להפיץ את ספריהם, הוא ייראה פחות מגוחך ופחות ישאלו אותו, למה הוא בעצמו לא כתב משהו רציני



    יתרה מזאת, סופרינו דל היצירה, לא מפספס אף ארוע נוצץ של האינטלקטואליה המקומית. במפגשים מעורבים של פוליטיקאים , עיתונאים, סופרים ודמויות נוצצות של החברה , הוא תמיד דואג להיות מוזמן. שם יושבים גם חלק ממקורות המידע שלו, על מה יפורסם ומתי



    יושבי בית הקפה, שרובם מדירים את רגליהם מארועים נוצצים אלה, מקבלים "דיווחים" מעסקנינו על ארוע שהיה יום לפני זה, אם רוצים ואם לאו. הרי בזה גדולתו: הוא יכול לספר על משהו שהם לא היו מוזמנים אליו.



    בזה היה כוחו הדל.

    בעוד חבריו מגלגלים בין קפה לבין השטרודל את הרעיון לספר הבא שלהם, הוא בעיקר עסוק בהפחדתם, שהוא שמע שלמו"ל זה לא יהיה כסף, ולזה לספר כזה לא יהיה ביקוש, וכד'



    הרי הוא יודע הכל. הוא מכיר את המול"ים, משתפשף עם כל המי ומי בברנשה, והם הסופרים? סתם כותבים .

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/16 20:56:

      צבי זה הזכיר לי שכשביקרתי בפראג ז מה שהרגשתי שאנשים יושבים עד השעות הקטנות של הלילה שותים מעשנים אוכלים במסעדות ומדברים על ספרות פילוסופיה הגות כזו או אחרת.
      הרחוב נראה שומם חוץ מהדים שיצאו מהפיות אך אם הסתכלת היטב כל המסעדות היו מלאות בדיונים זה היה כל כך יפה....טוב שהבאת

        13/6/16 19:56:

      צטט: נסיכת החלונות 2016-06-13 16:17:11

      על קפה תמר יש שיר נהדר. ההיא שגרה בשנקין. ושרה באמת זה כבר המון שנים. אבל שם לפי מה שזכור לי ישבו בבוקר. כל מיני אנשים. לא רחוק מכסית היה רוול. היו להם עוגיות עם ריבה הכי טובות בעולם. או אולי ככה זה עם עוגיות של פעם. עניין של טעמים. ובכלל בככר של דזנגוף היו אנשים שבשבת בבוקר היו הולכים לאכול ארבס או שזה היה צהריים יותר ליד הבירה כמובן. מי זוכר את שניידמן למשל שאצלו היו קונים בגדים ?

       

      ושיר.

       

      ''

      גם את זה יודית הזכירה בתגובה שלה. איוניר גם היה בדיזינגוף. אבל יותר באמצע. איזה כיף להזכר בכל מיני דברים וסופרת סתם אולי יותר אחכ :-@

       

       

       

       

       

      את שיר הבטלנים איך אשכח?הרי זה היה ארוע מכונן

      .

      לתל אביב היו בתי קפה, היום יש רשתות. כמו רולדין למשל

        13/6/16 16:17:

      על קפה תמר יש שיר נהדר. ההיא שגרה בשנקין. ושרה באמת זה כבר המון שנים. אבל שם לפי מה שזכור לי ישבו בבוקר. כל מיני אנשים. לא רחוק מכסית היה רוול. היו להם עוגיות עם ריבה הכי טובות בעולם. או אולי ככה זה עם עוגיות של פעם. עניין של טעמים. ובכלל בככר של דזנגוף היו אנשים שבשבת בבוקר היו הולכים לאכול ארבס או שזה היה צהריים יותר ליד הבירה כמובן. מי זוכר את שניידמן למשל שאצלו היו קונים בגדים ?

       

      ושיר.

       

      ''

      גם את זה יודית הזכירה בתגובה שלה. איוניר גם היה בדיזינגוף. אבל יותר באמצע. איזה כיף להזכר בכל מיני דברים וסופרת סתם אולי יותר אחכ :-@

        13/6/16 16:06:
      אכן היכרתי והייתי בימי שישי רבים "בספריה" בתל אביב. בקשר לבית קפה בבודפשט התכוונתי יותר על האופי האנושי ופחות על בית הקפה. אדם שהוא פוליטיקאי לא במפלגה אלא ב"ספרות" יצירה ספרותית הוא לא מסוגל להפיק, אבל הוא מניפולאטור מוכשר שיודע להתברג ברשויות שקובעות מה יתפרסם או לאו. משחק משחק כפול להפגין"חשיבות יתר" בין עמיתיו הסופרים המוכשרים באמת, לבין מו"לים שקובעים מה יפורסם ומה לא.
        13/6/16 14:08:

      יוו יודית עשתה לי צמרמורת עכשיו. וטובה. הוטל דה לה רופ' לא בודפסט. אבל באמת שאני לא אצליח להסביר אותי טוב כ"כ. תודה ורבה

        13/6/16 13:24:
      נ.ב. פוסט יפה.
        13/6/16 13:23:

      סבא שלי היה יושב בבודפשט בבית קפה כזה שקרו לו אירופה, או אמריקה, אני כבר לא זוכרת אבל היה מאד מפואר, ושכן במרתף.על הקיר היו ציורים של ואיורים של גדולי התקופה. אצלנו אחרי "כסית" במרתף של בית הסופר בתל-אביב הייתה "הספריה" עם אווירה טובה של ברנז'ה וגם בבית סוקולוב של העיתונאים היו התכנסויות מעניינות. כל זאת בנוסף לקפה "תמר" שהחזיק הכי הרבה זמן מעמד ונסגר לצער יושביו לא מכבר מעט לפני מותה של שרה שהייתה גדולה מהחיים וניהלה את המקום בהתמדה ובאירוח פעיל של אנשי הרוח החביבים עליה. מה שמעניין שלפי התיאור שלך בבית הקפה ההונגרי היה פעיל בעיקר בערב ובלילה ואילו אצלנו ה"בטלנים" ישבו במקומות ההלו בשעות היום.

        12/6/16 10:16:
      אין כמו פוליטיקה בחיים. ולבטח בחיי הסופרים.
        11/6/16 15:18:

      והיה פעם גם "כסית". בת"א כמובן.מגניב

      פרופיל

      Zvi Hartman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      titulic