כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    כמעט התרוממנו מן הארץ

    54 תגובות   יום שני, 13/6/16, 10:56

    פעם בחורף אחד אמרת

    שאתגר החיים זה לא לגלות

    ארצות חדשות

    אלא לראות את הארצות המוכרות

    בעיניים חדשות.

    ואני אמרתי שזה כמו באהבה,

    שעכשיו יורד שלג בערימות

    ואי אפשר לגעת ברגש

    בגלל הכפור.

    ואולי באביב כשיתמוסס.

    אני יודעת, אתה לא אוהב שאני חופרת

    על הדברים הרגילים

    שאתה לא רואה

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/6/16 15:44:
      יצחק. ב. תודה על תשומת הלב שלכל אחד יש ראייה פנימית וחיצונית. החכמה למצוא את הדרך בתוכנו כמו טיפות הגשם המבקשות את הענן. אני אחזור לרוץ כמו איילה ליד הנחל שמצמיח עצי פרי מתוקים.
        27/6/16 14:10:

      עיניים חדשות,

      זה עדיין עיניים,

      על מוגבלויותיה החושיות.

      הראיה ללא עיניים,

      עולה עליהן אלפי מונים.

      הרואה בעיני רוחו,

      אינו זקוק לארצות חדשות.


        27/6/16 07:56:
      ברוךהלוי-סגל. מהות החיים- אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. ובתוך הנפש לא כל שקט הוא שתיקה, ולא כל רעש הוא צעקה.
        26/6/16 15:49:

      גילה היקרה,
      הכניסיהו תחת כנפך
      והיי לו אם ואחות
      ויהי חיקך מקלט ראשו.....
      והוא כבר יתרצה ויתרכך.

      שבוע טוב ומבורך,
      ברוך

        23/6/16 11:56:
      חני.א . תודה על החסד ועל הנגיעה המרגשת. המילים שלך פועמות בתוכי, שהרי כולנו עצים של אהבה שממתינים לגשמי ברכה.
        23/6/16 11:53:
      אילנה סמייל. תודה על אהבתך ומילותייך שרוקמות בי כנפיים של ציפור.
        23/6/16 08:39:
      זה טריק טוב לחיים בכלל לבוא כל פעם בעיניים חדשות את דברים ישנים..וכך עושים בדיקה מחודשת בכל פעם. מחזיקה אצבעות..וחיבוק על הכתיבה הנפלאה שלך כמו מילים שנרקמות במקום עמוק עמוק...נפלא
        22/6/16 22:09:

      גילה כמה מוכשרת את. כתבת נפלא! ממש.

      כמעט התרוממנו מן הארץ...יבוא הרגע וה"כמעט" יתנדף...

      אז האנרגיה של הריחוף תמלא כל תא בגוף ובנפש.

        22/6/16 14:16:
      איזה יופיע לשמוע...
        22/6/16 13:43:
      gubi's world. האביב כבר כאן והוא ממגנט אותי כמו גרם שמיים, מושך אותי אליו. ואתה כמו כוכב במסלול העונות.
        22/6/16 11:01:
      גם ה"אביב" שלך יגיע גילה. אמן!
        22/6/16 07:58:
      ההבדל המוכר בין להביט ובין להתבונן ...בין התמונה בעין לבין התמונה במוח המתבונן..ואשרי המתבונן...ויפיק תבונה...
        21/6/16 17:20:
      YuditKnoller. מילים הן כמו ידיים שנכנסות ללב. תודה יקרה.
        20/6/16 12:16:
      כתבת כל כך יפה.
        19/6/16 11:03:
      באבא יאגה. לא קל לבחור ולדעת מתי לחפור, מתי להתעקש, מתי לוותר, מתי לא לוותר, ומתי לעשות מה.
        19/6/16 11:02:
      מכבית- coach לכתיבה. אבל עדיין רוצה לטבול במעיין האהבה.
        18/6/16 23:19:
      ואף על פי כן, חפרי, חפרי, את עושה את זה יפה
      דברים כדרבנות.
        18/6/16 15:37:
      סוקראטס 1. אם מקשיבים לאהבה אפשר לחוש באנרגיה שלה מתחת לעור. ומכיוון והחיים ניגרים מבין אצבעותינו כמו חול, והזמן הולך ואוזל כל כך מהר, צריך לחלץ אותה, כי עוד מעט לא יישאר זמן לאהבה. ואני מקווה שבין המילים למעשה לא יידרש עולם שלם.
        18/6/16 08:33:

      לא יודע למה, אבל הפוסט הזכיר לי את מה שנכתב במקורותינו

      " בין אמר ועשה יש ת"ק פרסה"

      אז....

      אני מאחל שזה יהיה פחות מת"ק פרסה

      ושהיעד יהיה

      ראייה משותפת עין בעין  שתביא בעטייה התרוממות עד לכדי מעוף שאפילו השמים לא יהוו את הגבול

      מאידך

      כשרואים עין בעין, זה הופך למשעמם באיזשהו שלב

      סוקראטס

       

        16/6/16 01:31:
      ת ה י ל ה. כשמייבשים ביצות נעקצים. לא קל להישאר בביצה כמו שלא קל להישאר בפיסגה.
        16/6/16 01:30:
      נעם דימנט. יש דברים שלא נראה לעולם, ונישאר פרימיטיביים. אבל העיקר שנראה את החדש שקורא אותנו לחופש.
        16/6/16 01:29:
      kimchid. כן, צריך שיירד גשם שישטוף את העשבים ואת הבתים, ויקשט אותם ביהלומי טיפות צוננות.
        15/6/16 21:25:
      כן, לא כל אחד נותן רישיון לחפור.
        15/6/16 19:14:
      העיקר שרואים דברים חדשים....
        15/6/16 18:33:
      הוא אמר...היא אמרה.... אבל תמיד אחרי החורף מגיע האביב...והלבלובים אתו....לב אל לב.
        15/6/16 13:58:
      boby28. כולנו מגיעים למסע עם מזוודות מלאות וכבדות. ויש תחנות שאנחנו שואלים אם להמשיך עם הכבד, או לרוקן אותן ולפנות קצת מקום לתחנות הבאות במסע.
        15/6/16 13:56:
      תכשיט. לפעמים אני מרגישה כאילו שכחתי לסגור את הדלת בנשמה, ויש סערה והדלת נטרקת ברעש גדול, ואני רק רוצה חיבוק.
        15/6/16 11:54:
      דו שיח מעניין בינכם..שמשאיר סימן שאלה בסוף...
        15/6/16 11:38:
      איזו יכולת נפלאה יש לך להעביר מסרים ולכתוב רגשות. חיבוק...
        15/6/16 11:28:
      remei. ככה זה כשרואים רק עם העיניים. רואים רק את משחקי האור והצל שבקפלי הוילונות.
        15/6/16 11:27:
      זמן השיכור.יש מסרים לא מילוליים, כמו שפת הגוף. ואי אפשר להימנע מההבנה איזה לחן יש לסוף.
        14/6/16 22:42:
      עיניים חדשות השוכחות מהישן
        14/6/16 21:43:

      הדברים הרגילים שאתה לא רואה...

      משפט קשה.

        14/6/16 15:21:
      רוח האדם. לא רואים, לא שומעים... כמה קשה להתעלות על הצדק ולהיות סלחן ונדיב כלפי השני. לפעמים אנחנו צריכים ארגז כלים להתמודד עם הזוגיות ועם האהבה.
        14/6/16 15:18:
      דוקטורלאה. כיף לקרוא את את הפרשנות שאת נותנת לדברים ומגדירה אותם בדרכך ומתוך חכמת ניסיונך. אני חושבת שהטיפוס שהגדרת שטחי פשוט לא רואה, זה כמו שיש רהיטים בבית והוא לא מבחין בהיותם או בחסרונם, ובת הזוג הופכת להיות מין רהיט שכזה.
        14/6/16 15:15:
      bonbonyetta. אני חייבת להודות שתמיד הקריאה שלך נדמית לי כאילו נכנסת לך מתחת לעור, את כל כך רגישה ונותנת למסרים לגעת בבטן הרכה שלך. וזה קסום בעיני כי זו מהות הקריאה - האינטראקציה הזו שמתרחשת בין הקורא לטקסט, ההדהוד של התכנים בשכבות עמוקות שלך. תודה לך.
        14/6/16 15:12:
      צוריאל צור. אוהבת את המטאפורה שלך שכל אדם הוא ארץ. הדימוי הזה מסביר את הגיוון שקיים בכל אחד, וכמה קשה להכיר את כל הנופים עוצרי הנשימה, את הימים, ההרים, העמקים ומזג האוויר הייחודי בכל אזור. לפעמים אנחנו תקועים על ערסל במקום מסוים ביקום ואנחנו לא מסתכלים מעבר לקשת ונשארים קטנים ולא מפותחים, מתקשים לסלוח ולהמשיך הלאה.
        14/6/16 15:09:
      א ח א ב. מילים הן לא רק קרדום לחפור בו , הן גם מקפצה שאפשר לנתר ממנה גבוה ורחוק.
        14/6/16 11:42:

      יפה זה,

      וכששני אנשים אינם רואים עין בעין -
      שניהם לא ממש "רואים" את דברי השני

        14/6/16 11:17:
      מדובר בבעלי-אופי שונה: האחד- פונה אל החדש, הנגלה לעיניו. אינו מתעמק במוכר לו מהעבר, אומר: "מה היה -היה". השני- מתבסס על המוכר, מעדיף להעמיק חקר בפרטיו, לגלות בישן עולם חדש. אולי אלה הם השטחי והמעמיק.
        14/6/16 00:21:

      *

      אהבתי מאד במיוחד מה ש"הוא" אמר על אתגר החיים שזה לראות אותן ארצות או ארצות בכלל - בעיניים חדשות. כל כך נכון.

      ובכלל אהבתי מה שכתבת כאן, מאד התחברתי לדברים.


      תמונה קשורה

        13/6/16 23:20:

      זה יפה בעיני מה שהוא אמר על אתגר החיים.
      במיוחד אם מדובר בזוג שמכיר אחד את הארץ של השנייה המון המון שנים, לנסות לראות אותה בעיניים חדשות..
      אתגר לא פשוט.
      לגבי השאר, יש לאנשים נטייה לסבך כול דבר קטן, להיתקע, לחפור..

      צריך לדעת לשחרר, לוותר לקחת בקלות. ואם זה לא זה, אז לא!

        13/6/16 23:07:
      אחלה חפירה שבעולם :-)
        13/6/16 21:20:
      דניאלה אמהג. את חושבת שמי שלא מבין עכשיו יבין עם הזמן? אם כך את מלאת חמלה ואמפטיה. בעיני זו דרך חיים שמלווה אותו מרגע היקיצה.
        13/6/16 21:15:
      עברתי רק כדי לראות. הוא אמר לי, ומה אמרתי לו- זה כמו מעשה אהבה, כמו ריקוד. רק שהצעדים והמילים מולידים סדקים שצריך להדביק כדי ליצור חיים חדשים.
        13/6/16 21:13:
      שמבוכל. עד שנעבור את החורף אנחנו עלולים לשכוח לגמרי את גן העדן.
        13/6/16 18:52:

      אז הוא לא אוהב,

      so what

      הוא עוד ילמד להתפעם -כמוני -מהיכולת המופלאה שלך להניח על טס גלוי ומתאכזר לעצמך את רגשותיך הכמוסים.

      ולי קפצה לעין, הפסקנות שלו מול ה 'לא פסקנות' שלך (או הבטחון בידיעה מול האי בטחון בידיעה).

      וזה יפה מה שהוא אומר. וזה יפה גם מה שאת אומרת (ואיך שאת אומרת...)

        13/6/16 18:08:
      "נעבור את החורף ואחר כך נראה." https://www.youtube.com/watch?v=FC04RYCqpak
        13/6/16 15:29:
      HagitFriedlander. אני חושבת שכל אחד רואה בהתאם לרמת ההתפתחות הנפשית והרעב הרגשי שלו.
        13/6/16 14:27:
      מקסים מה שאת רואה ומה שהוא רצה לראות ומה שאת עוד רואה מעבר לכך לעומק וממיסה את ה"שלג" ברגש רב ובעדינות...
        13/6/16 11:40:
      בין פה לשם קיים מרחב שמזמן פרשנויות מכפות רגליו של אלוהים עד לאינסוף.
        13/6/16 11:11:

      מה שרואים מפה לא רואים משם...

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין