כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      27/9/16 12:55:
    תודה רחלי על המילים החמות. אמנם זהו ספר ראשון מסוגו, שראה אור לאחר ההתנתקות. אך כולי תקווה שיהיה פתיח לספרים נוספים כאלה שבדרך. ועוד יותר אני תקווה שאנשים ילמדו את ההיסטוריה, ויותר מכך לאהוב את אחינו המתנחלים ביו"ש, וכמובן שלא עוד איוולת שכזאת. שנה טובה גם לך ולכל עמך ישראל, בכל אתר ואתר.
      26/9/16 10:18:
    דעתי כדעתך, והייתי נותנת לך 1000 כוכבים, אם רק היה זה אפשרי. תודה על האנתולוגיה המרגשת המעלה דימעה על עקירת הנטוע. חג שמח ושנה טובה ומאושרת לכל עם ישראל ולחלוצי יו"ש שהשם ישמרם מכל רע.
      26/6/16 17:15:
    תודה אהובה. שמחה שהתחברת לשירים. מאז ההתנתקות - זה 11 שנה בקרוב, טרם יצאה אנתולוגיה לשירה אודותיה. אכן אלה היו ימים קשים עבור חלק גדול בעמנו, והיו אמנים שגם הרימו קולם ולא שתקו לנוכח העוול המוסרי הגדול שעמד להתרחש , בדרכים לא דרכים כלפי תושבי גוש קטיף. חשוב היה לי לתעד כמה מהקולות האמנותיים שנשמעו באותה תקופה, ושלי בתוכם. אז לפני ההתנתקות או לאחריה, עם כל ההרס תרתי משמע, שנעשה במקום. כולי תקווה שלנחשפים לאסופה זו היא תשמש גם כהתרעה והרתאה, שלא עוד. גם אם קולות כאלה נגד יהודים, עדיין אפשר לשמוע בקרבנו. וגם אם יהיה אי פעם הסכם שלום עם הפלסטינים אסור שזה יבוא בליווי מעשים לא הומניים נגד יהודים. ליהודי כמו לכל אחד אחר בכל מקום יש ומגיעות זכויות אדם, חירותו לבחור היכן לגור, ושמירת כבודו. לא פחות מאשר לאף אחד אחר, בארץ ובעולם. לגבי גבולות הארץ - מי יודע? לא אנחנו נקבע. המציאות יותר חזקה כאן במזרח התיכון, מכל דבר אחר. שבוע טוב ונתבשר טוב.
      26/6/16 08:19:

     יישר כוח!

     כתיבה עם הרבה רגש וכאב!

     מי ייתן ועם ישראל :

    לא ידע עוד צער של התנתקויות מארץ הקדושה- המיועדת לעם הנבחר-

     כפי שה'   הבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.

     

     בברכה

     אהובה.

    5 משוררים,5 שירים ופואמות להתנתקות,מתוך ספר חדש "קדיש קטיף" שערכתי והוצאתי לאור

    4 תגובות   יום שישי , 17/6/16, 14:21

     

    5 משוררים, 5 שירים ופואמות מתוך אסופת שירה בספר חדש "קדיש קטיף" שערכתי, ויצא לאור בהוצאתי

    ''

     

    ממש בימים אלה, לפני שבוע, הוצאתי לאור אנתולוגית שירה של 5 משוררים ומשוררות.

    באנתולוגיה 11 שירים ופואמות לרגל ציון 11 שנים להתנתקות. 88 עמודים. בהוצאתי העצמאית "גרינברג".

    ניתן לקבל לביקורת או לרכוש את הספר דרכי, מכאן.

    אעלה כאן היום 5 שירים ופואמות. ייצוג לכל משורר ,שלוקח בה חלק.  לפי סדר הופעתו באסופה.

    לכבוד שבוע הספר ולכבוד שבת קודש.

     

    1. התנתקות – מבט לאחור                                             -  בלפור חקק
    2. תפילת האחים                                                          -  אסתר ח"ג ויתקון
    3. תל אביב את יכולה יותר – פואמה לעיר עולם ת"א          -  נעמי  גרינברג הר ירוק
    4. כוח סוס      שבת "זכור"                                              -  שירה טברסקי-קסל
    5. קדיש-קטיף. שבע דמעות על חבל קטיף                         - הרצל חקק

     

     

    התנתקות, מבט לאחור              -  בלפור חקק

     

    בְּעֶרֶב הַגֵּרוּשׁ שֶׁל יְהוּדִים

    מִגּוּשׁ קָטִיף

    הָיְתָה  פְּרִיחָה בַּכֹּל מִסָּבִיב

    הָיְתָה קְרִיעָה גְּדוֹלָה וְלֵב זָב

    כְּמוֹ רַעַשׁ קְרִיעָה שֶׁל צֶמַח

    עִם שָרָשָׁיו.

    הַגָּרוֹן נִשְׁנַק מִמִלִּים, מִמְּבוּכָה

    וְלָחַשׁ רַק מִלָּה אַחַת: אֵיכָה

     

    לֹא הָיָה טְוִו'יטֵר אָז

    כִּי הצִפּוֹר הָיְתָה שְׂרוּטָה וְנוֹאֶשֶׁת

    פְּצוּעַת כָּנָף

    כַּמָּה שָׁנִים

    עַד שֶׁנִּרְפְּאָה וְעָלְתָה לָרֶשֶׁת.

     

    לֹא הָיָה פֵייסְבּוּק אָז

    כִּי בַּפָּנִים הָיָה שֶׁסַע

    כִּי פְּנֵי הַמְּגֹרָשִׁים הָיוּ

    מְצֻלָּקִים מִן הַחֶרְפָּה.

    לָקַח זְמָן עַד שֶׁהַצַּלֶּקֶת הִגְלִידָה

    וְנוֹתַר רַק סִימָן שֶׁל פֶּצַע

    וְרֵיחַ שֶׁל אַבְקַת שְׂרֵפָה.

     

    לֹא הָיוּ פֵייסְבּוּק, טְוִ'יטֵר וָאֳנִיַת שָׁלוֹם עַל מַיִם

    אֲבָל הָיָה קוֹל יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם.

    הָיָה שִׁדּוּר חַי, שֶׁשִּׁדֵּר אַלְלַי וְעוֹד אַלְלַי.

    הָיוּ בִּזְמַן הַגֵּרוּשׁ

    אַחִים וַאֲחָיוֹת

    שֶׁאָמְרוּ לָהֶם שֶׁזּוֹ מְלַאכְתָם

    וְהֵם נִדּוֹנוּ לְגָרֵשׁ אַחִים

    מִבֵּיתָם.

     

    וְהָיָה גַּם אִישׁ טוֹב

    שֶׁרָאָה הַכֹּל מִקָּרוֹב

    וְרָצָה לוֹמַר  מִלָּה אַחַת שְׂמֵחָה

    וְלָחַשׁ רַק: אֵיכָה

     

    ב' באב תשע"ד- 9 שנים אחרֵי

     

     * * * *

     

    תפילת האחים        אסתר ח"ג ויתקון 


    - אָחִי, אַל תִּרְמֹס נִטְעֵי גַּן חֲלוֹמִי חֶמְדַּת אָבִי תִּקְוַת דּוֹרִי,
    אַל נָא תִּשְׁלַח יָדְךָ בְּלִבְלוּב אַהֲבַת אִמִּי שֶׁטִּפְחָה אִילָנוֹת וְשִׂיחִים
    עַל כִּבְרַת חוֹלוֹת זְהֻבִּים.

    אַל תִּמְחַץ פֵּרוֹת שֶׁמָּלְאוּ עָסִיס מְגָדִים, מַמְתִּינִים לְהֵאָכֵל 
    בִּבְרָכָה בְּבָתֵּינוּ הַצְּנוּעִים, שֶׁגַּגּוֹתֵיהֶם בִּשְׁמֵי מָרוֹם,
    וְשָׁרְשֵׁיהֶם עֲמֻקִּים בִּתְהוֹם נַפְשֵׁנוּ, הוֹמִים.

    - הֶרֶף נָא מִמֶּנִּי, לֹא אוּכַל הַבֵּט בְּעֵינֶיךָ, אֶת תְּחִנָּתְךָ לֹא אוּכַל
    שְׂאֵת, כִּי מַלְאָה נַפְשִׁי צַעַר, וְאֵין תּוֹחֶלֶת בְּמַעֲשַׂי, כִּי נִגְזַר עָלַי. אָנָּא, טָעֵנִי
    בְּגַן לְבָבְךָ, בְּאַהֲבַת אַחִים שֶׁאֵין לָה שִׁעוּר, וְתִהְיֶה אַהֲבָתֵנוּ גַּן פְּלָאִים עַל אֶרֶץ
    רָבָה, שֶׁפֵּרוֹתָיו מַמְתִּיקִים כָּל טָעוּת, כָּל מְרִירוֹת, כָּל גְּזֵרָה רָעָה.

    אָמֵן אֲחִי! אָמֵן

     


    * * * *

     

     

     נעמי גרינברג הר ירוק

    תל אביב יפו - עיר עולם שנבראה בשבילי ולמידתי  

    ו' אדר ב' ס"ה 2005

    (השיר פורסם במלואו למחרת שנכתב, ולאחר ביקור אצל אבי פרחן ואריאל זילבר, באלי סיני - בפורום יהדות באתר "כדורינט". כאשר האינטרנט הישראלי היה עדיין שממה.)


    פואמה  

    תֵּל אָבִיב יָפוֹ אַתְ יְכוֹלָה יוֹתֵר

     

    א.
    אֲנִי נִכְנֵסֶת לְתֵל אָבִיב יָפוֹ, דֶּרֶךְ

    הַשַּׁעַר הַאֲחוֹרִי
    לְעִיר כִּמְעַט לְלֹא רַחֲמִים.

     
    אֶלָּא שֶׁבִּרְגָעִים מְיוּחָדִים
    הַשֵּׁם נוֹתֵן לָהּ כַּמָּה רִגְעֵי חֶסֶד
    וְאֵיזֶה זִיק אִישִׁי, לְרוֹמֵם
    אֲמִירָה אוֹ מַעֲשֵׂה טוֹבִים.

    כִּכְלל, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בָּעִיר הַזֹּאת.

    תֵּל אָבִיב יָפוֹ רַבָּתִי.
    הַמֶּרְכָּז הַגָּדוֹל בַּמְּדִינָה
    לְעִנְיינֵי צְרִיכָה, יְצִירָה, תַּחֲרוּת,
    בִּיקוּשׁ-לְתָּאַווֹת.

    תֵּל אָבִיב עִיר מְנוּכֶּרֶת עִירִי, לְתוֹשְבֶיהָ,
    שֶׁלֹּא בְּמוֹ יְדֵיהֶם בָּנוּהָ,
    שֶׁלֹּא הָיוּ מִמְהַנְדֵסֶיהָ וּמְאָדְרִיכָלֶיהָ.

    קָרָה וּמְסוּיֶגֶת לִיְלִידֶיהָ.

    ב.

    מְעַצְבֵי שְׁבִילֵי רְחוֹבוֹתֶיהָ ובִּנְיָינֵיהָ,

    מצטוֹפְפִים כְּהֶרְגֶלָם,

    לצד החוֹם העוֹלה מִתנוּרי לְבֶנֵיהָ

    וּמִרְצְפוֹתֵיהָ הַמְסוּגננות.

    -         מְשַׁמְרֵי דְּמוּתָהּ בַּת מֵאָת הַשָּׁנִים בִּלְבָד –

    שֶׁזֶּה לָהּ כָּל עָבַרָה -

    הֵם מִקָרוֹב בָּאוּ.

     

    וּמלאכִים חוֹלְפִים אַךְ חִישׁ בְּשָׁמֶיהָ
    לִיְעָדִים אֲחֵרִים.

     

    ג.

    הוֹ תֵּל אָבִיב יָפוֹ הַיּוֹם,
    מְקוֹם הוּלָדְתִי פַּעַם.
    אֵיךְ הִתְעָצַמְתְ לִהְיוֹת
    מְעוֹז הָהוֹנָאָה
    בָּהּ הַיָּחִיד נִשְׁעָן עַל עַמּוּד זוֹהָרֵךְ הַחַשְׁמָלִי,
    נֶהְפַּךְ מִיַּד לְתַעָתוּעַ בִּפְנֵי עַצְמִיוּתוֹ -
    עַל מִרְקָע גוֹרְדֵי שְׁחַקָיִךְ -בָּצְלָלִית  הַמָנְהֵטֶנִית.

    תֵּל אָבִיב יָפוֹ מוֹדֶרְנִית מִמֶּךְ

    נַסְתִּי.

     ד.

     

    עֲכְשַׁוִויוּתֵךְ מְצָמְרֵרֶת-אַכְזָרִית,
    לַמִתְבּוֹנֵן מֵהַצַּד הִינַךְ
    צְמוּדָה בּרוּבֵּךְ לְמַעֲשֵׂי חֵטְא, זִימָה אוֹ דוֹלָר.

    תּוֹבַעַת וְנוֹשֶׁקֶת לְאֵיזוֹ עֲבוֹדָה זָרָה
    בְּשֵׁם כָּלְשֶׁהוּ.ּ

    אַנַכְרוֹנִיזְם תַּרְבּוּתִי,
    מִתְּקָרֵא בְּהֵיכָלַיִךְ- קִידְּמָה לִשְׁמָּה.

    עוֹפוֹת מוּזָרִים בָּאִים אֵלַיךָ לָעוֹלָם
    בְּהִינַפֵּץ בֵּיצֵיהֶם אֶל סַלְעֵי חוֹפֵךְ.

    ה.


    הוֹ תֵּל אָבִיב יָפוֹ הַמִתְמַסְחֶרֶת עוֹד,
    בּעוֹמְדֵנוּ שְׁתֵינוּ
    מוּל שוֹקֶת זוּ הַשְּׁבוּרָה,
    הֵחֵלָּה פְּנִיָתִי
    הַחוּצָה וּמִזְרָחָה מִמֶּךְ,
    לִמְצוֹא עוֹד יִרְאַת שָׁמַיִם בֵּמָקוֹם אַחֵר
    וְחַסְדֵּי שָׁמַיִם,
    וְעִסְקֵי שָׁמַיִם
    שָׁם בַּשָּׁמַיִם
    וְכָאן בָּאֶרֶץ.

    כָּרֵי חָכְמָה לִרְעוֹת בָּהֶם.
    בְּתוֹרַת חַיִּים לְהִידַבֵק,
    בְּאֵין מַפְרִיעַ,
    וּלְדֶרֶךְ אֱמֶת לְהִתְמַסֶר, מְאַהֲבָה.

    ו.


    מִיְמֵי קֶדֶם יָדַעְנוּ בְּיִשְׂרָאֵל
    יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר
    בֵּאזוֹרֵי הָהָר וְהַמִּדְבָּר, בַּבִּקְעָה וּבָעֲרָבָה.

    כַּאֲשֶׁר נִמְלֵךְ יָפוֹ, הָיָה בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם, שַׁעַר הַכְּנִיסָה אֲלֵיהֶם, מִיָם.

    מִתוֹקֵף זְכוּתָם - הִתְחַבְּרוּתָם שֶׁל אָבוֹת וּמְלָכִים שֶׁבָּאָרֶץ,
    לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִים, הַמֶלֶךְ שֶׁבָּמְרוֹמִים.

    תֵּל אָבִיב יָפוֹ חָיִיתִי בְּתוֹכֵךְ פַּעַם,
    רַק כְּבְּתוֹך בֵּיתִי שֶׁלִּי.

     
    לֹא יָכֹולְתְ לִהְיוֹת לִי לְבַּיִת?
    לֹא הָיִיתְ יְכוֹלָה יוֹתֵר?

    ז.


    יֹאמַר הַמְקַטְרֵג בִּנְפנוּף יַד וְכָתֵף
    שֶׁלֹּא מָצָאתִי אֶת מְקוֹמִי בְּעִיר הוּלָדְתִי..
    הֲיִתָּכֵן?
    אִישׁ אוֹ אִישָׁהּ לֹא יַחְבְרוּ וְיִּתְהַלְּכוּ יַחַד עִם

    עִיר הוּלַדְתָם כּבְתוֹך שֶׁלָּהֶם?

    תֵּל אָבִיב יָפוֹ שֶׁלִּי.
    הַיּוֹם עֲדַיִן דָּרוּשׁ לָךְ
    הַרְבֵּה חֶסֶד לִבְנוֹת אֶת
    מַה שֶׁעוֹד הֶחֵסַרְתְ.

    ח.


    אֶכָּנֵס שׁוּב אֵלָיךְ,
    וְהַפַּעַם מֵהַר וְלֹא מִיָם,
    וּבְּמִּשְׁנֶה זְהִירוּת
    אֲחַזֶר לְפִתְחֵךְ,
    וְאֶבְדוֹק אֵיךְ אֲתְ מְשָׁקֶמֵתְ
    אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ הַצְּעִירוֹת, גַּם מִבִּפְנִים.

    עַד שֶׁאָשוּב אֵלָיךְ לְהִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵךְ

    כּבְתוֹך עִירִי.
    בְּדֶרֶךְ רְאוּיָה לְיְלוּד אִישָׁהּ
    שִׁמִתְהַלֵךְ בְּעִיר- עוֹלָם*,
    שֶׁנִּבְרְאָה בִּשְׁבִילוֹ,
    וּלְמִידָתוֹ.

     

     

    *בשיר זה הטבעתי לראשונה את המושג "עיר עולם" לעירי תל אביב. כידוע עירית תל אביב עשתה בו שימוש מספר שנים לאחר מכן, כשכינוי זה מופיע באתרה ובפרסומיה.

    "עיר עולם" - במובן הארצי של המילה, כעיר אוניברסאלית אשר יונקת מהעולם ומקרינה ומשפיעה על העולם.   

    "עיר עולם" - במובן הרוחני של המילה. כעיר שהיא מקום ילידי, של ראשית, של תודעה זהותית ופנימית. עיר במובן השמיימי – רוחני ותרבותי.

     

    * * * *

     

     שירה טברסקי-קסל

     

    כֹּחַ סוּס        

    שבת "זכור" - ח' אדר ב' תשס"ה

                                                                

     

                    "60 סוּסִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּגֶרְמַנְיָה יְמַלְּאוּ תַּפְקִיד מַכְרִיעַ בְּפִנּוּי הַתּוֹשָׁבִים מִגּוּשׁ קָטִיף."

                                     ג'רוסלם פוסט, מרץ 18   2005

     

     

     שִׁשִּׁים סוּסִים גֶּרְמָנִיִּים, כָּל סוּס, אוֹמְרִים,

     שָׁוֶה מֵאָה שׁוֹטְרִים,

     

     שִׁשִּׁים סוּסִים, בִּימֵי בֵּין- הַמְצָרִים, יִגְרְרוּ אוֹתָנוּ

     אִמָּא אַבָּא סַבָּא סַבְתָּא – בִּרְחוֹבוֹת הַיִּשּׁוּב

     בַּדְּשָׁאוֹת הַיְרֻקִּים, עִם שַׁרְשְׁרָאוֹת וַחֲבָלִים

     

     אֶת עַשְׂרוֹת- אַלְפֵי הַיְּהוּדִים, מֵהַחֲמָמוֹת מֵהַבָּתִּים

     אֶת הַיְּלָדִים בִּבְכִי- עוֹלָלִים

     נִהְיֶה לְמִרְמָס בְּשַׁעֲטַת- כָּל- פַּרְסָה.

     

     אֵלֵי סִינַי    דּוּגִית כֶּרֶם  מוֹרָג    רְפִיחַ -יָם     נֵצֶר -חֲזָנִי

     בְּדֹלַח       כְּפָר דָּרוֹם   גַּנֵּי -טַל  נְוֵה דְּקָלִים  חֹמֶשׁ

     בְּנֵי עַצְמוֹן   כְּפָר יָם     פְּאַת     שְׂדֵה קָטִיף   כַּדִּים

     גָּדִיד           עַצְמוֹנָה    שָׁלֵו    תֵּל קָטִיפָא    שָׂא -נוֹד

     גַּן אוֹר        נִיסָנִית    נְצָרִים    שִׁירַת הַיָּם גַּנִּים                

     

     וּכְמוֹ אָז הַכְּלָבִים

         אֶפְשָׁר לָתֵת פְּקֻדָּה בִּלְשׁוֹנָם -

         אָח- דּוּנְגְ !

     

     

     * * * * 

     

    הרצל חקק

     


    קדיש - קטיף.  שֶׁבַע דְּמָעוֹת עַל חֶבֶל קָטִיף        

     

     

     

    דמעה בצבע דם - יום החורבן

     

    טַלִּית לְלֹא תְּכֵלֶת.

    חַיַּי חוֹזְרִים שׁוּב.

    זֶה הָיָה יוֹם אֵבֶל, יוֹם קְרָב.

    יוֹם אָב. יְתוֹמִים נִלְקְחוּ מִבֵּיתָם,

    הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ נֶחֱרַב.

     

    הִשְׁתַּעֵל הַדֶּגֶל בִּכְאֵב,

    עֵינָיו אֵימָה, כְּמוֹ אָבְדוּ לוֹ

    הַזִּכָּרוֹן, הַנְּשָׁמָה. פַּסֵּי תְּקוּמָה.

     

    הֵיכָן הַסֵּמֶל שֶׁבַּתְּכֵלֶת.

    שׁוּב אֲנִי שָׁם. נִשְׁכָּחוֹת

    כָּל שְׁנוֹתַי. אֲנִי יֶלֶד.

    הִנֵּה מוֹרַג. עוֹד יִשּׁוּב

    נֶהֱרַג. שִׁירַת הַיָּם. מְדַדָּה.

    כָּל בָּתֶּיהָ כְּבָר קִינָה.

    פְּאַת שָׂדֶה שְׁדוּדָה.

    נָוֶה לְלֹא דְּקָלִים.

    צְמָחִים וְנַעְנַע. שְׂרוּפִים רוֹעֲדִים.

     

    עוֹד זַךְ בּוֹעֵר.

    הִנֵּה יֶלֶד. והוא נִגָּף, שָׁר לַמְּשׁוֹרֵר,

    אֶת הַמִּלִּים:

    לְבַדִּי. מַשֶּׁהוּ בְּדָמוֹ עוֹד יְשׁוֹרֵר.

    הַאִם הַיֶּלֶד הַזֶּה

    יִלְמַד לְדַבֵּר.

    הַיֶּלֶד שֶׁהֻכָּה שָׁם,

    חַי בְּתוֹךְ כְּלִי נִשְׁבַּר.

    הַשָּׂעִיר שׁוֹעֵט.

    לַחֲלוֹמוֹ חָזַר.

    בְּקֹשִׁי נָשַׁם.

    זֶה צוּק נוֹרָא וּמְצוּקָה.

    הִנֵּה עַם לְלֹא סֵפֶר.

     

    חַיִּים נִשְׁלָחִים לִמְחִיקָה.

     

     

     

    דמעה שנייה: צוק מדמם

     

    יָד נוֹתְרָה.

    תְּלוּיָה בָּאֲוִיר. קוֹל חָנוּק.

    נָשִׁים. יְלָדִים. טַלִּיתוֹת.

    גְּבָרִים שְׁבוּרִים.

    נִצְבָּטִים אֶל הַצּוּק.

     

    נִשְׁמָתָם. יֶלֶד וְדֶגֶל עַל גַּג תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱלַם.

    עַד שֶׁהַשָּׁמִיר בַּחֲמָמָה לֹא נָשַׁם.

     

    עַם נִבְחַר וְתָם.

    דּוּגִית נִבְגְּדָה. נִיסָנִית לְלֹא

    נֵס. מִכְּפָר דָּרוֹם

    נִלְקַח זֵכֶר תַּשַׁ"ז. נִשְׁחַט הַחֲלוֹם.

     

    וְעָלוּ לְעוֹלָה.

    אֵין עוֹד לוּחוֹת.

     

    הַנְּצָחִים וְהָרוּחַ

    נִשְׁלְחוּ לְכָל הָרוּחוֹת.

    דמעה שלישית: האור חשך

     

    וְהָאוֹר חָשַׁךְ. קְלַסְתֵּרָם הֵצֵל.

    לְיַד הַהֶגֶה חָזוֹן אַחֵר. מְצַלְצֵל.

    נִשְׁמַתְכֶם תִּקָּטֵף אֶל הַצּוּק.

    חֲלוֹמְכֶם יִתְגַּלְגֵּל.

     

    אַחַת דִּינְכֶם: לַעֲזָאזֵל.

     

     

     

    דמעה רביעית: עיר על תושביה

     

    וּמִמַעֲמַקִּים

    בָּאָה נֶפֶשׁ לְהָאִיר.

    רוּחַ לָשִׁיר. לְלַטֵּף.

    בְּיָאלִיק בָּא לָשִׁיר.

    לָתֵת כָּתֵף.

    בְּעַיִן שֶׁל תּוּגָה

    זוֹכֵר מִלִּים.

    בְּלִבּוֹ הָעִיר שֶׁרָאָה שָׁם,

    עִיר הַהֲרֵיגָה.

    וְכָאן נְפָשׁוֹת

    עַד תּוּגָה, עַד רוֹשׁ.

    מְרַסְּקִים גַּג בַּיִת.

    כָּל דֶּגֶל שֶׁמְּנַסֶּה

    לְהָרִים רֹאשׁ.

     

    לִבּוֹ לוֹחֵשׁ. מִי שׁוֹמֵעַ.

    בַּגּוֹלָה עוֹד נוֹתְרוּ שְׂרִידֵי בָּתִּים וְכָאן

    קָבְרוּ בְּאֵר מַיִם. וְאוֹר נוֹגֵהַּ.

     

    עִיר עַל תּוֹשָׁבֶיהָ.

     

     

    דמעה חמישית: הכנף השבורה

     

    שׁוּב תִּשְׁעָה בְּאָב,

    וְשׁוּב גְּיָסוֹת צָרִים בַּשַּׁעַר.

    אֵיכָה הָיְתָה.

    הַצְּעָקָה שָׁבָה לְבֵיתָהּ.

     

    בְּיָאלִיק בְּאֶצְבָּעוֹ לְיַד

    חֲרַךְ הָאוֹר, הַסֵּכֶר. יָדוֹ כְּמוֹ

    נִסְּתָה לַעֲצֹר. הֵאֵטָּה.

    אוּלַי אֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶם

    בְּלִבִּי הַמְּבַקֵּשׁ חַיִּים

    בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה שֶׁמֵּתָה.

    גְּדוּד כּוֹתֵשׁ אֶת גָּדִיד.

    בֵּית חֲתוּאֵל נִכְבַּשׁ.

    שָׂטָן מִבַּרְזֶל אֶת קָטִיף

    קָטַף וְדָשׁ.

     

    הִנֵּה הַמְּשׁוֹרֵר בְּעֵין הַסְּעָרָה. יָדוֹ

    עִוֶּרֶת, עוֹבֶרֶת, אֵבֶר נִקְרָע,

    אֶבְרָה, כָּנָף וּכְבָר שְׁבוּרָה.

    וְהַשְּׁכִינָה הִתְבַּיְּשָׁה.

    דִּמְעַת הַמְּשׁוֹרֵר מְעֻנָּה

    עַל דַּף הַגְּמָרָא נוֹטֶפֶת קִינָה.

    לוֹחֶשֶׁת מֵרְכָא, לַחַן

    אֶתְנָח. שְׁפוּפָה וְנִבְעֶטֶת

    יְרֵכָהּ. שׁוֹתֶתֶת. עוֹלָה אֶל הַצּוּק.

    כְּאֶלֶף אַיָּלִים נֶעֱרָפִים.

    דֶּמַע הַחֻרְבָּן טֶרֶם נִשְׁכַּח.

     

    צֶבַע זְהוֹרִית בּוֹכֶה, דֶּמַע

    לָשׁוֹן. מַה יִסָּלַח.

    לְדוֹר אַחֲרוֹן.

     

    דמעה ששית: בא החושך על גן האור

     

    הֵיכָן נָגַהּ בַּאֲוִיר הֶעָשָׁן.

    אַיֵּה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.

    לְבַדָּה, עַל כְּתֵפָהּ.

    אֻמָּה חֲרוּפָה.

    מְשׁוֹרֵר נוֹשֵׂא דּוֹר,

    נוֹשֵׂא עִיר,

    נוֹשֵׁם שְׂרֵפָה. רֵיחַ

    צֹאן, רֵיחַ בַּרְזֶל.

    בְּלִי נְכָסִים.

    לָחֲשׁוּ מִדּוֹרוֹת שְׂפָתָיו:

    זֶה חֲזוֹן אוֹבֵד,

    זֶה הַזְּמַן שֶׁאוֹזֵל.

    נִשְׁחַט הַזָּהָב.

     

    עֵינָיו תְּכֵלֶת עַל גַּן אוֹר,

    אֵיזוֹ אֲפֵלָה. נֵצֶר נְצוּרָה.

    בִּבְנֵי עַצְמוֹן וּבִבְדֹלַח

    יַד מַבְדִּילָה, קוֹרַעַת,

    יַד מְרֻשַּׁעַת.

     

    לְשׁוֹן הַזְּהוֹרִית בְּעֹצֶם הִתְאַדְּמָה.

    הַאִם יֵשׁ סִכּוּי לְנֶחָמָה.

    עַל פָּנָיו קִינָה גּוֹוַעַת:

    "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ

    לָדַעַת. כִּי שָׁם.

    וְכָאן נַפְשִׁי

    נִבְזְזָה בְּזוֹל. קֹדֶשׁ בַּחוֹל.

    בְּחֶבֶל קָטִיף נִקְטַף

    הָעֵץ. הַלֵּב. הַכֹּל".

     

     

    דמעה שביעית: זמן קריעה

     

    וּמַה יֹאמַר הָעָם.

    הֵם יְפַכּוּ, הֵם יְבַכּוּ

    יָדֵינוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ.

     

    לְיַד הַמִּשְׁפָּחות הָאֵלֶּה שֶׁהֻשְׁלְכוּ אֶל הַבָּכָא.

    כָּל שַׁחֲרִית תָּקוּם בְּצֶבַע חֲשֵׁכָה.

    לְיַד הַיְּלָדִים שֶׁמֵּתוּ בַּיַּלְדוּת הַיְּחִידָה.

    הַמַּפְחִידָה. יֵשׁ מַחֲנָק.

    וְרַק צָמָא, עָתִיד לְלֹא בְּאֵר.

    הַאִם יִקָּרֵא הַכֹּהֵן כְּשׁוֹחֵט. כְּעֵד.

    מִי יַבְדִּיל בֵּין טַלִּית לְבֵין דֶּגֶל שׁוֹתֵת,

    בֵּין קֹדֶשׁ עִיר עֲרוּפָה

    לְבֵין הַבַּיִת הַמֵּת.

     

    וְנָגַע בִּי אוֹר מִקֶּדֶם, מִנִּשְׁמַת מִקְדַּשׁ מְעַט.

    לְקָחַנִי אֶל עִירוֹ, אֶל אוֹתוֹ

    קַרְדֹּם מְטַפְטֵף, הַדָּם שֶׁרָתַח

    בָּעֲלָטָה. וּבָא לְהָפִיחַ מֵרוּחוֹ נִשְׁמָתָהּ,

    וְהִנֵּה בֵּית הַתְּפִלָּה כֻּלּוֹ לְמַעֲצֵבָה.

     

    וְיָשַׁבְתִּי עִמּוֹ, לְבַדֵּנוּ לְיַד כְּנַף גְּוִילִים,

    לְיַד סֵפֶר חַיִּים שֶׁנִמְחַק

    וְנִשְׁדַּד. זֶה הַמְּשׁוֹרֵר

    שֶׁצָנַח כֶּעָלֶה, שֶׁנִּסְתַּר, שֶׁנִּרְאָה

    כְּנָבִיא שֶׁהוּמַת. גּוּפוֹ לָחַשׁ לִי:

    שֵׁב, בְּנִי, כִּי אֵין עוֹד תְּשׁוּעָה. וְנִשְׁמָתוֹ

    כְּבָר קְרוּעָה: אֵין רְפוּאָה.

    נִצְּחָה הָרוּח הָרָעָה.

    קְרַע לְיַד בִּגְדָּם, בְּלֶב לִבָּם שֶׁהֻשְׁחַת.

     

    וְקָרַעְתִּי וְיָשַׁבְתִּי שִׁבְעָה.

     

    * * * *

    כריכה אחורית של הספר "קדיש קטיף" 

    ''


    דרג את התוכן: