חברי מוני כתב על פרשת השבוע "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" פרשת השבוע היא המשך סיומה של פרשת בלק, לאחר עצתו של בלעם לבלק, להזנות את ישראל בבנות מואב, בא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ומקנא לה' והורג את נשיא שמעון ואת האשה המדינית כוזבי בת צור. השכר שהוא מקבל על מעשהו, הוא "ברית שלום" לו ולזרעו אחריו. בהמשך הפרשה התורה מספרת לנו (פרק כז' יח') "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושוע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו". משה מצווה להעביר את מקל ההנהגה לתלמידו יהושוע בן נון, אנו עדים כאן בפרשתנו לשני מנהיגים גדולים חדשים השונים זה מזה מהותית, הן באופיים והן בדרך עלייתם להנהגה. יהושע הוא בן דורו של משה, הדור המבוגר והאחראי של עם ישראל. יהושע - "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", מתחיל את תפקידיו כמו כל רמטכ"ל בימינו: בתחילה טירון שרץ מצד לצד ומציית לפקודות, לאחר מכן הוא כבר סמל, סרן, סגן, מ"פ וכן הלאה, עד שלבסוף מתמנה להיות רמטכ"ל. יהושע מתקדם לאט לאט, בהשקעה ובהתמדה רבה במעלות ההנהגה, עד שלבסוף זוכה להחליף את משה רבנו בהנהגת העם. לעומתו, פנחס בן הדור הצעיר, רוח ה' מפעמת בכל אחד מאיבריו. פנחס הופך למנהיג מכורח הנסיבות בפתע פתאום, הוא אינו מטפס שלב אחר שלב במדרגות ההנהגה כיהושע, אלא זוכה בתהילה רגעית ומהירה בשל מעשהו המיוחד. פנחס רואה את החרפה והבושה הנעשית במחנה ישראל כאשר אף לא אחד מהמנהיגים נוקף אצבע – משה ואלעזר עומדים בצד ואינם יודעים מה לעשות. הגמרא בסנהדרין מנסה לגשר על היעדר המידע שבפסוקים לגבי כל מה שהתרחש באותו הרגע: "תפשה בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בכים פתח אהל מועד. וכתיב, וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה? "אמר רב: ראה מעשה, ונזכר הלכה. יוספוס פלביוס מתאר דו שיח שהתקיים בין משה לזמרי באותם רגעים. זמרי הבהיר למשה שתם תפקידו, הנהגתו של משה נצרכה לימי המדבר ואילו עתה ישראל שוכן בארצו וכל איש בנחלתו לעצמו – עכשיו יש חופש הפרט, תפיסות ליברליות, וכל אחד דואג לעצמו. תפקידיו של משה תמו, ולכן אל לו להתערב בנעשה עם בנות מדין כיוון שזה כבר לא חלק מאחריותו. משה עומד דומם מול טענות אלו ואינו יודע כיצד להגיב. מנהיגותו המסודרת והמאורגנת של משה אינה יכולה להתמודד עם דעה מעוותת זו. פנחס רואה את הכול מהצד ומבין שהתגובה הראויה לא תבוא ממשה. ברגע של קנאה הוא נוקם את נקמת ה' והורג את זמרי והמדיינית. זמרי נשיא שבט שמעון לא הבין את משמעות הכניסה לארץ וההתנחלות בה. הוא ואנשי שבטו חשבו שתמה לאומיותו של ישראל בעת הכניסה לארץ ועתה כל איש לעצמו ותו לא. זמרי טעה, ופנחס דאג להבהיר לו טעות זו. לכן גם נענשו שבט שמעון שלא זכו לנחלה עצמאית כיוון שלא הבינו את משמעות הישיבה בארץ. בעקבות מעשהו, פנחס הופך למנהיג ישראל, אולם פנחס איננו מנהיג על פי הספר כמשה וכיהושע. בניגוד אליהם, לפנחס באותו הרגע הייתה היכולת וההבנה לבצע מעשה שונה ולא רגיל כדי למנוע את התפוררות ישראל. הנהגתו של פנחס היא בבחינת "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". שתי ההנהגות אלו נחוצות בקיומו של עם. הנהגה הסדירה, השקולה, הנהגה שכדי להגיע לראשה יש צורך בעמל רב ובשנים רבות, לצד הנהגה מתפרצת ורגעית שעונה לבעיות שלעיתים ההנהגה הרגילה לא מסוגלת לתת להן מענה.

בפרשה קסח פסוקים=168
גמטריה מהפרשה: פינחס=208. 
זה המקנא=208
הוא המקנא=208
השבוע לפני:
יח תמוז 1995 נפטר ראל מוטה גור. כ תמוז 1904 נפטר זאב הרצל. כא תמוז 1934 נפטר ח.נ. ביאליק. כג תמוז 1946 פוצץ מלון המלך דוד ע"י האצל.

ותודה למוני

שבת מבורכת לכולם באשר אתם