היה לי יום קשה קצת עם שיחות עם המשפחה. 

אני יודעת שכולם בעדי ודואגים לי ורוצים שיהיה לי טוב. 

זה קצת קשה, יש לי כל מיני כאבים שפשוט לא עוברים

 הם גם לא מוסברים ברפואה המערבית שעליה גדלנו. 

אני עכשיו מתנסת כבר מספר חודשים ברפואה מהמזרח הרחוק. 

אני לא אומרת סינית כי אני מתנסה בהרבה סוגים:

 דיקור יפני, שיאטסו, צמחים סיניים..קערות טיבטיות 

המטפל שלי בעל ראיה מאוד רחבה ואני מרגישה שאני מרוויחה מזה המון. 

זה כל כך חשוב חיבור טוב עם מי שמטפל בך.  

אני מאוד דואגת לגבי הלימודים.  

רוצה לחזור ללמוד במאי (סמסטר ב') 

אבל

אני לא בטוחה שאני אוכל לחזור.  

כרגע אני לא מרגישה שאני יכולה להתמודד עם המחוייבות.

לא רואה את עצמי מצליחה להתרכז בלימודים עם כל הכאבים.

מספיק קשה לי להתרכז בעבודה עם הכאבים

 ושם אני לגמרי שולטת בכמה זמן  וכמה אנרגיה אני משקיעה!! 

אבל קשה לאנשים מבחוץ לראות כמה אני מנסה,

 וכמה אני עושה הכל כדי להחלים.

כדי לקבל את החיים שאני זוכרת, חזרה  

(עם שינויים קלים אך חיוניים וחיוביים)

קשה לי להסביר כל פעם.

במיוחד כשאני יודעת שכל מה שהם אומרים לי זה מתוך דאגה ואהבה ועוד דאגה.

אני שונאת את זה שעם קצת יותר מידיי לחץ, במיוחד ממי שאוהב אותי

אני נשברת ובוכה.

לבכות זה טוב וזה משחרר

זה גם מעייף.

אז אני אלך לישון ואתעורר ליום חדש ומקסים (שיסתיים בארוחת ערב משפחתית :) ).