כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    אני עדיין מחכה

    10 תגובות   יום שני, 25/7/16, 13:33

     

    אני לא חושב שעשיתי משהו רע הבוקר. כולם הלכו ובאו בבית עם פנים נפולות, מתחמקים אחד מהשני.
    היא צרחה על אמא שלו, שני הילדים התרוצוצו, הלוך ושוב ובידיהם חבילות ותיקים, בין הכניסה לחדר השינה של ההורים, כן, לחדר הזה שאוסרים עלי להיכנס.
    הקטנה של הבית, זו שהכי קרובה אלי, חברתי המתוקה, התנגשה בי פעמיים שלוש. אני חיפשתי את עיניה. כי זו הדרך הטובה ביותר שיש לי כדי להבין אותם, את בני האדם: העיניים והידיים. בשאר הגוף הם יכולים לשלוט. ואם ירצו, הם יכולים לשקר ולרמות אותי או בינם לבין עצמם. אבל העיניים והידיים לא.
    אבל הקטנה שלי, לא הביטה בי אפילו פעם אחת הבוקר. רק אחרי זמן שהלכתי אחריה ומשכתי את מכנסיה בשיני, אמרה לי:
    "קושקוש... אל תעצבן אותי, אתה לא רואה שאנחנו נוסעים לנופש ועדיין לא סיימנו לארוז הכל?"
    אבל היא לא הסתכלה עלי ולא נגעה בי. ואני, כדי לא להפריע, פרשתי לפינה שלי, נזרקתי על השמיכה שלי ועשיתי את עצמי ישן.

    גם אני התלהבתי מהנופש. שמעתי אותם מדברים המון על כך. ים והרים. לא יודע לאיזה יעד בחרו, אבל הבנתי שהנופש הזה יהיה יותר ארוך מהקודמים.
    איזה כייף! כי הקטנה שלי, תהיה איתי יותר זמן ולא חשוב איפה נהיה, העיקר שנהיה ביחד... אני והקטנה שלי.
    לקח להם ארבע או חמש שעות עד שהתארגנו והתחילו לזוז.
    עלו וירדו הלוך ושוב עם תיקים ושקיות בידיהם. מממ וגם האוכל, איזה ריח מגרה! גם אני התרוצצתי אחריהם, אבל זה היה מהתלהבות.

    כאשר הלכו לסגור את הדלת, התגעגעתי לשמיכה שלי, נכנסתי והתיישבתי עליה. אבל הוא, הבוס הגדול, מרוגז מאוד, קרא לי:
    "קושקוש בוא הנה מיד!!" ולי, לא הייתה ברירה ויצאתי אחריו.
    חשבתי לעצמי שלמקום שנלך, תהיה שמיכה אחרת עבורי. הם תמיד צודקים.
    נכנסנו למכונית. היה צפוף מאוד. הבוסית ישבה קדימה כרגיל.
    אחורה הקטנה שלי, אחיה והסבתא עם כל החבילות והתיקים. הזדחלתי בין רגלי הקטנה. היה כייף כי היינו כולנו ביחד.
    כולם היו שקטים כל כך... ולא הבנתי למה. כולם הסתכלו על הרחובות, על האור החזק מבעד לחלונות.
    הילדים רבו הבוקר על כל שטות ועדיין היו עצבניים. אני סבלתי בשקט את הבעיטות שלהם כי ידעתי שזה זמני. כשנגיע, הכל יגמר ושוב ישחקו וילטפו אותי.

    ופתאום, אחיה נתן כאפה לקטנה שלי, אני ליקקתי באהבה את רגלה, אבל היא נתנה לי סטירה. כאילו אני אשם. הבטתי בה כדי לראות את עיניה מאשרות זאת. אבל היא, הקטנה שלי לא הסתכלה עלי. הרגשתי כמו מכה בלב. זה היה כמעט ביציאה מהעיר.
    ואז הוא, הבוס, עצר את המכונית בפתאומיות. המבוגרים התחילו להתווכח ביניהם. הסבתא שתקה ולא אמרה מילה. גם הילדים שתקו. לא הבנתי כלום. למה האווירה עכורה כל כך.

    הבוס ירד מהרכב וטרק בחוזקה את הדלת. פתח את הדלת האחורית, תפס אותי מהקולר והוציא אותי לכביש. אני לא הבנתי כלום. אולי הוא רצה שאעשה פיפי, אבל כבר עשיתי מתחת לעץ בזמן שהם העמיסו.
    הוא שב למכונית, ישב על יד ההגה וטרק שוב את הדלת באלימות.
    שמעתי את רעש המנוע. הרמתי את רגליי על השמשה. מאחוריה ראיתי את הפנים של הקטנה שלי, מסתכלת עלי עם עיניים פתוחות מאוד, שפתיה רעדו...
    ואז לפתע הרכב זינק ואני נפלתי על רגליי.
    רצתי אחרי המכונית, עוד ועוד ועוד, כי הם לא שמו לב שהשאירו אותי. אבל המכונית האיצה יותר ויותר ונאלצתי לעמוד כי לבי יצא מפי.
    זזתי לצד הכביש כי רכב שבא ממול כמעט דרס אותי.
    אני עייף, יושב בצד מסתכל ומחכה.

    אני בטוח שישובו ויקחו אותי. כל כך הסתכלתי לכיוון המכונית הנעלמת, שלא שמתי לב שאופנוע מתקרב אלי.. וחטפתי מכה.
    זה לא רציני, רק מכה יבשה שהעיפה אותי לשוליים.
    אני פה.
    לא יכול לזוז. קודם כל, כי אני מחכה שיחזרו, לאותו מקום ששכחו אותי.
    שנית, כי לא יכול להזיז את הרגל. אולי המכה היא יותר רצינית ממה שחשבתי. כואבת לי הרגל אפילו כשאני מלקק אותה.
    כואב לי הכל.. גם הלב. אני מבולבל, למה לוקח להם כל כך הרבה זמן?
    אבל, תכף תבוא הקטנה שלי. היא תלטף אותי ותסתכל לתוך עיניי.
    עיניה וידיה שמעולם לא ישקרו לי.
    פה אהיה ופה אחכה לה... אילו היה לי מעט מים.. כל כך חם ואני עייף. הייתי רוצה לישון.
    אסור לי להירדם. אני חייב להיות ער כשהם יגיעו.
    מרגיש הכי בודד בעולם.. אבל פה אחכה עד שישובו.
     
     ----------------------------------------------------------------------
    בחודשי הקיץ החמים, כאשר אלפי משפחות מחליטות לצאת לנופש, ניתן לראות בשנים האחרונות, הרבה כלבים שננטשו בשולי כבישים מהירים.
    המון הורים נכנעים לתחנוני הילדים "להביא כלב הביתה", אך בחלוף הזמן חלק מחלאות אדם אלו, נוטשים את כלבם לגורלם המר. הם לא לוקחים בחשבון שלאמץ כלב היא אחריות והתחייבות לאורך שנים, שיש השקעה כספית, טיפוח יום יומי, ביקורים לווטרינר וכו וכו..
    אז הפתרון המהיר הוא הנטישה. חלאות חסרי מצפון אלו, לא יתאמצו למצוא בית חדש לכלב או למסור את הכלב לאחת האגודות. שזה הרע במיעוטו.  אין להם טיפת הגינות כלפי היצור חסר האונים. לזרוק וזהו. אני מקווה מאוד שהמודעות לתופעה אכזרית זו תעלה ונטישות כאלו יפסקו.
    לאחרונה זה גם קורה עם חתולים, זה מזעזע אותי כל פעם מחדש, אין סוף לרוע האנושי.

      

    הנוטש בעל חיים גוזר עליו גזר דין מוות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/16 13:49:
      אכן, הנוטש בעל חיים גוזר עליו גזר דין מוות. אז...עין תחת עין.
        28/7/16 11:47:
      הסיפור הזה מוכר ומרגיז מאד. ישנן אגודות האוספות כלבים וחתולים כאלה ומביאות אותם לבית חדש (במידת האפשר). ראוי לשוחח על כך בבתי הספר. מי שאינו מסוגל לטפל בבעל-חיים שלא יביא אותו הביתה!
        26/7/16 10:16:
      שמעתי על הכלבים והחתולים שבאים מסוריה, מעניין מה הם ראו בעיניים המסכנות שלהם. אני אשקע אצל אחותי ...עם פייסל היידרו מפנק http://cafe.themarker.com/post/3327562/
        25/7/16 23:18:
      מרגיש הכי בודד בעולם.. אבל פה אחכה עד שישובו. מאחל לכל הכלבים גורל טוב יותר.
        25/7/16 21:19:

       

      ברוטוס:   הצלחת לתאר את הכל כל כך יפה מנקודת מבטו של הכלב. אשר קרביץ כתב את הספר הכלב היהודי. ממליץ לך לקרוא אותו. לאחרונה ראיתי פוסט על בחור מסוריה שהקים בית לקליטת כלבים וחתולים נטושים באחת הערים המופגזות בסוריה

       

       

      נטוס:      פעם גרתי במושב בדרך אל שדה התעופה בן גוריון. אף שהיו לא מעט פנסינונים לכלבים במושב, הרבה חלאות היו משאירים את הכלב שלהם במושב, בורחים לו וחוזרים אחרי שבוע שבועיים לאסופותו. במושבים, כלב אינו יכול להישאר רעב הרבה זמן, בכל לצר עם כלבים יש קערה עם אוכל לכלבים וכלי עם מים ולבד מהפרעושים, חשבו, לא יאונה לו כל רע. אלא שאז התחילו להיווצר להקות של כלבים שצברו בטחון מופרז והחלו להתנהג כחיות טרף רוצחות כלפי התושבים וכלפי חיות המחמד של המושב ולא הייתה דרך לטפל בעניין זולת הרעלתם של כל הכלבים המשוטטים והמסוכנים בידי הווטרינר העירוני. כמות הזריקות נגד כלבת שנאלצו אנשי המושב לקבל הייתה בלתי נסבלת

       

      ..


       

      ''

        25/7/16 20:44:

      *

      מי שלא עומד באחריות שלא יאמץ כלב, זה לא משחק ולא צעצוע.

      איזה שדר אתה מעביר לדור הצעיר? לילדים?
      שאפשר ומותר לעשות כל מה שרוצים למי שחלש ממך כשנמאס לך ממנו?
       

       

      כלב נטוש הוא כלב פגוע פיסית ונפשית, במידה והתמזל מזלו והוא מגיע למכלאה ולעמותה. לא כולם מגיעים.

      ''

      הכלב הנטוש שרואים כאן יושב ולא זז, לא אוכל, לא שותה, לא מתקשר.

      התנתק מהעולם.

      ככה פעמים רבות נראה כלב נטוש.

      זה מצב נפשי, לא פיזי

        25/7/16 20:01:
      תופעה בלתי נסבלת. האנשים הללו ילכו ישר לגהינום!
      מוכר ולא חביב, תודה על העלאת הנושא הכאוב אל התודעה.
        25/7/16 17:22:

      אוי...

      בצרוף מקרים מוזר לגמרי הפוסט האחרון שלי

      שהעלתי רק הבוקר הוא על התופעה הזו

      אבל עם סוף שמח ומאושר הרבה יותר 

        25/7/16 15:59:

      זה נוראי ומזעזע.

      פשוט קורע לב.

      אין לי מילים אחרות :(

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין