"איך לעזאזל נהיה כל-כך מאוחר, כל-כך מוקדם?" (ד"ר סוס)

פרולוג

חבר קרוב פנה אלי באחרונה עם תיאור מקרה, ספק משעשע ספק מביך, על מצבנו כחברה מקוונת. אותו חבר קיבל פניה פרטית במסנג'ר של פייסבוק בו התבקש באדיבות אסרטיבית לעשות 'לייק' לפוסט אותו העלה חבר אחר, שהקשר האינטימי בניהם, איך נאמר זאת בעדינות: השניים לא אכלו מאותו מסטינג.

אותו חבר, שאליו נעשתה הפניה, קרא במקרה את אותו פוסט מדובר עוד לפני כן. אך כיוון שלא חש מחובר לתוכן שהוצג בו בחר באותו מעמד שלא ללחוץ על כפתור הלייק. כיוון שהפניה נעשתה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים (משמע: איף יו דונט לייק דיס איי דונט לייק יו) החליט אותו חבר ל'לקייק' בסופו של דבר את הפוסט, למרות הסתייגותו המוקדמת.

חושב כי מודה ועוזב ינוחם גילה עד מהרה החבר, שלהשתהות שגילה מקודם, היה מחיר כבד. שניות ספורות בלבד לאחר ביצוע ה'לייק' המאולץ הגיעה הודעה פרטית נוספת במסנג'ר - נזעמת אפילו מקודמתה : חבל שעשית לי לייק ! אני לא צריך ממך שום טובות. 

קוונות טובות

אם יש ציטוט אחד מתוך הסרט המשובח 'מבצע סבתא' שכל דרדק זוכר זה הטיפ האל-מותי שקרמבו נותן לסרג'יו הנגר בתשובה לשאלה מה הסוד שלו : "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט מגביר את הקצב" משיב קרמבו. 

עד כמה שזה נשמע מגוחך במעמד אותה סצנה כל מי שחווה את החיים היום ואיננו מתגורר באיזה מאהל ללא חיבור חשמל או מים זורמים, חש בדיוק אותו הדבר. אנו חיים בעידן בו המתרחש סביבנו צובר כל הזמן תאוצה ובמקביל זמן התגובה המצופה מאיתנו ממשיך כל הזמן להתקצר בהתמדה. כפועל יוצא מכך לא אגזים אם אומר שניהול זמן אפקטיבי הנו התכונה הנדרשת (בה' הידיעה) של המאה העשרים ואחת.

זמן זה כסף

בעוונותיי הרבים הריני מוצא את עצמי יושב בשנים האחרונות בלא מעט צוותי איתור, שמטרתם לאתר בעלי תפקידים בכירים למשרות ניהול בארגון. ממשרה למשרה משתנה גם תמהיל התכונות האופטימלי אך אם יש תכונה אחת שבלעדיה מנהל מודרני הנדרש להתנהל במגוון רחב של ערוצי תקשורת מקוונת ופרונטלית, שאיננה נפקדת מבחינתי משום משרה זו היכולת לנהל את הזמן שלך ושל הכפופים לך בצורה מיטבית.

אין זה עניין של מה בכך והאומנות של כתיבת מייל קצר לארוך מידי, ניהול שיחות פרונטאליות או טלפונית כולל הבחירה מתי לנהוג באיזה אופן יכתיבו את יכולתו של אותו מנהל להתנהל ולנהל את משימותיו בצורה אפקטיבית לנוכח הצורך כמו גם הציפייה לתגובה בזמן אמת ובמדיום המתאים ביותר לכך.

"המדיום הוא המסר" תבע את המשפט מרשל מקלוהן אחד מאבות חקר תקשורת ההמונים

זמן זה רצף

היה זה דודו טופז כמדומני שהיה משתמש במטבע הלשון "אין לי זמן" יותר מכל בן אדם אחר על גבי מסך הטלוויזיה. שימוש זה לא היה מקרי והעיד בין השאר לא רק על הפורמט הדחוס כאם גם על אישיותו הנירוטית שהייתה עסוקה כל הזמן בעתיד מבלי שהצליח לעצור וליהנות מהתרחש כאן ועכשיו. 

תרצו או לא אנו נשאבים אל תוך הוויה בה אין כמעט הפוגות והזמן הופך להיות רצף כרונולוגי כמעט חסר נשימה. בתוך הוויה שכזו אנחנו חייבים לעשות בחירה. לרדוף אחרי הזנב שלנו ולחיות כל הזמן באיחור מתמיד או בהתנתקות תמידית מההווה (סוג של אסקפיזם כפוי או מודע) או פשוט לחיות את הרגע. לתכנן נכון את הזמן שלכם מראש ולהיות נוכחים בצורה אפקטיבית כשהחיים מתרחשים סביבכם. זה מתחיל בהבנה שניהול זמן איננו עוד כישור חיים נוסף. לייק איט אור נוט זהו צורך הישרדותי לחיים בריאים ואפקטיביים במאה ה-21.