כותרות TheMarker >
    ';

    בקרוב אגיע רחוק...

    מנסה לתהות ומקווה לא לטעות. לשתף ולהשתתף. החיים כפי שהם אצלי. בתוך תוכי.

    פוסטים אחרונים

    0

    חפירות

    6 תגובות   יום ראשון, 10/7/16, 16:05

     

    יש את מה שלא אוכל לומר בקול רם:

    יש לי מועקה כזאת בבטן, בלב והעיניים שלי מתאמצות שלא לזלוג.
    אני לא בכיינית, לא בוכה בקלות. מקפלת כביסה והדמעות זולגות. 
    אוףףף  אני לא יודעת מה קורה...
    היה כייף אתמול, תענוג כרגיל ויחד עם זאת הרגשתי משהו מוזר. היו המון שתיקות. שקט כזה. זה יכול לקרות והכל בסדר, אבל אתמול זה היה לי מוזר. לא יודעת להצביע על מה ולמה.
    כבר איבדתי את החשבון, אולי אני בתקופה של לקראת מחזור, שכל החושים מתחדדים ומתפרצים.
    אז אולי צריכה לעבור את הימים האלה בשקט ולבחון את הכל שוב.
    נמאס לי ובעיקר מעייף אותי לחפש/למצוא תחושות בכל מגע.. בעצם כל מחשבה היא אינטרפטציה שלי למה שאולי הייתי רוצה, אבל לא בהכרח שלו. אין לי כוח לחיות בלהלהלנד משלי.
    אני לא יודעת ** אני רק יודעת שמה שיש אצלי הוא שלי בלבד. כל הנסיונות שלי (ורק שלי) לתרץ כל מחווה מצידו כסוג של רגש, הם טעות אחת גדולה. 
    אני פשוט חיה בחלום שיצרתי לעצמי ואני מאמינה בו.  תמיד אומרים שהשקרנים הכי טובים הם אלה שמאמינים לשקרים של עצמם. 
    אני פשוט צריכה להבין שהחיים האמיתיים לא דומים לספרים ולסרטים ואני אשכרה חיה בסרט.
    אני נוגעת בגוף שלו ואני רוצה שיישאר מחובר אליי. רוצה אותו צמוד אליי. תמיד. 
    ואז אני קמה בבוקר ואין כלום... וחושבת לעצמי איך בא לי לעשות ריסטארט לחיים שלי.. ואז אני מבינה שהוא לא חלק מזה, אז מה כן ולמה זה תופס לי ככה את הלב והנשמה?
    ואני כותבת לך, לא כי אני מחפשת תשובות (הרי לא באמת אפשר למצוא אותן) אלא כדי להוציא את המועקה הזאת, כמו גוש שאני לא מצליחה לבלוע. 
    כי בשבילי הוא חלק משמעותי מאוד בחיים ובשבילו אני.. עוד אחת.. מי ומה אני בשבילו, באמת?
    תזכירי לי במהלך השבועות הקרובים, שאני לא כותבת לו מילה מיוזמתי.  תזכירי לי בבקשה!!
    אני לא יכולה יותר.. מזל שאני קצת לבד ואף אחד לא רואה את הדמעות.
    והיא, זאת שיודעת, יודעת הכל ובעיקר יודעת  להקשיב לי, לקרוא אותי להגיד:
    אז ככה,
    שומדבר לא השתנה. 
    מאז ומתמיד את יודעת שלך יש רגשות ושהוא כמו שהוא.
    הוא לא רגשן
    ומצמצם תקשורת ומילים.
    אבל הסתדרת עם זה והתפשרת כי כל השאר ממש ממש טוב.
    היה לך שבוע קשה גם עם הבית
    וגם אם תגידי שזה כלום,
    אני חושבת שזה יוצר איזו  מעמסה רגשית
    ועכשיו אולי זה מתפרק
    ואת זו שתמיד אומרת לי שאין טעם להתחשבנויות האלו של מי כותב למי ומתי אז בשביל מה??
    אלה החפירות שלי. אחרי שבת עם מועקה אחת גדולה שבאה אחרי שישי עם הנאה ענקית. 
    חייבת לדעת לשחרר מועקות. 
    אמרתי לה - לא הספיק לי.
    כותבת כאן - אולי זה גם יעזור. 
    מפה לשם, אני הרי לא מצליחה לעמוד במילה שלי, עאלק לא אכתוב לו... אני לא יכולה בלי. 
    אז כתבתי וכרגיל המענה מהבהב במייל גורם לי להתרגשות ולשכוח מכל מה שהיה עד עתה. 
    ואם מישהו מכם הגיע עד כאן, אז קודם כל תודה.
    דבר נוסף:  אם יש איזו תובנה, עצה, רעיון, או אפילו חיבוק מרחוק - אשמח לקרוא. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/16 15:22:

      מקבלת כל מה שאת אומרת. משתדלת מאוד להיות כזו. עד לרגע שלא ואז הבלוג סופג הכל :-)

      לגבי משפט הפתיחה שלך - לא יודעת למה בדיוק התכוונת. בכל מקרה הוא יקר מאוד ללבי וכך מעדיפה לפרש את ה"ביוקר". 

       

      צטט: goodyear2016 2016-07-11 10:04:13

      אם את נשואה הסיפור הזה יעלה לך ביוקר . אם את אשה פנויה העצה שאני יכולה לתת לך זה לקבל את עצמך כמו שאת . עם ההפרעה הזו בתחושות . עם הידע הזה שאת לא בילעדית אצלו . הוא הרי מכיר אותך טוב ויש לו את ההבנה שהוא מצליח להשתיק את הפחדים שלך כשהוא בא . אהבי אותו בתום ותהני . ואל תדרשי שהוא יאהב אותך בחזרה . אולי זה יקל עליך , לזכור .. שאין אהבה בכוח . מה ששלך יהיה שלך ומה שלא .. לא . סבלנות הרבה סבלנות וטוב שיש לך את הבלוג הזה להוציא את המועקות האלה החוצה .
        11/7/16 15:19:

      המטרה היא בהחלט לדעת לקבל את המצב כמו שהוא, לטוב ולטוב יותר. מנסה תמיד לראות את הצדדים החיוביים במה שיש ולא את מה שאין. לא תמיד זה מצליח לי ועל כן הבלוג והחפירה הנוכחית.  זה שאני רוצה אחרת, לא אומר שאני מבקשת לשנות מישהו אחר חוץ מאשר את עצמי ואת המחשבה - בדיוק מה שאמרת וכולי תקווה להגיע לשם בשלום :-)

      צטט: גורע 2016-07-11 09:36:33

      לא משנה כמה נרצה, לעולם לא נוכל לגרום לאדם אחר להשתנות. המקסימום שאפשר לשאוף לו הוא לשנות את עצמנו, את הדרך בה אנחנו חווים את האחר, וגם זה בכלל לא פשוט.
        11/7/16 10:04:
      אם את נשואה הסיפור הזה יעלה לך ביוקר . אם את אשה פנויה העצה שאני יכולה לתת לך זה לקבל את עצמך כמו שאת . עם ההפרעה הזו בתחושות . עם הידע הזה שאת לא בילעדית אצלו . הוא הרי מכיר אותך טוב ויש לו את ההבנה שהוא מצליח להשתיק את הפחדים שלך כשהוא בא . אהבי אותו בתום ותהני . ואל תדרשי שהוא יאהב אותך בחזרה . אולי זה יקל עליך , לזכור .. שאין אהבה בכוח . מה ששלך יהיה שלך ומה שלא .. לא . סבלנות הרבה סבלנות וטוב שיש לך את הבלוג הזה להוציא את המועקות האלה החוצה .
        11/7/16 09:36:
      לא משנה כמה נרצה, לעולם לא נוכל לגרום לאדם אחר להשתנות. המקסימום שאפשר לשאוף לו הוא לשנות את עצמנו, את הדרך בה אנחנו חווים את האחר, וגם זה בכלל לא פשוט.
        11/7/16 07:51:

      תודה לך רוקם, על דברי הטעם. כמו בכל דבר, הכל בראש שלנו..

      צטט: רוקם 2016-07-10 16:25:32

        10/7/16 16:25:
      יד דברים שהם מכרסמים מבפנים לא נותנים מנוח מעמידים אוןתנו בפני מציאות שלא תמיד אנו יכולים לעכל באותו רגע את הכיוון והדרכים ועצם הכתיבה יש בה איזה תכונה משחררת לאמיתו של עניין במציאות אין טעויות ואין כשלונות כי אנו זה שמפרשים את הדברים ומקטלגים אותם תחת הכותרת של טעות וכשלון ובהתאם לכך אנו חשים את הכשל והחולשה ואולי גם המבוכה בכל אופן שולח לך חיבוק חם וגדול ומקווה עבורך שנקודת האור תאיר ותבקיע את אי הבהירות האופפת

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      newme0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין