חברי מוני כתב על פרשת השבוע "שלח לך לאנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל". עיקרה של פרשה זו הוא החטא הנורא שחטאו בני ישראל חטא המרגלים, וימאסו בארץ חמדה, ועל כך עונשם היה חמור יותר מחטא העגל שדור שלם לא זכה להיכנס לארץ ישראל ונפטרו במדבר. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה נוהג לכנות את ספר המדבר בשם ''ספר הדרך''. המעבר ממצרים לירושלים איננו מידי. בדרך, יש לעבור את המדבר. בתחילתה נראית הדרך אידילית למדי. מחנה ישראל מאורגן בשבטים ובדגלים למראה העין, ומלווה בתרועת חצוצרות למשמע האוזן. מעליו מרחפים ענני הכבוד ולפניו עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה. יודעים הכול כי לא קלה דרכנו, כי בדרך ישנם קשיים, ואף ''כל הדרכים בחזקת סכנה''. אולם נדמה כי כל זה ''קטן עלינו''. ''עברנו את פרעה, נעבור גם את זה''. אולם אם לא ידענו עד כמה ''לא קלה דרכנו'', בא ''ספר הדרך'' וממחיש לנו את המציאות עם כל סיבוכיה. פתאום התברר כי היציאה לדרך לא באה רק מתוך מניעים נעלים של שאיפה להקים ממלכת וגוי קדוש בהר בית ה' אשר יהיה נישא בראש ההרים, אלא מתוך מניעים הפוכים לחלוטין, של ''תינוק הבורח מבית הספר''. או אז, מהרה מתעוררות הבעיות האופייניות למצבי מעבר. תחילתן במתלוננים, אשר הדרך קשה עליהם, והמשכן במתאווים, המתרפקים על סיר הבשר ועל ''הדגה אשר נאכל במצרים חינם''. מתברר שהדרך גובה גם קרבנות ולא רק קשיים. ואז - עיכוב של חודש ימים בקברות התאווה, ועיכוב של שבוע ימים בחצרות, ומשבר במנהיגות... ואז מגיע השבר הגדול מכולם: חטא המרגלים. כל החולשות והחסרונות שהבליחו במשברים הקודמים מתפרצים למורסה אחת גדולה: מאיסה בארץ חמדה. או אז, נסוג המהלך לאחור. ההולכים בדרך, אשר עמדו על סף הארץ המובטחת, נדרשים לסוב על עקבותיהם ולפנות להם המדברה, דרך ים סוף. ועתה, כאשר סיבוכי הדרך עברו את התחזיות השחורות ביותר, וסופה של הדרך נדחה בשלושים ושמונה שנה, ומי יודע מה יהיה הלאה - מגיע מקומו של הייאוש. אולם דווקא אז בא הקב''ה אל משה ומצווה מחדש על המעשה אשר ייעשה בהגיענו לארץ המובטחת. ''כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם...''. כי אמנם קשה היא הדרך, קשה מנשוא, אולם יש לה תכלית, ובסופו של דבר נגיע אל קצה, במוקדם או במאוחר. מהלך עניינים זה, אינו מאפיין רק את דור המדבר, אלא גם את דורנו, ועל כך אנו מתפללים ושואפים שנזכה עוד בימינו לגאולה שלמה.

בפרשה קיט פסוקים .

 

 

גמטריה בפרשה: וגם ילידי ענק ראינו שם=945, בכל אלה הענקים מבני שמחזאי ועזאל=945.

 

 

בלילה ההוא=94, הוא ליל ט אב=94.

 

 

שבת מבורכת מענגת שלווה וקרירה

 

 

ותודה , למוני.