לדחות, או לא לדחות – פירוק שיתוף בין בני זוג בבית מגורים

שווים של דירה או בית מגורים, כמו כל רכוש או הון אחר שנצבר בחיי הבריות, יכול להיות בר-איזון לחלוקה בין בני זוג במקרה של פרידה. כך, לפי העקרון השוכן בחוק יחסי ממון בין בני זוג. יחד עם זאת, נכסי מקרקעין מביאים עמם אל הקלחת דינים המיוחדים רק להם ושיש בכוחם לעצב את מאפייני הסכסוך. כזו היא סוגיית השותפות במקרקעין; היה והשותפים הם בני זוג, ההוראות הרלוונטיות בחוק המקרקעין תחולנה עליהם – וזאת לצד דיני המשפחה, או למצער לענייננו, חוק יחסי ממון. אם לפשט את התמונה, הרי שבהקשר לשאלת פירוק השיתוף במקרקעין, עומדים זה לצד זה שני עקרונות יסוד משפטיים אשר בהתאם לנסיבות יכול האחד לגבור על האחר, למורת או לקורת רוחו של אחד הצדדים.

בני זוג ניהלו בבית המשפט לענייני משפחה בקריות הליכים לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בדירת המגורים. כבוד השופטת מרינה לוי נתנה תוקף להסכמתם כי יעשו שימוש בחוות דעת אקטואר לשם בחינת שווי זכויותיהם, וכן בחוות דעת שמאית בנוגע לשווי הדירה, על מנת לחלק את הרכוש המשותף באמצעות גישור, וכי לאשה תהא נתונה הזכות לרכוש את חלקו של הבעל בדירה לפי הערכת השמאי. אלא שהגישור לא צלח, ולאחר קבלת חוות דעת השמאי הגיש הבעל בקשה לפירוק השיתוף בדירה ואף הציג הצעה לרכישתה על ידי צד ג' – הצעה הגבוהה ב – 120,000 ₪ מגובה הערכת השמאי. האשה מצדה בקשה לעכב את פירוק השיתוף ולערוך אותו בד בבד עם איזון כלל המשאבים. כבוד השופטת לוי הכריעה לטובת פירוק שיתוף מידי "במגמה לקדם את סיום המחלוקות בין הצדדים". בקשת רשות הערעור מטעם האשה הונחה על שולחנו של כבוד השופט חננאל שרעבי בבית המשפט המחוזי בחיפה, ונדחתה. מהו הדין?

הזכות לפירוק שיתוף לעומת משטר איזון המשאבים;

עקרון יסוד בדיני השיתוף במקרקעין הוא כי כל אחד מהשותפים רשאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף באמצעות בית המשפט - זכות זו צומחת מן הקרביים של דיני הקניין. הזכות לדרוש פירוק שיתוף אם כן, היא אחד מן המאפיינים הבולטים והעקרוניים לזכות הקניין; הזכות לסחור בקניין, למקסם ולממש את ערכו. מנגד, הדעת נותנת כי משעסקינן בדירת מגורים המשמשת למגורי משפחה וילדים, יישום עיקרון זה באופן דווקני איננו רצוי, והוא אכן אף איננו מצוי בפרקטיקה השיפוטית.

לצד עקרון קנייני זה, הנגרר אחר בני הזוג אל הערכאה השיפוטית, חל עליהם משטר איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון. כזכור, חוק יחסי ממון דוחה את עת איזון המשאבים אל מועד פקיעת הנישואין; קרי, מועד סידור הגט או פטירת אחד מבני הזוג. הנה לנו אפוא מתח מובנה בין דיני השיתוף במקרקעין המקנים זכות לפירוק שיתוף מידי, לבין עקרון איזון המשאבים. מצב דברים זה משמש כר פורה לתופעה בה צד המעוניין בעיכוב איזון המשאבים או פירוק השיתוף, מעכב את סידור הגט ו"שובה" את ההליך המשפטי בגלגלי השעון של סידור הגט. כך, יכול אחד הצדדים לעשות שימוש לרעה בסידור הגט כשוט ומנוף כלפי הצד השני. למעשה, אותו צד מחזיק מעל ראשו של האחר את חרב העגינות כיתרון ב"משא ומתן". אך אין לייחס למעכב כוונת זדון בהכרח, והמעכב יכול להיות באותה מידה הצד החלש דווקא, הנאחז ביתרון הדיוני היחיד העומד לו. תופעה זו הביאה את המחוקק לתקן את חוק יחסי ממון באופן שמסמיך את בית המשפט לענייני משפחה, והן את בית הדין הרבני, להקדים את מועד האיזון במקרים בהם צד מעכב בחוסר תום לב את פקיעת הנישואין, ואף להתנות את ביצוע איזון המשאבים בפועל, בסידור הגט.

לצד היתרון שיכול להפיק הצד המעכב את פירוק השיתוף, גם לצד המבקש פירוק שיתוף מידי יכולים לצמוח יתרונות דיוניים. הוצאתו של נכס מקרקעין מגדרי המחלוקת ופירוק השיתוף בנפרד מיתר זכויות הצדדים, יכולים לשמוט את הקרקע תחת הצד המעכב או לכל הפחות להחליש את כוח המיקוח שלו. באופן מעניין למדי, סוגיה מהותית בכל רמ"ח אבריה, התנגשות טיטאנים בין שני עקרונות-על בשיטה המשפטית, התעצבה לכדי כלי טקטי שקוף למדי, ובתי המשפט, בצדק רב, מאזנים לרוב בתבונה בין העקרונות המתנגשים.

לא עקרונות נעלים בלבד עצבו את הפרקטיקה השיפוטית כי אם גם טעמים מעשיים וארציים. בית המשפט המחוזי בחיפה סוקר עבורנו את התפיסה השיפוטית המקובלת:

"כידוע, הזכות לפירוק שיתוף קמה לכל שותף בכל עת, והוא זכאי לכאורה לסעד של פירוק שיתוף מידי. יחד עם זאת, בסכסוכי משפחה הושם דגש בפסיקה, על פיו יש מקום לבחון פיתרון כולל של חלוקת הרכוש בין בני הזוג, לרבות פירוק שיתוף בדירת המגורים.

"ברם, מגמה זו אינה חזות הכל ויש מקום לשקול שיקולים ואינטרסים נוספים בגינם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, ולהכריע בהם ללא קשר ליתר איזוני הרכוש בין בני הזוג".

הפרד ומשול לשם פתרון כולל;

לכאורה, מתבקש מאליו כי פירוק השיתוף יעשה בד בבד עם איזון המשאבים; כך מן הטעם הפשוט שניתן לעשות שימוש בשווי הדירה לשם איזון המשאבים באופן נוח יותר, ריאלי יותר ובאופן שיגשים את סופיות הדיון. כך יכול אחד הצדדים לעשות שימוש בכספים להם זכאי מכוח איזון המשאבים לשם רכישת הזכויות בדירה, או לחלופין, לעשות שימוש בשווי חלקו בדירה לשם "מימון" החלק אותו עליו להעביר במסגרת איזון המשאבים. אלא שהפסיקה הכירה במעלות חשובות לא פחות שיכולות לצמוח מפיצול בין איזון המשאבים לבין פירוק השיתוף שיערך באופן מידי. כבודו מביא מההלכה שעוצבה בבית המשפט העליון (בע"מ 8873/06):

"לא תמיד השעיית תביעותיו של אחד מבני הזוג משרתת את התכלית של חתירה להסדר סופי, כולל והוגן [...] יהיו לא אחת מקרים בהם דווקא הפרדת הדיון תסייע להגעה להסדר כולל [...] המציאות גם מעידה כי במקרים רבים 'דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות' [...] נאותות הפגיעה היא עניין לבית המשפט לענות בו, בגדרי השכל הישר, הסבירות ועל כולנה ההגינות".

בית המשפט המחוזי מוצא אפוא כי הנסיבות בענייננו אינן מצדיקות סטייה מזכותו של שותף במקרקעין לדרוש פירוק שיתוף לאלתר; עולה כי גם החישוב האקטוארי המיטיב ביותר עם האשה יזכה אותה בתשלום איזון בסך של פחות מ – 6,000 ₪ מצד הבעל, ואין בסכום זה כדי לסייע לאשה לשנות את יחסי הכוחות ולרכוש את חלקו של הבעל בדירה. בית המשפט המחוזי מקבל אפוא את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, כי לא די בנסיבות העניין כדי לקבל את עמדת האשה ולדחות את פירוק השיתוף.

הערכת שמאי נסוגה מפני כוחות השוק;

מבין השורות, ראוי לחדד; זכות ראשונים העומדת לכל אחד מבני הזוג להשוות את הצעתו של המציע הגבוה ביותר ולרכוש את חלקו של השותף – אף היא זכות בסיסית בדיני השיתוף במקרקעין, אך גם היא אינה גוברת על כוחות השוק ועל עקרון מיצוי שוויו של הנכס. גם אם הסכימו הצדדים כי שווי הדירה לשם מימוש זכות הראשונים יקבע לפי הערכת השמאי, הסכמה זו נסוגה עם הופעתה של הצעה גבוהה יותר בזירה מצד ג', ובלשונו של בית המשפט המחוזי:

"הערכת שמאי, כשמה כן היא, היא רק בגדר הערכה. יש אפשרות שמחיר הדירה בשוק גבוה יותר, בהתאם להצעה שתתקבל בפועל. לכן, כשהציג המשיב הצעת מחיר לרכישת הדירה בסכום הגבוה ב 120,000 ₪ מהערכת השמאי, זהו מחירה של הדירה".

האשה בענייננו לא הציגה הצעה נגדית כלל, ואיננו ידועים אם התכוונה לעשות כן או אם היו לה אמצעים כלכליים לשם כך; האם רצונה לדחיית פירוק השיתוף היה רצון כן או שמא מהלך טקטי; איננו יודעים עוד דבר על ההון שנותר בידה או לחלופין על חסרון כיס. לכן אין בכוחנו לבחון האם העדפת עיקרון פירוק השיתוף המידי היה במקרה זה בעוכרי האשה.

רמ"ש (חי') 31224-04-16 ר.ה. נ' ע.ה., כבוד השופט חננאל שרעבי, ניתן ביום 18.5.16.