ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אני מנסה לכתוב פוסט על זה שאני לא אוהבת לחייך אבל תקועה לי בראש תמונה מימיי ילדותי: אני יושבת בחדר האוכל ומסתכלת על חברי המשק מטפטפים פנימה, לבושים דובונים וחולצות פלנל, גוררים אחריהם עקבות בוציות של מים, ולוקחים מגש. זו תמיד הייתה התחנה הראשונה של ההגשה העצמית. לוקחים מגש, מתקדמים צעד, לוקחים סכו"ם, מתקדמים צעד, לוקחים צלחת. אבל הופסה! אם זו ארוחת צהריים תוקעים איזה מתנדב מאחורי העגלה של העוף בגריל והגולש והקציצות, והאומלל הזה צריך להגיש לכל אחד מה שהוא רוצה. שזה לרוב שניצל.
התחנה הקטנה הזאת הייתה אתר ההכרויות שלי. תמיד אמרו עליי שאני נורא חברותית אבל האמת היא שאני פשוט בחורה עם כוונת בין העיניים, וכשאני מסמנת מטרה - גמרנו. האוסטרלי הערל הזה יתמזמז איתי הערב על הרמפה של המכבסה, עד שהוא יגמור בהל או בהיי ווטר. בכל מקרה, אחרי שמקבלים את הצלחת ממשיכים הלאה לפחמימות, שזה בדרך כלל אורז עם סימנים של אפר מהסיגריה של הטבח, ולבסוף לוקחים כוס ומתעצבנים שאין לה ידית. ככה העברתי עשרים ושש שנים, אני לא צוחקת. אגב, למי שלא שם לב, אני גם לא מחייכת.
רגע, נזכרתי בעוד משהו. היה שם חדר לחם. תנחשו מה היה שם. נכון. מתנדבים. בתשע בבוקר, כשהיינו מנקים את חדר האוכל, תמיד הייתי רבה עם כולם על הניקיון של חדר הלחם, כי היה הכי כיף לנקות אותו. אסור היה לנקות את מכונת החיתוך המפחידה במים, אז המנקה בר המזל זכה לעמוד מולה עם צינור שנושף אוויר במהירות מאתיים קמ"ש ולהעיף את כל הפירורים של הלחם לכיוון החדר של מכונת הכלים כדי לעצבן את האומללים ששוב צריכים להוציא מהרצפה את המסננים של הביובים ולשלוף מהם מזלגות. האימה הכי גדולה של כל חבר קיבוץ הייתה התורנות ביום שישי בערב, כי אז היה צריך לנקות את הביובים איזה שבעים פעם. אני הייתי זאת שסוחבת את השקיות הענקיות של הזבל החוצה, לרמפה הגדולה, וקופאת שם בחולצה קצרה של בני משקים שמונים ותשע. מעניין אם עד היום תוקעים ליד הפחים בחוץ את הקשת של החתונות, זו שכולם עוברים מתחתיה כדי לתת פרח ל - - -
ואז הייתי נכנסת בחזרה לטמטום הזה של חדר האוכל ומחייכת. ככה זה אצלי. הכל הפוך. ככל שאני מאושרת יותר מהעובדה שהצלחתי לזחול מהחור ההוא ולעבור לעיר, ככה השפתיים שלי מתכווצות. פעם הייתי מהמרת עם עצמי כמה זמן יחלוף מאז שאני מתיישבת לבד על הבר באיזה פאב ועד שאיזה בבון ישאל אותי למה אני לא מחייכת. ולכי תסבירי לו שיש הבדל בין בחורה מדוכאת לבחורה מדכאת, ושאני בכלל נורא שמחה וסתם יוצרת לי דמות אומללה בגלל שאת הדברים הטובים אני שומרת עמוק עמוק מאחורי כל הדובונים שלי, או בגלל שאני אוהבת רחמים, או אלוהים יודע מה. וכשאני אומרת אלוהים, אני מתכוונת כמובן למי שכתב את הסדרה הזאת של אסי דיין עם הספה הצהובה שכבר משגעת לי את השכל מרוב - - - |
אופירבר יוסף
בתגובה על דה מרקט
singlelove
בתגובה על נס בקפה
הולך בגשם
בתגובה על שח-מת בשני מהלכים
הולך בהרים
בתגובה על סוכרזית פנויה בקפה נשוי
tamir yosef
בתגובה על מילון פלצנות תל-אביבית
יבוא אישי
בתגובה על דברים שחייבים לעשות לפחות פעם אחת
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שכחת להזכיר את הסצנות שהיו בחדר הלחם
כשהיו מסיבות בחדר האוכל (סטייל פורים)...
מ.ח.
נכנסתי כי נדלקתי גם על "עצוב בשיניים" וגם על הבמיה.
אבל הצלצה עיצובית ,תחליפי צבעים ,מסנוור נורא בעיניים החום צהוב הזה וחבל. נורארציתי לדעת מה עשית למתנדב...
ראיתי אותך כשהתארחת אצל השמש ובאמת תהיתי על חוסר החיוך
ואז חשבתי לעצמי שאולי כבר כ"כ התרגלנו לראות את החיוכים הבלונדיניים של כל המגישות (שמש - אצלך החיוכים הם ציניים ברונטים) אז בגלל זה כ"כ בלטת
ומצד שני,
תני קצת זווית למעלה, קצת...
בבקשה, כמו ששמת לב הצעתי גם טיפול אלטרנטיבי, חיוך זה דבר חשוב. לכולנו יש את האושר הנדרש לכך מבפנים, חלק מאיתנו צריכים עזרה להוציא את זה מהכורח אל הפועל, עניין פשוט של התאמה הורמונלי, חבל שבשביל זה כל חייו בן אדם יסבול. אותם אקסים שלי סבלו כל חייהם עד לתרופות. חלק מהאנשים שאני מכירה התרופות מצילות את חייהם, הלומי קרב , ניצולי שואה, חולי איידס, חולי סרטן, חלק מהם יש שילב של כמה מהדברים שכתבתי. קן הקוקיה סרט מדהים, אכן לפני מליון שנה היה פחד שאותם אנשים שיתנו להם תרופות יפתחו תלות ואז התרופות יפסיקו להשפיע, היום כבר הרפואה התקדמה, שלא לדבר על רפואה אלטרנטיבית. היא חלא משוגעת אבל חיוך טוב יכול לעזור לה למשל למצוא עבודה, תסתכלי עליה - לא חסר לה כלום, כ"כ חמודה לא חארם שהיא ככה בדיכאון ? לא כדאי לפחות לשלול שזאת לא בעיה הורמונלית ?
אז בהיזדמנות זאת שאת קשורה לכסא נני מזמינה אותך לסייר וירטואלית וללמוד לפני שאת מגיבה בפרימטיביות מתוך דעות קדומות
כן הבנתי שאת ממליצה על הרבה דברים ....
וגם בטוחה מאוד בהרבה דברים ....
כן, גם "כמה מהחברים הכי טובים שלי ... הם יהודים ..."
ואני "קשורה" בעיקר לכיסא ....
מה את קשורה? כמה מהחברים הכי טובים שלי כולל שני אקסים לוקחים תרופות נגד דיכאון, אני ממליצה לך לראות את הסרט "הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון
ומה הסיפור של מתי כספי? למה הוא לא מחייך?
האם הגיע מאותו הקיבוץ?
אגב, אני מחייכת המון, כך כולם בסביבה מעידים, אבל אני לא מודעת ולא מרגישה זאת...
הבטתי בפנייך אבל,,
כאותו בבון את יודעת לאן עיניו זלגו
והדמיון הולך ופורח,,שחושב שאם
והיה ,,אז אולי יעלה חיוך על פנייך
אלוהים ...
כמה שבני אדם יכולים להיות מנפוחים ובעלי חשיבות עצמית של בלון
מדהים
תמונה יפה. לא חייבים חיוך כדי להיות מקסימים.
נהיני כל כך לקרוא אותך בעיתון. לקחו לי 3 דקות מתחיל קריאת הכתבה ועד שאיתרתי את שמך.
כל כך אהבתי את הסגנון, את התמונות, את העדר הפוזה.
מסוג הדברים שגורמים לי לחייך...
לאחר שתקראי את כל התגובות תביני כי בתגובת הצחוק יש מורכבות. מה שגורם לך כיף זה זה הכי חשוב.ולבסוף אתן לך טיפ קטן השלמות שבצחוק מגיעה מהעניים.
בוקר טב
לכלם
ושבת שלום
למה ? למה? ולמה ומדוע?
אנשים לא אומרים את האמת,
כל אחד מתחנחנ ומתלקק
על הפנים והלחיים, כאילו מסתכל,
ובאמת מה שמושך את המבט ללא סוף
הוא הוא המחשוף,
כזה כאילו דהההההה
אם את לא רוצה לחייך... לא צריך
חיוך מגיע מתי שיש סיבה
הוא לא שואל אותך אם בא לך עליו
אלא פשוט משתלט עליך
את לא סתם דודה
את מלכה
מלכה
בואי נקים ביחד תנועה למחיקת חיוכים מזוייפים:
כל אחד יביא מהקיבוץ שלו כמה חבר'ה
שעברו את הטראומות של ניקוי ביובי מטבחים ביום שישי,
נקבץ עוד כמה עירוניים (אחרי שנבדוק אם באמת הם ראויים, או סתם מתחזים) והיידה לרחובות ולתקשורת!
חמודה עושה רושם שאת בדיכאון ואפילו לא מודעת, בטח בעיה הורמונלית או משהו.
תנסי לברר על טיפול , לאו דווקא פסיכולוג או פסיכיאטר, פרחי באך או משהו אלטרנטיבי גם הולך. תרופות נגד דיכאון יכולות לשנות חיי אדם מקצה לקצה. אם לא בשביל עצמך לפחות בשביל הסובבים אותך בן אדם אמור להיות שמח טיבעי אלה אם כן הוא בדכאון, או שיש לו איזה סיבה ספיציפית להיות עצוב.
גם אני ... רק בלי השיער
נכון.
תראי איזה ניבים חדים לי יש...
חושבת שתצליחי לקצר את זה ל-100 מילים?
מלכהל'ה ,
מתי הסרט ?
בול ככה אני נראית אחרי שאני מקפלת כביסה.
אבל בול!
בואי שניה. לא באמת, תתקרבי
אני רוצה לומר לך משהו באוזן.
שששש. את ממש לא חייבת לחייך.
עם הלחיים המדהימות שלך והסנטר היציב חבל לחשוף
שיניים את עוד עלולה להקפיא לי את הבמיה.
נ. ויש גם נ.ב: הלחיים שלך מזכירות לי מישהו
ואני ממש מתבייש לומר לך את מי. רמז.
הוא די קשור למקום שהיית בו.
חיוך לא אמור להיות מלאכותי. האושר הוא פנימי והוא מקרין החוצה. זו כל התורה. אם את בוחרת לא לחייך במכוון אז את מאולצת. למה לך...ואם את מרגישה סתם לא משהו...תבדקי איך לשנות. חיים פעם אחת....סיפור הקיבוץ יושב רע אצל הרבה...אבל הבחירות איך יראו ימינו כל יום הן שלנו ושלנו בלבד.חיים פעם אחת...כל אחד זה שלו.
קורא אותך ומתבונן בתמונה (כאותו בבון)
ואין מה לעשות יפה לך התוגה
ככל שאני מאושרת יותר ... ככה השפתיים שלי מתכווצות.
אולי כי יש לך אומץ להיות יותר אמיתית?
שויין ,
ממילא דודות לא מחייכות (-:}
אבל יש להן
ידיים טובות
ומילים חכמות