כותרות TheMarker >
    ';

    +++

    פוסטים אחרונים

    0

    בדרך להורים

    5 תגובות   יום שישי , 24/6/16, 14:48

    זה מה שקורה אחרי ארבעה חודשים של טיול באמצע משבר גיל ה30 

    משבר שנמשך מאמצע שנות ה20 שלי ,

    אמא שלי טוענת שזה המשך גיל ההתבגרות שלי

    וטרם סיימתי אותו. היא מקווה שבעשור הבא אני אעבור אותו ואמשיך באלגנטיות למשבר

    גיל 20, גם שם אני חוששת אשהה לא מעט זמן ממה שזכור  לא היה לי שם קל , 

    בנתיים ההסבר שאני לוקחת את הזמן כדי לעשות את הדברים בצורה יסודית לא ממש עזר

    אבא אומר שזה כל כך יסודי שמגיע לי פרופסורה על העניין, אמרתי לו שהוא חושב ככה

    בגלל שלא הלכתי לעשות תואר ואיפשהו בתת מודע זה מאוד חסר לו והוא מרגיש צורך עז

    לתת לי אחד.

    לא שוכנע.

     

    עברו שבועיים וחצי ואני באיטיות שלי, איטיות שלפעמים נדמה להורים שלי שעברתי בטעות

    לרוורס, אבל הסברתי להם שקונפוציוס או לאו טצה אני לא זוכרת מי אמר שהכיוון

    ההתפתחותי שלנו אמור להיות אחורה. לחזור להיות ילד או יותר מזה בול עץ. הם אמרו לי

    שפיספסתי את ההזדמנות כי בול עץ לא יכול לנהוג באוטו ולילד אין חשבון בנק שאליו ימשיכו

    להעביר כספים במקרה הצורך.

     

    שלא תבינו לא נכון אני מאוד אוהבת את ההורים שלי . מאוד. גם בתור הורים וגם בתור

    אנשים. יש להם יכולת עצומה להגיד לי דברים לא מובנים כמו: 

    אמא: דפנה תביאי לי את השעון

    אני: איזה שעון?

    אמא: זה היפה שלי...

    אני: אמא אני לא חושבת שאף שעון שלך יפה. למי את מתכוונת?

    אמא: זה שעל השידה.

    אני: אמא!!! קנית את כל השידות של שוק הפשפשים. המיטה שלכם מורכבת משידות לאיזה שידה את מתכוונת.

    אמא: נו כל דבר צריך להראות לך אני אעשה בעצמי , אם את לא רוצה לעזור..

    דרך אגב זה לגמרי הפסד טכני, אבא  הסכים איתי לגמרי.

    ועם אבא זה יכול להיות מונולוג קורע לב על איך הבנתי שבילדות שלי קרו דברים 

    שהשפיעו על שאני היום ,ושאני מבינה את זה וזה במודעות אחרי תהליך..

    ואז הוא אמר לי שהוא לא שמע ואם אפשר לדבר יותר לאט.

    ביקשתי ממנו שיקנה מכשיר שמיעה. הוא מצידו אמר שטוב לו לא לשמוע את כל השטויות

    שאנשים אומרים. שהוא מאמין שזה רצון סמוי שהגוף והנפש שלו מסננים רעשים בשביל

    שקט פנימי. 

    גול עצמי.

     

    האמת שבכלל רציתי לכתוב על איים של שפיות בדרך להורים. איים של חדרים ממוזגים

    בהליכה לקצה השני של הקיבוץ. ואיזה מזל  שהאי הזה הוא ספרייה. יש שם שקט ,

    מזגן של גלידות ואת איילת. שכשאני שואלת אותה מה שלומה היא אומרת לי את האמת

    מבעד לכובע מצחייה שלה שולפת לי כנות לא מתפשרת וחמלה אינסופית

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/16 18:57:
      בדרך להורים עוצרים בוואגס
        5/7/16 22:55:
      שפיות וחיים בקיבוץ זה אוקסימורון
        27/6/16 14:16:
      נשמעים הורים לעניין.
        25/6/16 12:05:
      מזג האוויר הפנימי שלך פשוט נהדר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      (##)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין