כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    "דולי הפנינים" באופרה הישראלית

    1 תגובות   יום שני, 4/7/16, 12:25

     

     

    האופרה הישראלית מעלה בימים אילו את האופרה שכתב המלחין ביזה ב1863 בשם "דולי הפנינים 1863. הסיפור הוא על משולש אהבה בין שני גברים ואישה יפה אחת, המתרחש בסרילנקה. האחד זורגה, נבחר כמנהיג כפר שולי הפנינים, אשר התחרה בחברו הקרוב, נדיר,  על אהבתה של ליילה. בהסכם ג'נטלמני ביניהם וכדי לשמור על טוהר המידות החליטו שני החברים להתרחק שניהם מליילה, כדי לא לפגוע בחברותם. שולי הפנינים בחרו בזורגה כמנהיגם וליילה היפה נבחרה לשמור על שלומם, על ידי הקדשת גופה והתנזרות ממנעמי האהבה והסתגרות במקדש על אי בודד, שם תפילותיה יגנו על דולי הפנינים, מפני הרוחות הרעות. אולם, בדרך של מקרה, נפגשו נדיר וליילה באי הקטן שבו  שכן המקדש ואהבתם הישנה נעורה. הוא, כדרך הגברים רצה לממש את אהבתם בכל מחיר.  והיא, כדרך הנשים יותר פרקטית וגם דואגת . פוחדת  שידונו אותם למוות בשל הפרת נדרם ומנסה להרחיקו ממימוש אהבתם. בעצם היא פחדה מזורגה השליט. חבר חבר, אבל השליט זורגה שמזדמן גם הוא במקרה לאי ומבחין שהנזירה במקדש שצריכה להקדיש גופה ונשמתה לדולי הפנינים, היא לא אחרת מאשר אהובתו המשותפת עם נדיר ושהיא, מפרה את התחייבויתיה ואף הוא מפר את נדריו. וזה כבר לא בסדר. מילא שהיא לא אוהבת אותו, אבל שתתאהב בחבר הכי טוב שלו! ככה זה בחיים. רגש הקינאה יותר קשה מהאהבה.  והוא דן אותם למוות כמו שצריך בלחצו של הכהן הגדול שדואג לסדר בסיפור העלילה. ובאופרה הרי תמיד מוכרח מישהו למות. וכאן לא  מתו האהובים שבגדו בנדריהם אלא זורגה עצמו, שמומת על ידי בני הכפר בשל  כך שלא דן את הבוגדים למוות וזאת משום שגילה כי אהובתו היא זאת שהצילה את חייו כשהייתה עוד נערה צעירה לאחר שזיהה את התליון שהוא נתן לה באותה עת ונשאר תלוי מאז, על צווארה הענוג. ולכן כמו גבר, הוא חייב לה את חייו. הוא משחרר אותם ויוצא גבר גבר. לא ברור למה הוא לא גילה את הסיפור הילדותי הזה עם התליון כשחיזר אחרי הנערה ביחד עם נדיר. היה יכול כבר אז לסגור עניין. אבל אז אולי לא היה סיפור ?   אבל באופרה אין חידוד של העניין והוא נשאר סתום. לא ממש חשוב.

    הסיפור פשוט לכאורה והמוסיקה שמיימית. הקולות יפים. אולם מה שמדהים, זה הבימוי של הבמאית ההולנדית הצעירה וגם היפה, הוא, שעושה לדעתי, את הפקת האופרה הזאת, למשהו אחר. זה די באנאלי, לעשות הפקה, שמלבישה את הזמרים והמקהלה, בטוגות של דייגים ציילוניים, על חוף ים יפה ומקדשים ועצי קוקוס. וזה תמיד יצא יפה, אם הזמרים והתזמורת, יעשו את מה שצריך. אבל הבמאית העזה לעשות משהו חדש. היא בנתה על במה עיגול ענק כמו גלובוס ענק  שבו יש כ 12 תאים. את המקהלה היא פיזרה בתאים ובכל תא ישבו מספר אנשים שגילמו משפחה בעיסוקיה לקראת ערב. חלקם אכלו  סעודת ערב  חלקם עסקו בהתעמלות וכולם צופים בטלוויזיה תוך כדי כך. על הבמה מתרחש הסיפור אבל הוא בנוי כמו תכנית טלוויזיה. את ארבעת הזמרים מקיפים, במאים, צלמים, מקליטים, עובדי במה ואביזרים, ועוזרי צלמים שעורכים תכנית טלוויזיה שמספרת את הסיפור,  כאליו זאת הייתה תכנית ריאליטי. הכהן הגדול הוא המנחה של התכנית והזמרים לבושים בבגדי ספורט קז'ואל מסתובבים על האי ונענים לדרישות הבמאי. המקהלה המפוזרת בתאים היא הציבור,  שמגלמים את צופי הטלוויזיה אשר לוקחים חלק פעיל בהצבעות ובעלילה. משהו בין הישרדות של ערוץ 10 ובין כוכב נולד. רק שאילו היו מוסיפים קצת צבע ומלבישים את הרקדניות והגיבורה בביקיני חשוף זה בטח היה יותר סקסי, ממש כמו בהישרדות הונדורס שבו הצופים בתכנית  היו מביטים  בחמדנות בחמוקיהן הנוצצים של המשתתפות בשמש הקופחת שעה שעלו מהרחצה מהים עד כדי כך שאפשר היה לשכוח שהם מוקפים צוות גדול של אנשים שמצלמים אותם בכל רגע, ממש כמו שראינו על הבמה באופרה . הבמאית עושה שימוש מרהיב ברעיון של תכנית הריאליטי ועל הגלובוס הענק מוקרנות תמונות שונות הקשורות לעלילה  וגם הוקרנו בקלוז' אפ  פניהם של הסולנים שאפשר היה לראות כל תנועה  בפניהם, כאילו על מסך טלוויזיה ענק. ממש כמו לראות את היורו בכדורגל בטלוויזיה.  בהמשך הרחיבה הבמאית את הרעיון ועל המסך הענק הוקרן משאל רחוב של עוברי אורח אשר חיוו דעתם מה לעשות: האם זורגה  צריך לחון את זוג האוהבים הבוגדני או להרוג אותם.  והם מחווים את דעתם ומתקיימת הצבעה ויש ספירת קולות, הכול לפי הכללים. והרב סובר שיש להרוג אותם והרב קובע. ככה זה בדמוקרטיה. הבמאית גילתה דעתה באיזה ראיון טלוויזיה שהיא חושבת ששלטון הרב הוא לפעמים מסוכן וזה לדעתה מה שהיא רצתה להבליט. ככה  זה עם הולנדים. ומסתבר  שהרב יכול גם להחליט על דברים לא טובים. תארו לכם אם היו עושים משאל עם האם לחתום על ההסכם עם טורקיה שמטריד את כולנו בימים אילו  מה היה העם מחליט ? לפי האינטרסים או לפי גחמות הלב. הרגש או השכל?

     אבל באופרה ( וגם בחיים )  השליט מחליט.  והוא משחררם ומקריב את חייו כשהוא מפקיר את  עצמו לשלטון ההמון בשל הרגשת החובה לילדה שהצילה את חייו. מה שלא רואים במקומותינו. אצלנו, בדמוקרטיה שלנו  השליטים מעדיפים לדאוג קודם לעצמם ומעדיפים מיטה זוגית מעופפת, מלונות פאר וגלידה בכמויות מסחריות ולעזאזל הבוחרים.

    הרעיון המדהים הזה, של הצגת הסיפור כריאל טיוי הוא מרגש משום שהוא משקף באופן עכשווי את חיינו התרבותיים. כל היום מתרוצצות אצלנו תכניות הטלוויזיה ושוטפות אותנו בתחרויות טלוויזיה  בין קונדיטורים ובשלנים, הישרדות, מסטר שף, המרוץ למיליון,  כוכב נולד וכוכב מת, זמר השנה וזמר החודש ובכולם הקהל משתתף בהמוניו. הצופים מזפזפים ומתחברים לטלוויזיה ולתכניות הריאליטי  שחדרו לחיינו התרבותיים ומשאירים שם שובל ארוך ועמוק. והנה גם הגיעו לאופרה. והבמאית מכניסה את האופרה היפה הזאת שהיא בת מאה וחמשים שנה לחיינו העכשוויים. בהפקות רבות אחרות, מנסים המפיקים פעמים רבות לשוות להן מראה מודרני ועכשווי, על ידי העתקת הסיפור למקום אחר, מהתכנון המקורי של יוצר האופרה. שם מלבישים את הזמרים בלבוש מודרני, ונותנים להם מכוניות במקום מרכבות. אקדחים במקום כידונים. אבל בהפקה הזאת לא רק שהאופרה הועברה לעידן מודרני על ידי אמצעים טכניים מופלאים ועכשוויים  על ידי הבמאית,  אלא היא גם התערבה  בתוכן של האופרה  על ידי שינוי דרמטי של התוכן שבו הראתה איך החברה האנושית נראית היום, על שלל תכניות הראליטי שאופפים אותה. בכך מתבלטת גאוניותה של הבמאית וייחודה של ההפקה והביצוע הוא כל כך מרשים, גם מבחינה טכנית .

    יפה לראות ונהדר לשמוע. אז מה רע? אל תחמיצו.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/16 07:17:

      חוויה מוזיקלית נהדרת.

      טראומה חזותית. עד כמה נמוך אפשר לרדת ?!אטום

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין