טקס קבלת תעודות למוסמכי אוניברסיטת חיפה (MA, תואר שני) החל כיאות לאירוע חיפאי טיפוסי. נוף שמורת הכרמל הנפלא, "שוויצריה הקטנה", מוביל אותך דרך הגשר החדש אל תוך הקמפוס, ומרחבת הטקס נשקף נוף הגליל המערבי, עד הגבול בואכה ראש הניקרה.

פסיפס אנושי מגוון ניכר לא רק בקהל אלא גם במקבלי התארים. לא "אצולת רחביה" לבנה מקבלת תואר היום, אלא כל שכבות העם, לרבות הציבור הערבי, שנוכחותו באוניברסיטת חיפה בולט - תעודת כבוד לאוניברסיטה שהנגישה את עצמה לציבור הערבי ונתנה להם הרגשה של בית בתוככי ישראל. אותה ישראל שיודעת גם להדיר קהלים שלמים ובוודאי יודעת להדיר ערבים. 

וכך ניתן היה להרגיש לרגע תחושה של "נאורות קוסמופוליטית", שעוברת מימי אתונה העתיקה, שבה עובדי כוכבים ומזלות הניחו את הבסיס ללמדנות האקדמית, עבור בימי הביניים שנוצרים דתיים רחמנא ליצלן שלטו בכיפה ופיתחו את המדע (קופרניקוס, גלילאו ואחרים) וכלה בעת החדשה ובימינו. סצינה קוסמופוליטית, חוצה דתות, לאומים, גזעים, לשונות, ומגדרים. שוחרי דעת.
ואכן, גם כאן בחיפה, מתכנסים להם בכל הכבוד, כל הקהל הזה, והבוגרים עטויי הגלימות מכובדים כל אחד, בין אם שמו הוא שחר זיו, או יוליה מוגורובה, או עימד מוניס. כולם שווים בפני האקדמיה - "מכובדי כולם".
ואז מגיע לקיצו הטקס, ופתאום קימה לשירת התקוה. אני מופתע וזורק מבט למעלה לראות רבעיית F-16 חולפת בשריקת מנועים ממעל, אולי לא זכרתי את ההקשר, ואפילו פייפר לא חלף. אכן לא טכס ממלכתי, לא נשיא המדינה ולא ראש הממשלה הטריחו את עצמם לעשות כבוד לפנינית - עוד מחזור באוניברסיטת חיפה הפלורליסטית מסיים.
אז זהו - שעה עשינו להם כבוד, ל"בני דודינו", ואפילו נתנו להם תארים וגלימות, אבל בסוף הראינו להם את מקומם. "נפש יהודית הומיה, ארץ ציון וירושלים". אתם כאן אורחים, אזרחים סוג ב, משפילי מבט לקרקע בסוף הטכס שהיה יכול להיות המרגש בחייכם, ויוצאים לחבק את יקיריכם בתום הטכס עם הגוש הזה בגרון, עם לב בוער, ופנים סמוקות מבושה.
ובכלל תזכרו לא להרים את הראש יותר מדי, כי אם תרצו להגיע לעבודה מסויימת, תמיד יכול להיות שנציג שב"כ נמצא שם בוועדת המינויים, עם זכות וטו שאפילו אפלטון לא יכול לעצור.

איל רוזנבלט, יוני 2016, חיפה