במקצוע שלי אני עובד עם אנשים. אני לא רוצה לפרט יותר מדי על מה שאני עושה, בעיקר כי חלק כאן מכירים אותי ואת עבודתי. אבל בגדול אני בא מתחום הייעוץ. ואני פוגש אנשים. ונשים.

חלק מהנשים שאני פוגש הן צעירות ונאות ופתוחות וליברליות. חלקן נשואות. לחלקן חבר. חלקן פנויות. למרות שעל אצבעי מונחת טבעת נישואין - לא אחת קרה שנשים אלה יזמו שיחות מפלרטטות, ברמות שונות.

פעם - הייתי נבוך מהעניין, אולי אפילו קצת נרתע. ראיתי בנשים האלה משהו רע. הן לא רואות שאני נשוי? זה לא מפריע להן?

בזמן האחרון אני מתחיל פחות להירתע ויותר "להגרר". יש משהו מאוד מחיה בפלירטוטים האלה. מאוד מסקרן. עד לאן זה יגיע? מה היא באמת רוצה? כמה רחוק היא היתה לוקחת את זה אם הייתי מרים את הרף?

מפחיד אותי להרים את הרף. מפחיד אותי ליזום בתוך הפלירטוט. אני מגיב, עונה, אבל לא יוזם.

מפחידות אותי ההשלכות. על המציאות. על מי שאני בעיני עצמי.

לעומת זאת - מאוד מסקרן אותי ומושך אותי ואפילו מגרה אותי לראות מה יקרה אם אחצה את הגבול הזה. רק לרגע.

האם זה יאמר שאני אדם פחות טוב? גבר פחות טוב? האם יש סיכוי שפתאום אמצא מישהי כמוני - אוהבת את בן זוגה, אבל רק רוצה מישהו שיספק ויענה על צרכים שבעלה לא עונה?

טוב... (בינתים?) הכל סתם בגדר דיבורים....