חברי מוני כתב על פרשת השבוע "דבר אל אהרון ואמרת עליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". בפרשתנו התורה ממשיכה את תיאור ההכנות למסע בני ישראל במדבר – מצוות הדלקת המנורה, הקדשת הלויים לעבודה, פרשיית פסח שני, סדר הנסיעה במדבר על פי ה'. לאחר מכן מופיעה הצעת משה ליתרו להצטרף אל העם, ופרשיית "ויהי בנסוע הארון". פרק יא' מתחיל את המסע עצמו ומתאר את חטאי העם – המתאוננים והמתאווים, ולבסוף בפרק יב' את חטא מרים. כל הפרקים הראשונים של ספר במדבר - כולם הכנות למסע מהר סיני אל ארץ ישראל. המפקדים והמחנות, סידור הדגלים, בחירת הלויים, המשכן והחצוצרות. גם פרשיות פסח המדבר ופסח שני המופיעות בפרשתנו אף הן הכנה למסע לארץ ישראל שכן כשם שפסח מצרים סימל את יציאת מצרים ופסח הגלגל סמל את ראשית כיבוש הארץ, כך פסח המדבר סמל את ראשית המסע במדבר לארץ ישראל. בהמשך הפרשה אומר משה רבנו לחותנו יתרו (פרק י' כט') ) "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם" הכל נשמע חלומי, בנ"י מתכוננים למסע קצרצר אל א"י כפי שכתוב לנו בפרשה (פרק י' לה') "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינסו משנאיך מפניך", ואז לפתע מתחילים הצרות האכזבות והאסונות לפקוד את בני ישראל בדרכם במדבר סיני, כאן בפרשת השבוע. עמוק בלב יש בבני ישראל שלא ממש להוטים להגיע לשם. בלבם ובראשם יש שתי אפשרויות להישאר במדבר ולחיות חיים נסיים, להיות "דור דעה", דור של תבונה וידע תורני, או לחזור למצרים עם כל מה שכרוך במעבר הקיצוני הזה, מבחינה גשמית ורוחנית. התורה מיד מספרת לנו ששתי האפשרויות לא משביעות את רצונם. הם מתלוננים על המן שיורד מן השמים מדי יום ביומו שאיננו מזון מגוון מספיק. הם לא אוהבים את אספקת המים שאיננה מובטחת להם לעולם. הם זוכרים את האוכל הטוב שהיה להם, לכאורה, במצרים. אבל לפי המדרש, רק מיעוט קטן באמת רוצה לחזור למצרים לתמיד. וכך הם ממשיכים הלאה עם משה בדרך אל הארץ המובטחת, אבל עושים זאת בחוסר רצון ובהיסוס. הגישה הזאת מובילה לבסוף למרד נוסף כפי שנקרא בשבוע הבא את פרשת חטא המרגלים, לאסון ולמותו של דור שלם ולמרות היותו דור דעה, במדבר סיני. מסיבה זו פרשת השבוע הזאת עצובה, מפני שאנחנו כבר יודעים את סופו של הסיפור. אנחנו כבר רואים שהדור הזה מבקש לגזר על עצמו אסון וחורבן. גם היום, כמו אז, במדבר, יש ליהודים אפשרויות נוספות אחרות. יש הרבה "מצרים" בעולם, ארצות שיהודים מתפתים ללכת אליהן (ברלין), אבל יש גם בהן בעיות וסכנות גדולות. יש כאלה גם שמבקשים להמשיך לחיות במדבר שאיננו תובע מהם שום דבר, ורואים את עצמם כ"דור דעה". ההיסטוריה תמיד הראתה שהאפשרויות האלה נמחקו מהעתיד של העם היהודי. המסע הארוך שהחלו משה ובני ישראל בפרשת השבוע נמשך גם היום.