כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    סיבוב שני

    8 תגובות   יום שבת, 18/6/16, 20:30

    נתחיל מהסוף

    יש לנו משאלת לב כמוסה או גלויה של הזדמנות שניה לחיים הנוכחיים. כלומר חיים אחרי המוות, בצורה זאת או אחרת. לא אומר שב"גילגול הבא" הייתי רוצה לחזור כמו עכבר, כי עוד אני עלול להפוך לחיית ניסוי במעבדות

     

    וזהו שורש הסיפור--כולנו , או לפחות רובנו נעים בשני מסלולים במקביל כל הזמן--של משאלת לב ושל מציאות. 

    אם היינו מסתפקים במציאות בלבד היינו רואים את העולם ב300 גוונים של אפור. היה קשה לנו לקום בבוקר ולהתחיל את היום. בשביל מה? אני משער שגם לנידון למוות יש משאלות לב כאלה או אחרות. 

    או נגיד את זה אחרת כולנו נידונים למוות. ההבדל היחיד הוא העיתוי. גם אלה שעשו רק "מעשים טובים לאנושות" לאפיקורסים כמוני אין לטעמי סיכוי להיות יותר מאשר פעם אחת. 

    מה לעשות- יש לנו סיבוב אחד וזהו. כך טוענים האקסיסטנציאליסטים [הקיומיים ] מאז שפינוזה ועד ימינו.

     

    מה תגיד לאדם בן 80 , בריא ואשר עשה רבות בחייו וגם השגיו רבים, והוא יודע שכבר לא נשארו אותן תקוות שיש לאדם בן עשרים. אותה חיוניות, זריזות ויכולות. 

    איך יתפור את חליפת המשמעות של חייו בשלב זה? איך היצר יריץ אותו להמשיך? איזה משאלת לב יקים אותו בבוקר

     

    על פניו האנשים נולדים שווים , ומרקס אפילו טען שהשויון אמור להתקיים בחברה מתוקנת.

     

    אני אישית סבור שאת החברה המתוקנת לפי תורת מרקס היו צריכים לנסות קודם על עכברים של מעבדות

     

    טוב אז האנשים לא שוים בחייהם אבל לבטח שוים במותם, כי גם אם יכתבו עליהם ספרי-גבורה, הם עצמם לא ממש יפיקו הנאה וגאוה אישית מזה.

     

    אז למה עמלו כל כך קשה כל חייהם וקיוו שלפחות ייזכרו על ידי הבאים אחריהם כבעלי השגים מרשימים?

    טוב זאת משאלת לב שמתחזקת את קיומנו

     

    משאלות הלב הנפוצות ביותר מסופקות על ידי הדתות השונות, . אלו הפקות גרנדיוזיות, יותר אפילו מאשר הסרטים שוברי הקופות של הוליווד. 

    הדתות מספקות חומר לאמנים גדולים מי בציור , מי בכתיבה , ומי במוזיקה, מצית את דימיונם של מאות מיליוני אנשים, וכאן אני מקבל את דעתו של מרקס, שהדתות הם אופיום לאנושות.

     

    החיים אחרי המוות זהו אחד ההמצאות המינכהאוזניות הגדולות של ההדתות-ולא משנה איזה מהם, המומותאיסטיות או הפאגניות, בשורה התחתונה הם פרנסה למטיפים והוא ספק אדיר של דברי הבל עבור אנשים במצוקה.


    יכול להיות שהוא משמש אקמול למצוקות של החיים החד פעמיים של האדם. אולי גם ואליום במקרים רבים. זה הרבה יותר נוח מאשר לעשות לפעמים ניתוח ללא הרדמה של מצבים קשים שהאדם יכול להיקלע אליהם. 

    הרי מה תגיד לצעיר שחלה במחלה ממארת חשוכת מרפא?

    איזו משאלת לב תיטע בליבו? תגיד לו שיש חיים אחרי המוות?

     

     

    היות ואני מחסידי האקסיסטנציאליסטים, חשבתי בכל זאת בתור שעשוע לחבר איזה משאלת לב מה הייתי רוצה אילו היה סיבוב שני לחיים האלה

     

    ופתאום נשארתי נטול שאיפה קונקרטית. משהו שהייתי אומר בסיבוב שני הייתי עושה כך במקום כך וכדומה

     

    האדם נוטה ללמוד מניסיונו ולחזור לאותן מלכודות לכל אורך של הסיבוב הראשון. מי יבטיח שאילו היה סיבוב שני לא יחזור על הפדיחות של הפעם הראשונה

    האדם הוא קודם כל קורבן של אופיו שלו. אם ירצה ואם לאו. ככה זה עובד המנוע האנושי.

     

    ------------------------------

     

    מה הייתי לוקח לסיבוב שני? 


    רק את ניסיון אבל בלי הרקע של העבר

    למחוק הכל ולהתחיל מאפס - אבל אולי, עם השתלת הניסיון של הסיבוב הראשון--כמובן זאת משאלת לב כי הרי אין דבר כזה במציאות

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/6/16 08:11:
      יש מאמינים בהרבה סבובים
        21/6/16 14:36:
      גם אני מסכימה עם מרקס שהדת זה אופיום ,אבל יש משהו בקיומו של האל (מציאותי או דימיוני ),שאנשים רבים זקוקים לו. פוסט מרגש ומעשיר.
        20/6/16 07:03:

      צטט: באבא יאגה 2016-06-18 23:02:19

      האדם הוא קודם כל קורבן של אופיו שלו - כן הצד הטרגי שלנו, מעצמנו לא נוכל לברוח. על זה מבוססת גם הטרגדיה היוונית. ומה שכתבת על כך שיכולת להיות עכבר, יש לשימבורסקה שיר נהדר, שבו היא שמחה בחלקה על היותה היא, המשוררת המתבוננת, בעלת המבט הייחודי, כי יכלה להיות עץ בשרפה, או חית מעבדה ועוד ועוד...

       

       

      באבא יאגה מסכים איתך-- הדבר העצוב ביותר זה שהאדם קורבן של אופיו. ולזה לא ניתן לעשות תיקון. לגבי הדברים שציטטת משימבורסקה--הייתי אומר שזאת רציונליזציה של האדם עם מר גורלו [במידה ובאמת הוא מר]

        20/6/16 07:00:

      צטט: rossini 2016-06-20 06:36:59

      שום דבר טוב לא מצפא שם.

      אלא אם כן מישהו חפץ בחבורת בתולות...מגניב

      אז תחיה את הרגע ללא מחשבות עם עולם הבא כלשהו ...

       

       

      לפי חישוב פשוט שם הבתולות כבר זקנות . כך נמסר ממקורות מוסמכים. אפילו אימא תרזה לא משהו שם

        20/6/16 06:36:

      שום דבר טוב לא מצפא שם.

      אלא אם כן מישהו חפץ בחבורת בתולות...מגניב

      אז תחיה את הרגע ללא מחשבות עם עולם הבא כלשהו ...

        18/6/16 23:02:
      האדם הוא קודם כל קורבן של אופיו שלו - כן הצד הטרגי שלנו, מעצמנו לא נוכל לברוח. על זה מבוססת גם הטרגדיה היוונית. ומה שכתבת על כך שיכולת להיות עכבר, יש לשימבורסקה שיר נהדר, שבו היא שמחה בחלקה על היותה היא, המשוררת המתבוננת, בעלת המבט הייחודי, כי יכלה להיות עץ בשרפה, או חית מעבדה ועוד ועוד...
        18/6/16 22:44:

      צטט: עברתי רק כדי לראות 2016-06-18 22:28:51

      השאלה אם הנסיון של הסיבוב הראשון יתאים במחויב לסיבוב השני....

       

       

      לא בטוח

      השאלה אם הנסיון של הסיבוב הראשון יתאים במחויב לסיבוב השני....

      פרופיל

      Zvi Hartman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      titulic