אם נלך בזמן אחורה אז הפלסטינים צריכים לתבוע גם את רוסיה, ששר החוץ שלה גרומיקו הצביע באו"ם ב-1947 בעד חלוקת ארץ-ישראל בין הערבים (שבאותם זמנים הם בטעות שכחו לקרוא לעצמם פלסטינים כדי לבלבל את דעת הקהל העולמית) לבין היהודים אשר על פי דעת האומות המאוחדות של אותם הימים זכאים אחרי השואה לריבונות יהודית בארץ-ישראל. 

עוד לפני רוסיה הם צריכים לתבוע את עפרון החתי שמכר לאברהם את מערת המכפלה בחברון תמורת ארבע מאות שקלים. באותם הזמנים אברהם לא ידע עדיין, שיולד לו נכד בשם ישמעאל, אשר לו מגיעה ארץ-ישראל כולה ונציגו היום הוא, הנין של מאה חמישים ושני דורות אחריו: הלא הוא ישמעאל האנייה העזתי.

בגלל ההוראות הנובעות מבורות היסטורית, ששר החוץ הפלסטיני קיבל, העולם עלול לחשוב, בטעות כמובן, שגם ליהודים מגיעה ריבונות כלשהי בארץ-ישראל, ולא היא! כי אלוהים, כלומר מוחמד, הבטיח לאיברהים אבו ישמעיל את ארץ-ישראל כולה לפלסטינים. ואילו היהודים יכולים לחיות את חייהם המיותרים לגמרי בעיני הפלסטינים, היכן שהם רוצים, פרט לארץ-ישראל.

אלה הם זכויות הפלסטינים בארץ - ישראל, לכן הייתה "נכבה" ויש "כיבוש" כפי שטוענים גם יהודים כמו גם יהודים כמו אורי אבנרי, גדעון לוי ועמירה הס.