כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    השנים של האבנים

    54 תגובות   יום חמישי, 21/7/16, 21:33

    ''

     

    ''

    השנים של האבנים


    כמיליון שנות אור רבות,

      

    כך היא כבר התרגלה,

    סוחבת את ההרגשה,

    שהפכה כאבן כבדה ומועקה,

    בפנים על הלב והנשמה.


    כשאינה רואה שינוי כאפשרות,

    ולמעשה אין לה אופציה,

    הטוב זה לעצמה לשנות התייחסות,

    למרות שפוגע בה פגע ועוד יפגע.


    והיא עוצמת עין ומקבצ'צת השנייה,

    לא לשמוע להרגיש או לראות,

    את שמפריע ופוגע עד הליבה,

    שיתגלץ' יעבור ולא יתקע.


    וכל כך הרבה שנים,

    היא מחזיקה שומרת בפנים,

    את כל אותם הרגעים והרגשות,

    שכאשר מגיעה הזדמנות,

    כבר אינה מסוגלת להודות.


    להודות שלא התעלמה,

    שבהחלט שמה לב והרגישה,

    שפעמים רבות נפגעה,

    אבל להחליק ולחייך המשיכה.


    שאדם יהיר שמתנפח ועולב באחר,

    ולא מקבל מענה הולם והחזר,

    וחושב שבשל כך חזק ונעלה יותר,

    רק מראה קבל עם ועדה,

    מאיזה חומר הוא עצמו קורץ בנשמה.


    שכשיש למכה חוסר תגובה,

    זה מעיד על אמון שהופר והפתעה,

    ויותר מאשר על חולשה,

    זה אומר על המכה דבר מה.....


    וכל פעם שמגיע יום והזדמנות,

    להוריד מהגב את החבילה,

    עולים וצפים העלבונות והעוולות,

    מאיימים להחניקה ולהטביעה.

     

    עד שיגיע רגע האמת,

    מהגב תוריד את משא האבנים,

    וסוף סוף תרשה לעצמה לשבת,

    לבכות ולכאוב על השנים,

    שהייתה חייבת להחזיקן בפנים.

     

    Image result for cartoon illustration of a man carring stones

     

    ''


    ''

    אהבתי:

      23/7/16 11:10:
    אף פעם לא הבנתי מהו המונח רגע של אמת...כל החיים הם רגעי אמת..
    -- 
      24/7/16 20:10:
    זה מזכיר לי שבתי לפני כמה שנים הביאה לנו אבן חלקה שכתוב עלייה .אבא ואמא אתם האבנים של חיי.. תארי לך מה זה עשה לנו בלב. ולך תודה על כל מה שאת מביאה אלינו.

     

     

    ב. אשי. (באשי-) "סליחה"

    הרעיון המובע בפוסט-תמונה של באשי ואיך שגולשים שונים
    ראו הרגישו זאת והגיבו, הוסיף לי הבנה לעניין האבנים, מה
    גם ששני פוסטים אלה נכתבו סמוך אחד לשני
    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/7/16 05:21:

      צטט: bonbonyetta 2016-07-26 11:04:23

      צטט: YuditKnoller 2016-07-25 15:13:55

      שיאו: חזק. האבנים האלה.

      ''

      כן. יותר מחזק כבד.

      בזמנו בזמן שהם העמיסו את עצמן על הלב שלי, זה היה כבד מאד.

      כעת זה מתחיל להיות קל יותר, הן מתחילות לצאת משם ולהתפרק.

       

      אני נוהגת למדוט על אבן עד אשר היר מתמוססת

      ומתמירה עצמה לאיכות חדשה בתוכי

       

      כל הכבוד לך!!!!

        28/7/16 21:07:

      צטט: שרה בכור 2016-07-26 14:41:27

      כבד, דחוס, קשה נשאר לי על יד הלב מעורר בי איכפתיות ורצון לחבק אותך ארוך כזה. לכולנו יש כאלה בכל מני מידות של משקלות תודה ששיתפת ואכן אבן יש לה מספר לא קטן של משמעויות וצירופי לשון שפותחים מרחבי תחושות שונים

      ''

      תודה רבה שרה, שמחתי מאד לראות תגובתך המעניינת, ומתיחסת לאספקטים נוספים שלא הייתי מודעת להם.

        28/7/16 21:05:

      צטט: BettyRozenfeld 2016-07-28 16:10:39

      מקסיםם אפילו הזדהתי, כשצוברים ויש הרבה אבנים של כאב זה הופך למשא רציני על הלב , ולפרק כל אבן בנפרד זה קשה עדיף לא לצבור, אבל כמה קשה..

      Image result for dividers

      בודאי שעדיף לא לצבור, עדיף לא לקחת ללב, עדיף לא להתרגז, עדיף לא לעלות במשקל, עדיף הרבה דברים.

      אבל את יודעת, החיים זה מה שקורה במציאות בינתיים....

        28/7/16 16:10:
      מקסיםם אפילו הזדהתי, כשצוברים ויש הרבה אבנים של כאב זה הופך למשא רציני על הלב , ולפרק כל אבן בנפרד זה קשה עדיף לא לצבור, אבל כמה קשה..
        28/7/16 16:10:
      מקסיםם אפילו הזדהתי, כשצוברים ויש הרבה אבנים של כאב זה הופך למשא רציני על הלב , ולפרק כל אבן בנפרד זה קשה עדיף לא לצבור, אבל כמה קשה..
        28/7/16 08:46:

      צטט: bonbonyetta 2016-07-23 20:40:53

      צטט: barir 2016-07-22 07:51:37

      שולחת לך זוג ידיים לחיבוק ולעזור לך להוריד את משא האבנים

       

       

      תודה יקרה,

      על הנכונות והחיבוק.

      המתואר הוא אחרי שמשא האבנים החל כבר לרדת, ירד. 

      מרוב שהם היו רגילות להיות שם, קשה לתאר את עצמך כבר ללא אבנים בלב, אז הן אמנם ירדו ולא קיימות שם יותר, אבל מבחינת ההרגשה של הנפש והגוף זה לוקח קצת זמן לגוף לעכל את זה, להטמיע את הדברים מעשית בחיים מעתה והלאה.

      ''

      בובבונייטה היקרה, שמחה עבורך שאת אחרי...

      חוגגת ומעגנת בגוף את תחושת ההקלה של הורדת האבנים מעלי...

      לוקח לגוף זמן להתרגל למצבו החדש, הקליל יותר.

      בהצלחה לנו♥

        26/7/16 14:41:
      כבד, דחוס, קשה נשאר לי על יד הלב מעורר בי איכפתיות ורצון לחבק אותך ארוך כזה. לכולנו יש כאלה בכל מני מידות של משקלות תודה ששיתפת ואכן אבן יש לה מספר לא קטן של משמעויות וצירופי לשון שפותחים מרחבי תחושות שונים
        26/7/16 11:04:

      צטט: YuditKnoller 2016-07-25 15:13:55

      שיאו: חזק. האבנים האלה.

      ''

      כן. יותר מחזק כבד.

      בזמנו בזמן שהם העמיסו את עצמן על הלב שלי, זה היה כבד מאד.

      כעת זה מתחיל להיות קל יותר, הן מתחילות לצאת משם ולהתפרק.

        26/7/16 10:50:

      צטט: חני.א 2016-07-24 20:10:30

      זה מזכיר לי שבתי לפני כמה שנים הביאה לנו אבן חלקה שכתוב עלייה .אבא ואמא אתם האבנים של חיי.. תארי לך מה זה עשה לנו בלב. ולך תודה על כל מה שאת מביאה אלינו.

      ''

      איזה יופי של תגובה.

      תראי איך אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת לגמרי. הכוונה הייתה כאן כמובן אבני - דרך בחיי הילדה או משהו בדומה.

      וולאה, תגובה מופלאה, סותרת את כל צורת ההסתכלות של כולנו עד עכשיו.

      יכול להיות אבנים שמעיקות על הלב, ויכול להיות אבנים שהן אבני דרך ויסוד של מהות האדם.

      איזה מתנה יפה.

        26/7/16 10:47:

      צטט: HagitFriedlander 2016-07-24 12:33:57

      כתבת מקסים מקסים....הלוואי וניתן היה לרסק אותן לעפר כמו בסרטון כמו בכליות ולמוסס אותן בבחירותנו ובעיקר בסינון שבין עיקר לתפל ולהמשיך הלאה במסע עם משא קל יותר♥

       

      ''

      בתהליך הפריקה הן מתרסקות יקרה, ואז בנפש הן מתקטנות מתקטנות עד שכמעט נעלמות

        26/7/16 00:19:

      צטט: מיכל-1 2016-07-24 10:34:14

      אז הקדימי.. את רגע האמת. וכשיגיע, פשוט התבשמי עליו.. אין כל צורך וטעם בלבכות את העבר אלא לחייך אל ההווה והעתיד

      Image result for dividers

      תודה חברה.

      אין צורך לבכות על העבר, אך יש צורך לבכות על האבנים שהיו בו כדי להיות מסוגלים לפרוק אותן.  הגוף רגיל אליהן, לא פורק בקלות או בבת אחת. ככה גם מתגברים על אבל, בוכים בוכים בוכים.....

      ויחד עם זאת בהחלט גם מחייכים אל החיים, זה הליך כפול כזה.

      אין קיצורי דרך בחיים.

        26/7/16 00:16:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-07-23 15:44:46

      אוהוהו...................................... הייתי אומרת שאין לי מילים אבל היו לי (וסליחה על שאני מביטה משלי), "הרוזנת מאזוך", מי שמזוכיזם נגזר משמו, הנה: http://stage.co.il/Stories/457378

       

      Image result for dividers

      נראה לי שאת טיפה מגזימה אם את רואה את תהליך צבירת האבנים כמזוכיזם.

      זו יותר מכל רגישות יתר, ובחירה באפשרות שהייתה נראית אז מציאותית ביותר נוכח המצב אז.

      מה גם שידעתי שיגיע הרגע ואלך משם, ואת האבנים הללו אוציא, וידעתי שקארמה איז א ביטש, וכל אלה יגיע הרגע גם שלהם. ואכן הגיע.

      ואני הלכתי ופורקת כעת את האבנים שלי.

        26/7/16 00:10:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2016-07-23 14:20:22

      אין לך מושג איזה סרט עבר לי בראש

      בעת שקראתי את התוכן שלך.

      על זה תקצר היריעה מלתאר...

      מה שבאמת חשוב, הוא להפטר מכל המשא הזה.

      לנקות את הנפש מכעסים.

      ולהפסיק להעניש את עצמינו,

      בגלל טפשות וחוסר רגישות של אחרים.

       

      Image result for dividers

      ממש לא מענישה עצמי. זו היתה בחירה באיזה מקום כי האפשרויות האחרות נראו לי עוד פחות. ידעתי שיגיע הרגע ואלך משם, ואז אפרוק אותן. וזה מה שקורה בעצם כעת.

       

        26/7/16 00:03:

      צטט: צוריאל צור 2016-07-23 11:43:42

      אני חושב שהיא כבר מספיק גדולה, חזקה ואמיצה כדי להוריד את משא ועול האבנים מעל גבה וליבה..

      שבת שלום ושבוע טוב של כייף ושמחה !!

      Image result for dividers

      ממש לא, היא תישאר באיזה מקום תמיד ילדה. אבל את האבנים שאספה במשך כל השנים הן, כבר בתהליך פריקה....

      תודה צוריאל צור

        25/7/16 20:56:

      צטט: עמי100 2016-07-23 11:10:27

      אף פעם לא הבנתי מהו המונח רגע של אמת...כל החיים הם רגעי אמת..

      Image result for dividers

      כל כך צודק !  פנינה אמיתית כתכת כאן, תודה

        25/7/16 20:54:

      צטט: אריה * 2016-07-23 10:32:53

      את יודעת, מעבר להזדהות, עד כדי כך שהאבנים שלי התחילו לקרקש מבפנים, עולה השאלה בסוף הקריאה, למה בעצם את עדיין מחזיקה אותן בפנים, ומתי יגיע רגע האמת, הרי כל פסיכולוג מתחיל יאמר לך שעכשיו זה הזמן ואין מה לחכות לאחר כך, צריך לפרק את האבנים האלה כמה שיותר מוקדם ולהשתחרר, אבל עובדה שאנחנו שומרים אותן מבלי לפרט, ואני חושב אולי יש לאבנים האלה צד נוסף, שבאיזה אופן נסתר מעניקות לנו כוח, של מעוף דמיון ויצירה, תחשבי למשל על האופן שבו הפנינה בצדפה מתגבשת סביב גרגר חול שחדר לתוכה.

      Image result for dividers

      אריה יקר, עשית לי חיוך ממזרי כזה ביני לבין עצמי.

      הפוסט הזה, כשמדברים על זה, זה תחילת התהליך, אחת הדרכים לפרוק אותם. 

      הרגע הגיע לאחרונה כפי שכתבתי כשקיבלתי הצעה מופלאה לפרישה מוקדמת וחטפתי אותה ורצתי החוצה.

      כעת, כשבן אדם מתחיל לדבר על זה, זה סימן שהוא פורק את האבנים שאצלו בפנים.

      האבנים שאצלי, אם אתה משווה זה לפנינה כבר גדלו שנים רבות מאד לגודל של פיל, לכן זה לא קל, זה לא בבת אחת, זה תהליך, וזה כבר התחיל.

       

        25/7/16 20:51:

      צטט: א ח א ב 2016-07-23 09:20:54

      אבנים של שנים : )שבת שלום

      Image result for dividers

      כן, יש אבנים של שנים, ויש סתם אבנים, ויש אבנים טובות, ויש שמדברות אליך.

      יש כל מיני אבנים.

        25/7/16 20:49:

      צטט: יעל.. 2016-07-23 07:40:22

      חיבוק ענק.!! תודה על הפוסט הזה. לא לשתוק. לא עוד. שהאבנים יתגוללו על מי שהניחן עליך ויתנו לך לחיות בפשטות את חייך. אמן.

      Image result for dividers

      זו לא אשמת האבנים, זו בחירה שלי. יכולתי לקום וללכת אך הטיימינג לא היה נכון. ידעתי שיגיע רגע וכל מה שאני צריכה זה להחזיק את האבנים עד אז. והרגע הגיע. זה לא אומר שזה היה קל.

       

        25/7/16 20:47:

      צטט: flora2001 2016-07-22 21:43:43

      תיאור יפה של הכאב .

      צודקת :
      "שכשיש למכה חוסר תגובה,
      זה מעיד על אמון שהופר והפתעה,
      ויותר מאשר על חולשה,
      זה אומר על המכה דבר מה....."

      לא מזמן מצאתי משפט מחזק :איפוק זה כוח .

      כזה מכשיר ,כמו בסרטון צריך לאמץ בלב ובמחשבות.

      Image result for dividers

      תודה פלורה.

      אנחנו לא מכשירים ולא הנפש, לא הכל הולך כפי המתוכנן, ולא הכל ניתן לצפות.

       

        25/7/16 15:13:
      שיאו: חזק. האבנים האלה.
        24/7/16 20:30:

      צטט: דניאלה אמהג. 2016-07-22 19:04:36

      לרגע אימפולסיבי רציתי לומר-השיבי מלחמה שערה, קחי את האבנים הכבדות וידי אותן בכל מי שהעמיסן על גבך.

      ובמחשבה נוספת, קחי את רוח הקרב והפני אותה פנימה למאבק עם עצמך, לטשטש ולהעלים את עקבותיהם של כל חורשי רעתך.

      Image result for dividers

      תודה.

      אין ולא היה טעם להשיב מלחמה, היה צריך להבליג, ללמוד לא לקחת ללב, או פשוט ללכת. ובאפשרות הזו לא בדיוק רציתי לבחור. המתנתי לרגע בו יציעו לי לפרוש בתנאים טובים, זה הגיע, ויצאתי בריצה.

      לא היו בדיוק חורשי רעה אלא יותר אנשים שהם אינם בני אדם ממש בפנים, שלהבליג על דברים לגביהם היה לא קל.

      זהו, עבר השלב הזה תודה לאל.

      כעת הגוף הנפש מתרגלים למשהו אחר ופורקים את המשא.

        24/7/16 20:27:

      צטט: יצחק. ב 2016-07-22 16:14:27

      שלום ב.,
      כשיגיע רגע האמת,

      הרגע הזה כבר כאן
      תעלמנה האבנים כלא היו,

      זה תהליך, אי אפשר לשנות הרגלים של כמעט 40 שנה במחי יד....
      גם מזכרונה.

      עכשיו דווקא הזכרון לא מפסיק להעלות את הכל אולי כצעד ראשון לקראת הפריקה שלהן....
      איתן יעלמו גם בכי וכאב.

      אין כבר כאב, רק צביטה קטנה של תזכורת על איך אנשים מסוימים מתנהגים
      כל שהיה נגוז,
      כלא היה - ללא זכר.

      יקח כאמור זמן, זה תהליך, הנפש מעלה זכרון, אבן, פורקת, מחלימה...עד שהן תסתיימנה
      והיא תקום,
      ותרקוד את ריקוד חייה.
      ותמחל לעצמה על תלותה וסיבלה.

      זו היתה בחירה, עם האפשרות לא רציתי להתמודד ולא ראיתי טעם, ידעתי שיגיע הרגע, והוא הגיע.

      Image result for dividers

        24/7/16 20:10:
      זה מזכיר לי שבתי לפני כמה שנים הביאה לנו אבן חלקה שכתוב עלייה .אבא ואמא אתם האבנים של חיי.. תארי לך מה זה עשה לנו בלב. ולך תודה על כל מה שאת מביאה אלינו.
        24/7/16 12:33:
      כתבת מקסים מקסים....הלוואי וניתן היה לרסק אותן לעפר כמו בסרטון כמו בכליות ולמוסס אותן בבחירותנו ובעיקר בסינון שבין עיקר לתפל ולהמשיך הלאה במסע עם משא קל יותר♥
        24/7/16 11:25:

      צטט: גילהסטחי 2016-07-22 13:14:08

      זו הבחירה שלנו אם לתת למשא הסלעים להכביד עלינו או לפרק אותו לאבנים קטנות ולפזר אותן במסע, ויותר חשוב אם לאסוף אבנים טובות וחלוקי נחל מהדרך.

      Related image Related image Related image

      בהחלט בחירה שלנו, ואכל הייתה בחירה להמשיך לסחוב את האבנים עד זמן ספציפי מסוים שידעתי שיגיע. 

      הוא הגיע. וכעת אני בתהליך הפריקה. אחרי שנים כה רבות זה אינו קורה בבת אחת זה תהליך.

      ו....דרך אגב, אני תמיד אוספת חלוקי אבנים ואבנים קטנות מיוחדות לאורך הדרך. באחד הטיולים באפריקה לפני שנים סחבתי בכיס המכנסיים במשך חודש שלם אבן קצת כבדה שמאד מצאה חן בעיני. לא הייתי מוכנה לוותר עליה אפילו שהייתה כבדה קצת. היא היום אתי בסלון, ובאמת נראית מאד מיוחדת. מוזמנת לראות אותה.

        24/7/16 11:20:

      צטט: boby28 2016-07-22 12:59:08

      את מתארת פה משהו עצוב למדי. מי מחליט מתי יגיע רגע האמת אולי אפשר לזרז אותו? כדי שתוכל לשים את כל המטען הזה מאחוריה.

      Related imageRelated imageRelated image

      זה משהו עצוב למדי שאפשר לתת לו כנראה ביטוי, להבינו, ולראות אותו רק אחרי שהוא עובר. כי כשאתה בתוך זה אינך רואה זאת ברור. זה לא עצוב, יש אנשים שחיים כך שנים ולא פורקים אבנים בכלל, זו בחירה. תמיד יש ברירה לקום וללכת ולהפסיק לסחוב אבנים אם לא טוב לך במצב או מקום מסוים, אך עושים ברירות, בידיעה שיגיע הזמן לפרוק אותם בהגיע זמנן. וזמנן עבורי הגיע. פרשתי מהעבודה פרישה מוקדמת כי הגיעה הצעה טובה. להזדמנות כזו לפריקת אבנים חיכיתי.

       

        24/7/16 11:09:

      צטט: דוקטורלאה 2016-07-22 11:04:38

      שעת פירוק האבנים תמיד מגיעה. במוקדם או במאוחר. חשוב להתייחס, במחשבה, לרגעי השלווה שבאים לאחר מכן...

      Image result for stone devider

      אלה שינויים מאד גדולים בחיים. 

      כשחיים עם אבנים ארבעים שנה כמעט ומגיע הרגע שאפשר לפרוק אותן, זה אינו הולך בלחיצת כפתור, ואינו קל. זה תהליך, וכרגע זה בתהליך פריקה סוף סוף.

      אח"כ צריך להתרגל לזה שאין אבנים, שלא חייבים לעשות את עצמנו, וגם להתרגל לשמוח באמת.

       

        24/7/16 10:34:
      אז הקדימי.. את רגע האמת. וכשיגיע, פשוט התבשמי עליו.. אין כל צורך וטעם בלבכות את העבר אלא לחייך אל ההווה והעתיד
        23/7/16 20:50:

      צטט: קלועת צמה 2016-07-22 10:39:47

      תחושת כבדות מוכרת. ןמהו אותו רגע אמת, בו יש להסירן, אני תוהה

      Related imageRelated imageRelated imageRelated imageRelated image

      רגע האמת אינדבידואלי לכל אחד ואחד. אני הייתי מודעת כל השנים שהנוחות עולה, אספתי את האבנים, כי לא בא לי הברירות האחרות. כעת משפרשתי מהעבודה פרישה מוקדמת בשל הזדמנות מופלאה, זה רגע האמת עבורי, ואני מתחילה לפרוק אותן.חיוך



        23/7/16 20:46:

      צטט: * חיוש * 2016-07-22 09:43:17

      בונבוניטה יקרה לי מאוד נשיקה

      קראתי את מילותייך והן צורבות את הנשמה,

      התחברתי אליהן כי גם בליבי כמה אבנים כאלו

      והמשא כבד......

      " עד שיגיע רגע האמת,

      מהגב תוריד את משא האבנים,

      וסוף סוף תרשה לעצמה לשבת,

      לבכות ולכאוב על השנים,

      שהייתה חייבת להחזיקן בפנים"


      אני חושבת שרבים האנשים שסוחבים איתם אבנים קטנות או

      גדולות שאספו בדרך החיים, לעיתים מניחים מאחור ולעיתים אוספים עוד.....

      יקירה, שולחת לך המון חיבוקים אוהבים

      שימסו את אותם האבנים או שיקטינו את מימדיהם.

      * כוכב אהבה ממני ושבת טובה

      ----------------- 

       

      תודה יקירה, לפעמים את יודעת לא מבינים ומודעים עד כמה האבנים היו כבדות רק כשמתחילים להוריד אותן משם. וזה תהליך, וכעת אני סוף סוף יכולה להתחיל להוריד אותן. וזו אחת הדרכים, לכתוב עליהן.

      Related image

        23/7/16 20:43:

      צטט: rossini 2016-07-22 08:00:35

      מטען כבד, כבד מאוד...מזעיף את הפה

       

      הוא היה כבד, כעת הוא בהליכי פריקה. לפעמים לא מרגישים כמה היה כבד כל כך הרבה זמן עד שמתחילים לפרוק.

      Image result for ‫תודה‬‎

        23/7/16 20:40:

      צטט: barir 2016-07-22 07:51:37

      שולחת לך זוג ידיים לחיבוק ולעזור לך להוריד את משא האבנים

       

       

      תודה יקרה,

      על הנכונות והחיבוק.

      המתואר הוא אחרי שמשא האבנים החל כבר לרדת, ירד. 

      מרוב שהם היו רגילות להיות שם, קשה לתאר את עצמך כבר ללא אבנים בלב, אז הן אמנם ירדו ולא קיימות שם יותר, אבל מבחינת ההרגשה של הנפש והגוף זה לוקח קצת זמן לגוף לעכל את זה, להטמיע את הדברים מעשית בחיים מעתה והלאה.

      ''

        23/7/16 20:35:

      צטט: ~בועז22~ 2016-07-22 05:35:26

      מילים מבפנים. שמיטיבות לתאר.

       

       

      Related image

        23/7/16 20:34:

      צטט: n1free 2016-07-21 22:59:13

      כואב. משא האבנים, העלבון וההבלגה.

      אולי כדאי להתחיל לתכנן מרד?

       

       

      שאפו שאת התגובה הראשונה שלי !    צוחק

      Related image

      לא נראה שמרד ענייני כאן. זה עניין אישי הרי של כל אחד. יש לנו תמיד הרי ברירה אלא כשהברירה מאד לא נוחה לנו אנו נוטים לבלוע צפרדעים להבליג. כמובן שכל אחד לפי המקרה ואופיו שלו.

      אוהוהו...................................... הייתי אומרת שאין לי מילים אבל היו לי (וסליחה על שאני מביטה משלי), "הרוזנת מאזוך", מי שמזוכיזם נגזר משמו, הנה: http://stage.co.il/Stories/457378
        23/7/16 14:20:

      אין לך מושג איזה סרט עבר לי בראש

      בעת שקראתי את התוכן שלך.

      על זה תקצר היריעה מלתאר...

      מה שבאמת חשוב, הוא להפטר מכל המשא הזה.

      לנקות את הנפש מכעסים.

      ולהפסיק להעניש את עצמינו,

      בגלל טפשות וחוסר רגישות של אחרים.

        23/7/16 14:18:
      חזק.
        23/7/16 11:43:

      אני חושב שהיא כבר מספיק גדולה, חזקה ואמיצה כדי להוריד את משא ועול האבנים מעל גבה וליבה..

      שבת שלום ושבוע טוב של כייף ושמחה !!

        23/7/16 11:10:
      אף פעם לא הבנתי מהו המונח רגע של אמת...כל החיים הם רגעי אמת..
        23/7/16 10:32:
      את יודעת, מעבר להזדהות, עד כדי כך שהאבנים שלי התחילו לקרקש מבפנים, עולה השאלה בסוף הקריאה, למה בעצם את עדיין מחזיקה אותן בפנים, ומתי יגיע רגע האמת, הרי כל פסיכולוג מתחיל יאמר לך שעכשיו זה הזמן ואין מה לחכות לאחר כך, צריך לפרק את האבנים האלה כמה שיותר מוקדם ולהשתחרר, אבל עובדה שאנחנו שומרים אותן מבלי לפרט, ואני חושב אולי יש לאבנים האלה צד נוסף, שבאיזה אופן נסתר מעניקות לנו כוח, של מעוף דמיון ויצירה, תחשבי למשל על האופן שבו הפנינה בצדפה מתגבשת סביב גרגר חול שחדר לתוכה.
        23/7/16 09:20:
      אבנים של שנים : )שבת שלום
        23/7/16 07:40:
      חיבוק ענק.!! תודה על הפוסט הזה. לא לשתוק. לא עוד. שהאבנים יתגוללו על מי שהניחן עליך ויתנו לך לחיות בפשטות את חייך. אמן.
        22/7/16 21:43:

      תיאור יפה של הכאב .

      צודקת :
      "שכשיש למכה חוסר תגובה,
      זה מעיד על אמון שהופר והפתעה,
      ויותר מאשר על חולשה,
      זה אומר על המכה דבר מה....."

      לא מזמן מצאתי משפט מחזק :איפוק זה כוח .

      כזה מכשיר ,כמו בסרטון צריך לאמץ בלב ובמחשבות.

      ''

        22/7/16 19:04:

      לרגע אימפולסיבי רציתי לומר-השיבי מלחמה שערה, קחי את האבנים הכבדות וידי אותן בכל מי שהעמיסן על גבך.

      ובמחשבה נוספת, קחי את רוח הקרב והפני אותה פנימה למאבק עם עצמך, לטשטש ולהעלים את עקבותיהם של כל חורשי רעתך.

        22/7/16 16:14:

      שלום ב.,
      כשיגיע רגע האמת,
      תעלמנה האבנים כלא היו,
      גם מזכרונה.
      איתן יעלמו גם בכי וכאב.
      כל שהיה נגוז,
      כלא היה - ללא זכר.
      והיא תקום,
      ותרקוד את ריקוד חייה.
      ותמחל לעצמה על תלותה וסיבלה.

        22/7/16 13:14:
      זו הבחירה שלנו אם לתת למשא הסלעים להכביד עלינו או לפרק אותו לאבנים קטנות ולפזר אותן במסע, ויותר חשוב אם לאסוף אבנים טובות וחלוקי נחל מהדרך.
        22/7/16 12:59:
      את מתארת פה משהו עצוב למדי. מי מחליט מתי יגיע רגע האמת אולי אפשר לזרז אותו? כדי שתוכל לשים את כל המטען הזה מאחוריה.
        22/7/16 11:04:
      שעת פירוק האבנים תמיד מגיעה. במוקדם או במאוחר. חשוב להתייחס, במחשבה, לרגעי השלווה שבאים לאחר מכן...
        22/7/16 10:39:
      תחושת כבדות מוכרת. ןמהו אותו רגע אמת, בו יש להסירן, אני תוהה
        22/7/16 09:43:

      בונבוניטה יקרה לי מאוד נשיקה

      קראתי את מילותייך והן צורבות את הנשמה,

      התחברתי אליהן כי גם בליבי כמה אבנים כאלו

      והמשא כבד......

      " עד שיגיע רגע האמת,

      מהגב תוריד את משא האבנים,

      וסוף סוף תרשה לעצמה לשבת,

      לבכות ולכאוב על השנים,

      שהייתה חייבת להחזיקן בפנים"


      אני חושבת שרבים האנשים שסוחבים איתם אבנים קטנות או

      גדולות שאספו בדרך החיים, לעיתים מניחים מאחור ולעיתים אוספים עוד.....

      יקירה, שולחת לך המון חיבוקים אוהבים

      שימסו את אותם האבנים או שיקטינו את מימדיהם.

      * כוכב אהבה ממני ושבת טובה

        22/7/16 08:00:

      מטען כבד, כבד מאוד...מזעיף את הפה

        22/7/16 07:51:
      שולחת לך זוג ידיים לחיבוק ולעזור לך להוריד את משא האבנים
        22/7/16 05:35:
      מילים מבפנים. שמיטיבות לתאר.
        21/7/16 22:59:

      כואב. משא האבנים, העלבון וההבלגה.

      אולי כדאי להתחיל לתכנן מרד?

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין