0
הולכת ביער של סוכריות על מקל, גדולות, צבעוניות, מתוקות, טועמת מהצבע המתוק, טעמו כטעם הצבע האדום, טועמת מהצבע המתוק, טעמו כטעם הצבע הירוק . לשוני מתבלבלת ובצבעים כבר אינה מבחינה, עיניי מתאמצות, מה יהיה הטעם של הצבע הבא? והלא כולן גדולות, צבעוניות ומתוקות! אני מקבלת עליי את גורלי, לא עיניי, לא לשוני - אפי. אפי יובילני אל שדה מבטחים, שגובל במטע הבטחות, ממש לצידו יש חורש ציפיות, הפולש אל גינת ההפתעות, שם אחיה את חיי, מוקפת ריחות.
|