כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    הלכה לעולמה המפיקה והיוצרת נעמי קפלנסקי

    1 תגובות   יום שישי , 24/6/16, 15:37

    נעמי קפלנסקי יושבת

                     נעמי קפלנסקי   [צילום :אסנת פרלשטיין,באדיבות המשפחה ]

    הלכה לעולמה המפיקה והיוצרת נעמי קפלנסקי

    ▪  ▪  ▪

    מאת : אלי אלון

     

    נעמי קפלנסקי נולדה בשנת 1928 בבנימינה משם עברה להתגורר בחיפה. לאחר שסיימה לימודיה  בביה"ס הריאלי בחיפה, עלתה לירושלים ,למדה  בבי"ס לאחיות בהר הצופים והוסמכה כאחות.

    בתחילת שנות ה-60 כשהייתה נעמי  בשנות ה-30 לחייה היא נטלה חלק בהקמת תיאטרון חיפה כשעבדה לצידו  של  יוסף מילוא. כעוזרת אישית  שלו .

     

    מראשוני הטלוויזיה הישראלית

    במחצית שנות ה- 60 נסעה לאנגליה ללימודי טלוויזיה ב-BBC.ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית במאי 1968,והיא בשנות ה-40 לחייה  נקראה  לשמש כמפיקת טלוויזיה בערוץ 1. בתחילת דרכה בטלוויזיה הישראלית  הפיקה תכניות דרמה ושעשועונים. בין השאר הפיקה בשנת 1969  שעשועון בזיהוי פרצופים בשם "פרצוף שכמוך" בהנחית יצחק שמעוני, וכן הפיקה  את משחק הטלוויזיה "רגע חושבים" בעריכת יעקב בן הרצל ובהנחית מאיר הרניק , ואת התכנית "פרקי שירה -משורר ושיריו שאירחה משוררים שסיפרו על חייהם ושירתם. בהמשך עברה נעמי קפלנסקי  לעסוק בעיקר בתכניות תיעודיות בנושאי ארכיאולוגיה, היסטוריה וחברה.  יחד עם יגאל לוסין ואנשי צוות נוספים יצרה את סידרת התכניות  התיעודיות המיתולוגיות , "עמוד האש" ו"ירושלים שהייתה בספרד".  כמו כן הפיקה עם  אהוד יערי את הסדרה "הכוזרים" והפיקה  את התכנית "ארץ אהבתי"  בהנחית מאיר שלו וכן נטלה חלק בהפקת תכניות וסרטים נוספים.

     

    נכדתה של נעמי קפלנסקי  היא היוצרת והבמאית  מור קפלנסקי שביימה והפיקה בשיתוף בעלה, יריב בראל   את הסרט "קפה נגלר"  העוסק ב"קפה נגלר"המפורסם - בית קפה שהוקם ונוהל על ידי הסבתא והסבא של נעמי קפלנסקי, קלרה רוזה ואיגנץ נגלר, בראשית המאה העשרים בברלין. קלרה ואיגנץ מכרו את בית הקפה ב-1925 ועלו לארץ בעקבות שני ילדיהם שעלו ארצה  קודם לכן.

    נעמי התגוררה בקסריה והובאה למנוחות  לפני שעות ספורות בבית העלמין בבנימינה.

    מציג את נעמי קפלנסקי עם נכדתה  אשת הקולנוע מור קפלנסקי צילום אסנת פרלשטיין.jpg

    נעמי קפלנסקי ונכדתה הבמאית מור קפלנסקי [צילום אסנת פרלשטיין באדיבות המשפחה ]

     

    הנכדה מור קפלנסקי כותבת על סבתא נעמי 

    נכדתה של נעמי קפלנסקי,הבמאית  מור קפלנסקי כותבת  בצורה מרגשת בדף הפייסבוק שלה על סבתא שלה נעמי קפלינסקי ואישרה לי לפרסם את הדברים וכך כותבת נעמי קפלנסקי:

     

    "בשנות השישים סבתא שלי, נעמי, לקחה חלק בהקמת תיאטרון חיפה לצד יוסף מילוא. היא היתה העוזרת האישית שלו. נעמי היתה אז בשנות ה-30 לחייה, אישה חכמה, חריפה, חרוצה, שגדלה על מיטב המחזות המודרניים אצל אמא שלה. אין לי ספק שהתרומה שלה היתה משמעותית מאד בהקמת התיאטרון. אבל כאמור, היא פעלה תחת הטייטל הנשי עתיק היומין "עוזרת אישית", כך שאין כמעט רקורד לתרומתה, או קרדיט ראוי כמובן.נעמי לא מצטערת על כך בכלל. קרדיטים מעולם לא עניינו אותה.

     

    אחרי כמה שנים, אנרגטית וחדה כתמיד, נעמי חשבה לעצמה שכל עניין הטלוויזיה הזה נשמע מעניין אז היא טסה לאנגליה כדי ללמוד  באמצע הלימודים התקשרו אליה במפתיע מהארץ וביקשו שתבוא לעזור בהקמת הטלוויזיה הישראלית, הרי באותם ימים כמעט אף אחד פה לא הבין דבר בעשייה טלוויזיונית. אז נעמי שבה ארצה והיתה לאחת ממקימי הערוץ הראשון.וככה, בגיל 40 פלוס, נעמי פתחה בקריירה חדשה והפיקה סדרות תיעודיות רבות לצד יגאל לוסין, אהוד יערי, מאיר שלו ומי לא.

    את כל השמות האלה כולם מכירים, אבל נעמי קפלנסקי זה שם שמכירים רק חברים מהטלוויזיה. למה? כי ככה היא רצתה.

    נעמי תמיד נרתעה מאור הזרקורים, מקרדיטים, טייטלים ומתשומת לב. היא העדיפה לעזור מאחורי הקלעים, בשקט וביעילות.

    ככה שאף אחד לא יודע שבעצם נעמי היא זאת שיזמה את הסדרה "עמוד האש" כשגילתה במקרה חומרים ארכיוניים מדהימים בניו יורק והתקשרה ליגאל לוסין בהתרגשות.אף אחד חוץ ממני, אולי.

    ואף אחד לא אשם בכך. אף אחד לא גנב לה קרדיט, או דחק אותה הצידה. היא זאת שבחרה לקחת את כל הדמיון, הכישרון, היצירתיות והחריצות האינסופית שלה ולתעל אותם לתפקידים "תומכי יצירה" – תחקירנית, מפיקה, מראיינת, עוזרת, יועצת. אף פעם לא במאית, תסריטאית או לפחות "יוצרת שותפה".

    וכך, כשאני החלטתי שאני רוצה ללכת בדרכה כיוצרת, היה לי ברור שאלך להיות "מפיקה". כמו נעמי. וכמוה, אני אוכל ליזום פרויקטים שיעניינו אותי ולעזור להוביל אותם.


    אז התחלתי כמתאמת הפקה נלהבת בת 24 והתגלגלתי בתפקידי הפקה שונים כמעט עשר שנים. בחלק מהזמן באמת הרגשתי שאני שותפה ליצירה, שמצאתי את המקום שלי. אבל מדי פעם הדהד לי בראש משפט אחד שנעמי אמרה לי לפני שנים. היא אמרה שהיא קצת מצטערת שהיא לא ביימה בעצמה, שהיא מעולם לא הייתה זאת שעומדת בראש הפרויקט ומובילה אותו. המשפט הזה הדהד לי בראש כי ידעתי שגם אני בעצם מקבלת אינסוף החלטות יצירתיות לגבי הפרויקטים שאני מפיקה, רק בשקט. מאחורי הגב הרחב של הבמאי. וחשבתי על כמה מהר בלימודי הקולנוע הבנות, שנרשמו ללימודים נרגשות ושופעות יצירתיות, מוצאות את עצמן מפיקות יותר משהן מביימות.כי קל לנו יותר להיות מאחורי הקלעים. שלא יראו אותנו ולא נואשם בכך שאנחנו גונבות למישהו אחר את הבמה.

    ומזווית קצת אחרת, אם בכזאת קלות אנחנו מסכימות לחיים שבהם יום אחד נוצר לנו תינוק בבטן, אנחנו מגדלות אותו במשך 9 חודשים, יולדות אותו וברגע שהוא נולד אנחנו נותנות לו את שם המשפחה של האבא... אז מה זה כבר קרדיט של סרט?

    החלטתי שאני קוטעת את שושלת ה"תומכות יצירה" ונרשמתי לתואר שני בקולנוע. ויום אחד נעמי התקשרה אליי עם רעיון לסרט, וככה נולד לנו ביחד פרויקט משותף, מלא וגדוש ביצירתיות של שתינו".(הסרט "קפה נגלר" א.א)


     


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/7/16 23:05:

      תמיד הוקרתי והכרתי את חותמה.

      יהי זכרה ברוך

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות