זה הולך וזה בא
החיטה בשלה זה מכבר, גרעיניה מלאים שמנים שיבולים זרועות למלוא העין, פני חקלאי זורחים קורנים. . עת קציר היא בארצנו, עת לקצור פרי העמל, אוכל רב לבני ביתנו, שיזין קרוב וזר. . לאחר קציר שופע, גובבו חבילות החציר, השדה נותר פרוע, תם מחזור בזה הניר. . בשדה שלידנו, צץ עולה גידול אחר, שייקצר בבוא עתו ושוב ושוב פזמון חוזר. . וכך ממשיך ממשיך שירנו, השדות עוד נזרעים, ולאחר עונת צימוח, מבשילים ונקצרים. . עונות באות, זמנים חולפים, שדה לובש, פושט, מחלצותיו, גם אנשים מחליפים פנים. ומן הזמן כלום לא נותר. . רק אבי לעד קיים הוא, מחבר לו כאן שירים, שחוזרים ומתנגנים הם, זה עידן ועידנים.  |