כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    משחקים קטלניים

    2 תגובות   יום חמישי, 16/6/16, 12:42

     

    משחקים/צעצועים ישנים ממש ממש מסוכנים צעקה
     
    בימים אלה, כאשר לצעצוע תמים כמו לבובת פרווה, יש עין מפלסטיק רופפת, זו עשויה להיות סיבה מספיק טובה כדי לקבל תביעה ייצוגית (ובצדק).
    נדהמתי לראות ברחבי הרשת, משחקים וצעצועים מלפני מספר עשורים, ללא ספק בעלי סכנה ממשית. בין היתר, משחקים עם חומרים דליקים, עופרת, חומרים רדיואקטיביים!, ועוד. הילדים קיבלו את המתנות האלו באהבה רבה, רק לא מובן לי איך להורה אחראי  אין שיקול דעת ולא מודע לסכנות של המשחקים הלא כל כך תמימים.
     
    קבלו את משחקי הילדות המזעזעים האלה בתדהמה:
     
     
     
     
     
    מעבדה לאנרגיה גרעינית
     
    ''
     
    כילד, האם בלעת, או הכנסת לפה איזה חלק מצעצוע? האם כתוצאה מכך גדלה לך עוד זרוע? לא? אז כנראה שלא היתה לך המעבדה לאנרגיה גרעינית הנהדרת הזו.
    כפי שניתן לראות, הייתה גישה שונה לחלוטין בנוגע לאנרגיה גרעינית בשנות ה-50` ותחילת ה-60`, האנרגיה האטומית הייתה חברה שלנו והדרך לעתיד וכמובן, לעולם היא לא תפגע בנו. ולמרות זאת, עדיין קשה לי לעכל שנתנו לילדים לשחק עם חומרים רדיואטיביים! אפילו בכמויות מזעריות.
     
    ''
     
    המעבדה לאנרגיה גרעינית שהונפקה ע"י `המועדון למדע בסיסי של אמריקה`, הגיעה עם דוגמיות אמתיות של אורניום ורדיום (שהוא פי מיליון פעם רדיואקטיבי יותר מהאורניום!) ואם זה לא מטורף מספיק שנותנים לילדים לשחק בחומרים רדיואקטיביים,  חלק מהניסויים שתוארו במדריך דרש מהילדים לתפעל בלוקים של קרח יבש. קרח יבש, דרך אגב, יש לו טמפרטורה של 109,3 מעלות מינוס ומומלץ לטפל בו רק עם כפפות, אשר כמובן, לא סופק ע"י המייצר. אהה, והערכה כללה ספינטריסקופ. משהו לא נורמלי.
     
    ''
     
    חברת `גילברט`, שהייתה פופולרית ביצור מעבדות כימיות לילדים, לא יכלה להשאר מאחור כמובן, והציגה את המעבדה הגרעינית של עצמה, שגם הגיעה עם דגימות רדיואקטביות ואפילו מונה גייגר קטן, כדי שהילדים יוכלו למדוד כמה קרינה נותרה בגופם לאחר כל פעם ששיחקו במעבדה ה*חינוכית* הזו.
     
    כדורי אש אטומיים (מסטיק לעיסה 1960)
     
    ''
     
    ואם בין ניסוי לניסוי נכנס קצת רעב ולא היה משהו בהישג יד כדי להרגיע את הבטן, תמיד אפשר היה לשים יד על המסטיקים המוזרים האלה. ענן הפטריה, שבקושי 15 שנים לפני כן הרג אלפי יפנים, עיטר את חפיסות  המסטיק הזולות האלו.
     
    ''
     
    היו לפחות עוד כ-10 חברות שיצרו משחקים אוטמיים דומים לילדים, והגרוע ביותר, שכבר בשנות ה-50 חשדו בתופעות הלוואי הקשות של חומרים מסוכנים אלה, אבל כולם הדחיקו.. קצת כמו היום שלא ידוע מה הקרינה של הסלולרי שלנו וקרינות אחרות עלולות לגרום בעוד מספר שנים. למזלם של הילדים, בשנות ה-60 נאסר להמשיך לייצר ולמכור משחקים קטלניים אלה.
     
     
     
     
    אקדח הקסם אוסטין
     
    ''
     
    בשנות ה-50 יצרו את אקדח הקסם אוסטין שאיפשר לירות כדורי פלסטיק על חברים. אבל איך הוא פעל? הכדורים נורו על ידי ערבוב "גבישי קסם" עם מים שנטען בחלק האחורי של האקדח וכמובן, עם גבישי קסם, זאת אומרת, כימיקלים מסוכנים.
     
    ''
     
    סידן קרבידי נמצא בכל הרשומות של חומרים מסוכנים, כי כאשר הוא בא במגע עם מים, נוצר גז דליק, כלומר, זו לא הייתה תופעת לוואי לא רצויה על ידי יוצרי הצעצוע, זה בדיוק כך, על ידי כוחו של הגז הזה, הכדורים נורו. היה, פשוטו כמשמעו, פיצוץ בחלק האחורי של האקדח בכל פעם שאצבעותיו העדינות של הילד לחצו על ההדק וגרם לכדור לטוס עד למרחק של 20 מטר. היה נדרש רק מעט רוק כדי לגרום לתגובה. ואם נגמר אבק הקסם, אולי יכלת להשאיל קצת חנקת אמוניום מהמעבדה הכימית של גילברט בשביל אפקט עוד יותר חזק. זוועה. וטרם סיפרתי על הפגיעות שהכדורים עצמם יכלו לעשות: מפגיעות עיניים, המטומות ועוד.
     
     
     
    משחק כימיה של גילברט
     
    ''
     
    הנה שוב חברת גילברט השנויה במחלוקת, עם משחק של מדע שנראה בטוח למדי, אבל בין 56 הכימיקלים בערכת הכימיה, אחד מהם בטוח היה קטלני, למשל הפרמנגנט אשלגן, שבנוסף להיות רעיל, הוא ידוע כמייצר דליקות, או האמוניום ניטראט, אותו חומר כימי שארה"ב רוצה להסדיר עכשיו, משום שהוא משמש ליצור פצצות תוצרת בית. להיות ילד חנון, מעולם לא היה מסוכן כל כך.
     
    ''
     
    המדריך עצמו לימד את הילדים איך ליצר פיצוצים עם אבק שריפה - בדף הראשון - ואמצעי אבטחה היחיד שנרשם, כלל שורה אחת כדי להזהיר את הילדים שלא לנסות אותו הניסוי בקנה מידה גדול.. שזה שירת מטרה אחת: ליידע את הילדים שזו הייתה אפשרות. הזוי!
     
    ''
     
    ערכות כימיה אלו נשארו פופולריות עד מחצית המאה ה-20, משחקי הכימיה של חברת גילברט הכניסו את הבעלים של החברה לצרות ויצאו מהאופנה בשנות ה-60` - 70` (לאחר סדרה של תביעות צפויות לחלוטין).
     
    טוב, למען האמת היה לאחי פעם מעבדה כזו, לא ידוע לי אם היו בה חומרים מסוכנים, אך אני זוכרת שנהננו מאוד איתה.
     
     
     
    סט ניפוח זכוכית של גילברט
     
    ''
     
    כן, שוב גילברט בכותרות. כנראה שהחברה הזו שנאה ילדים והיא התאמצה מאוד להמציא משחקים מסוכנים כדי לחסל אותם.
    ניפוח הזכוכית הוא האמנות של עבודה עם זכוכית מותכת כדי ליצר לעצמך צנצנות וכל מיני כלים מחומר זה.. וכמובן עושים זאת דרך ניפוח (הפה) של כדור זכוכית.. למרבה הפלא, ניפוח זכוכית נחשבה למיומנות שימושית עבור בחור צעיר לפני חצי מאה.
     
    ''
     
    קחו בחשבון שכדי לשנות את הצורה של הזכוכית, תחילה צריך להגיע לנקודת ריכוך, שזה בערך 500 מעלות צלזיוס. ערכת ניפוח זכוכית זו עודדה את הילדים לבצע סדרה של ניסויים בפראות חסרת אחריות, שפורטה במדריך:  בנוסף שלימד אותך שהזכוכית החמה ניתנת לכיפוף בקלות, הוא גם לימד אותך שאם אתה נוגע בו בידיים, אתה עלול להשאיר את עורך דבוק לזכוכית.. (500 מעלות, זוכרים?)
     
     
     
     
    ערכת יציקת עופרת
     
    ''
     
    סט יציקת העופרת, כמובן, שוב של חברת גילברט, מאפשרת לך ליצור צבא חיילי מתכת קטנים משלך.. שזה נשמע מדהים, עד שאתה שם לב שמדובר בלעצב בשבלונות את העופרת שאתה נדרש להתיך במו ידיך!
     
    ''
     
    לשים מטילי מתכת בסיר קטן כדי להתיך אותו ולשפוך את המתכת הרותחת לתוך תבניות, נשמע מסוכן למדי. ובנוסף לזה אולי עדין השתמשו באותו סיר לבישול המשפחה. משחקים אלה יצאו בסוף שנות ה-20 עד תחילת שנות ה-30`.. אני בטוחה שעד אז כבר המציאו גם את השכל הישר.
     
    ''
     
    הסט כלל חומרים ליצור חיילים, ספינות מלחמה, מטוסים, תותחים וסוסים בין השאר. מאוד חינוכי לשלום העולם..
    הדגמים המאוחרים יותר כללו מתקן להתכת המתכת, אך עדיין, נחלק העליון היה פתוח, כך שלא היה שיפור בטיחותי משמעותי.. למרות הפרסומות שניסו לשכנע את ההפך.
     
     
     
     
    תנורים, מגהצים, וצעצועים אחרים שבאמת פעלו
     
    ''
     
    כן, סימני השרפה על ה*צעצועים* שבתמונה, פחות או יותר אומרים הכל. זה תנור חשמלי צעצוע משנות ה-30`, שהתחמם כאשר חיברו אותו לחשמל, מה שאומר, שזה לא רק מסוכן, זה גם חסר תועלת. מה ציפו היצרנים שהילדה תבשל שם, מתאבנים?
     
    ''
     
    צעצועי חשמל למטבח היו מאוד פופולריים אז, כי בזמן שאת מאמנת את הבת שלך להיות בלבוסטע מושלמת, את גם מלמדת אותה על הסכנות הגלומות שמגיעות עם תפקיד קדוש זה, כי לא ללמד אותה, זה חוסר אחריות. תתביישי, אמא רעה. גם על חשבון כמה כוויות מהצעצועים החשובים האלה.. 
     
    החנויות מכרו מגהצים קטנים, מכונות קפה, טוסטרים, תנורים ועוד. גם מי שהתפאר בהיותו יצרן בטיחותי יותר מהמתחרים, היה חסר לו עוד הרבה, שימו לב למודעה הבאה:
     
    ''
     
    ה"בידוד הכפול", שכביכול מגן מחום ומהתחשמלות היה זמין רק אם הייתם מוכנים לשלם 50 סנט נוספים כדי לרכוש את המגהץ היקר יותר, ובנוסף, הוא מחמם "רק" 250 מעלות פרנהייט, שזה שווה בערך ל-120 מעלות צלזיוס, 20 מעלות יותר ממים רותחים! אבל נו, הילדים צריכים ללמוד באיזו שהיא דרך, גם אם היא כואבת והרסנית.
    אתם מבינים, הבטיחות היא יקרה יותר ומי שלא מוכן לשלם, שילדיו ישרפו! למרות שאני לא מבינה איזה סוג של הורים רכשו עבור ילדיהם צעצועים שעלולים לגרום לכוויות והתחשמלות ללא הגנה כפולה.
     
     
     
     
    קטר רכבת  דגם `דאקיאר`, סטיבנס
     
    ''
     
    ב-1843 חברת סטיבנס יצר את דגם הקטר הזה, אחת הרכבות צעצוע  הראשונות שבאמת נסעו. כמובן, שהסיבה העיקרית שרכבות הצעצוע לא נסעו, היא שפשוט בזמנו הטכנולוגיה לא הייתה קיימת. הדגם הזה הצליח להתגבר על מגבלה זו על ידי שימוש במנוע קיטור אמתי, שאילצו את הילדים לשפוך נפט או אלכוהול בקטר ולאחר מכן להדליק אש!
     
    ''
     
    הקטר אפילו הגיע עם דוד קטן כדי לחמם מים. כנראה שההורים והמבוגרים במאה ה-19, האמינו שאפשר לסמוך על הילדים שלא ישרפו..
    אבל חכו, זה לא היה החלק המסוכן ביותר עד כה. מנועי קטר צעצוע מדגם זה זכו לכינוי
    "משפך", בגלל שנטו להשאיר שובל של זרימה רציפה של אלכוהול או מים מהול בנפט כאשר הוא נע על הרצפה. סיכון בטיחותי חמור זה, לא מנע שהקטר הזה יהפוך לצעצוע לילדים הפופולרי ביותר באנגליה באותם הזמנים.
     
     
     
     
    כלי עבודה חשמליים לילדים `פאוורמייט`
     
    ''
     
    כלי העבודה החשמליים של הפאוורמייט אפשרו לילדים לשחק עם העתקים של אותם הכלים שאבא השתמש יום יום, כולל אחד שבאופן טרגי מחק את האצבע שלו.. כן, בניגוד לכלי עבודה מפלסטיק לא מזיקים שמוכרים היום, כלי עבודה לילדים אלה יוצרו ממתכת, הם זוהו כמשחק לילדים רק בגלל גודלם הקטן.
     
    ''
     
    אולי מסוריות אלו לא חדות כל כך כדי לנסר גולגולת, אבל בהחלט יש בהן סיכון די גדול כדי לגרום פציעות ע"י ידיים לא מנוסות (אפילו של מבוגרים), אין ספק שזה משחק מסוכן מאוד.
     
    ''
     
    עוד מוצר מרנין של פאוורמייט, היה המסור השולחני שפעל ע"י סוללות, ואם לא די בכך, היתה גם מקדחה, מלטשת וכו`.
    המשחקים הגיעו עם הוראות לבניית פרויקטים קטנים עם עץ וקלקר, היה די בכך כדי להסיח את דעת  הילדים  שלא מודעים שכלים כאלו עלולים גם להמיט הרס.
     
     
     
    ולסיכום, אני לא יודעת עד כמה ניתן להאשים את ההורים בחוסר אחריות, אולי זה היה יותר חוסר מודעות לסכנות, וצריך גם לקחת בחשבון את אופן החברה והחשיבה של אותה תקופה.. אולי היום מגוננים יותר מדי על הילדים והם גדלים בבועה וכאשר הם בוגרים הם לא יודעים איך להתמודד עם החיים האמתיים כי לא יהיה להם את הכלים הנכונים. אני חושבת שהדרך היחידה ללמד ילדים, היא להציג פעילות מעשית הדרגתית בחינוך שלהם, בין אם מסוכן או לא. (חוץ מחומרים רדיואקטיביים וכל החומרים המסוכנים שבכתבה הזו, בבקשה). צריך לתת לילדים לחקור, לבשל אם הם אוהבים ועוד, לתת להם לעשות פעילויות שדורשות יותר מאשר החלק התאורתי בלבד. להתנסות. כמובן בהשגחת הורה או אדם מבוגר אם יש מידת סיכון. התפיסה שלנו לגבי סיכון מנופחת בגלל חוסר יכולת להעריך את יכולתו של ילד, בגלל המנהגים והערכים שלנו, משלימים ונשמעים למה שאומרים לנו במקום לסמוך על חוש הביקורת  והידע האמתי שלנו, והכל בגלל איזה צורך מטופש שיש בנו להגן על אחרים מפני עצמם.
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/16 16:57:
      ופתאום, תוך קריאת הפוסט המרתק (והמזעזע...) הזה, נזכרתי בחבר ילדות שלי, איל. אני לא זוכר באיזה כיתה היינו, אולי בכיתה ו', אבל איל הסתגר בחדרו וערך ניסויים שונים ומשונים. הוא היה ילד מבריק וחכם, שלא לומר - סקרן בלתי-נלאה. באחד הבקרים דפקו הוריו על דלת חדרו (שהייתה תמיד סגורה...) וניסו לבדוק מדוע לא התעורר לקראת יום חדש. אבל איל..., כבר היה מת. מעולם לא סיפרו לנו דבר וחצי-דבר על נסיבות מותו. סביר להניח שמשהו באחד הניסויים שלו השתבש ועקב כך מצא איל את מותו.
        18/6/16 23:47:
      פעם נסענו בלי חגורות בטיחות וזה היה "נורמלי"

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין