אתחיל במצב הבסיסי -- אנרכיזם. במובן הטהור ביותר, כל אחד לעצמו. המצב הזה פחות יעיל מהקיום של מסגרת כלשהי כי כל אחד חייב לשמור על הגב של עצמו מפני אחרים.
המצב הבא הוא החמולה (המשפחה) הקטנה. הניסיון כאן שולט.
השלבים הבאים, לפי הסדר, הם: הקהילה הקטנה, העיירה, העיר, המטרופוליס, המדינה, האמפריה, שליטה על הכוכב כולו.
קיים מנהיג ומתחתיו כאלו הסרים למרותו. לא משנה כרגע אם הוא קיבל את המרות דרך צו אלוהי, דרך המשפחה או דרך בחירות חופשיות. כרגע יש לו את המרות, השליטה. יש לו שתי דרכים להוביל את האנשים לאן שצריך, לפי ראות עיניו. הדרך הראשונה היא הנחמדה, להוביל ע"י כריזמה, יופי, מילים טובות. הדרך השניה היא הכוח, האלימות, הפחד. לטווח הקצר הדרך הזו עדיפה אבל אם מתמידים בדרך הזו לאורך זמן, "הגולם יקום על יוצרו".
|
galplik
בתגובה על מעליות
רעות יפעת
בתגובה על רעות יפעת המקסימה
Richard Smith
בתגובה על נמלים לאתגר קרת
lyndaoneil0
בתגובה על חברות בקפה
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם מזכירים את ספרד, יש את הסרט המקסים "המבוך של פאן".
אכן, התלהבות/התרגשות נעורים שכזו.
כשיטה ערומה מרומנטיות, היא פחות יעילה.
לרוב הפרטים יתגודדו ביחד ויווצרו זוגות וקבוצות.
יש את "המחנכים" (IMdb) אשר מתעסקים/דנים בנושא הזה.
אפשר גם להזכיר את "פיטר פן", "רובין הוד" ועוד כמה סיפורים אחרים.
בגיל המופלג היית צריכה לזכור את הניסיון
בספרד בשנות ה-30
יש משהו קסום באנרכיזם.
ניסינו את כל השאר, האם זה עובד?
בעוונתי עדיין לא יצא לי לקרוא.
אני בהחלט רוצה מתישהו.
יש לי את קאנט על המדף...
ועוד כמה מאות ספרים אחרים.