כי מעולם לא היינו חברות (שם)

אבל היא כותבת שנים כאן בקפה,

ולא.

אני לא במסע צלב

גם אם היה לי אחד

לא היה לי כח לסחוב אותו על הגב,

לפני איזה זמן היתה לה את התעוזה

להגיב לתגובה שלי אצל חבר טוב מהחיים

לא חברטואלי

אלא חבר ממש

לכתוב שאני משוגעת והזויה

ושם. שם אני מופיעה כמובן עם שם ופנים

לא משנה שמאז גם בדה מרקר כמה נשים חסודות

עשו לי שיימיניג ועוד כמה דברים "טובים"

כי להכפיש אחרים זה קל נורא

בעיקר אם עושים את זה בהודעות פרטיות

או בתכנים שרגע אחרי נמחקים....

אומץ קטן מאד

אבל זה מה יש

למה נזכרתי?

אולי כי לכתוב טוב יודעים רבים

לפעמים אין קשר בין כתיבה רהוטה

ובין אנושיות

לא תמיד יש הלימה

ללמוד אפשר תמיד 

הבעיה היא שיש אנשים שלא לומדים

....