חברי מוני כתב על פרשת השבוע "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר". בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה את ענין הנדרים, ולאחר מכן מספרת לנו התורה את המלחמה שבני ישראל מצווים לעשות במדין "נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים", ובהמשכה של הפרשה התורה מספרת לנו את התדיינות של בני ראובן ובני גד מול משה שמבקשים להם נחלה בארץ גלעד בשטחים שנכבשו ממלכת סיחון בעבר הירדן. לכאורה בני גד ובני ראובן באו בבקשה סבירה שיותן להם 'ארץ מקנה' באשר היה להם מקנה רב ועצום מאד, הם אינם מעמידים את משה בפני עובדות מוגמרות ואינם כופרים בסמכותו ובמנהיגותו של משה, כל מה שהם עושים הם מביעים משאלה בהכנעה ובנימוס בלשון: "אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה" (פרק לב', ה') הם יודעים שהמחיר לבקשתם תהיה שלא יעברו את הירדן, ועל כן הם מבקשים את הסכמתו של משה. בפני משה עמדו שתי אפשרויות: להסכים או לסרב, אבל משה בוחר באפשרות השלישית, הוא נוזף בהם: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (פרק לב' ו'), וטוען כלפיהם: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה'" (פרק לב' ז'). ואחר כל זאת הוא משווה את חטאם לחטא המרגלים ומאשים אותם: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ה' אל ישראל, כי תשובון מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה" (פרק לב' יד'). מה הביא את שני השבטים לבקשתם זו, ומה גרם למשה להגיב עליה תגובה כה חריפה? במדרש מובא שתי סיבות מדוע העדיפו שני השבטים את ארץ הגלעד על ארץ ישראל: האחת היא חומרנית, דאגתם לרכוש הרב שהיה להם, "וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, ומי גרם להם לגלות תחילה? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם". וממשיך המדרש וחושף את חסרונם: "'לב כסיל לשמאלו' - אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחבבו נכסיהם יותר מגופן, שאמרו למשה: 'גדרות צאן נבנה למקננו פה' תחילה, ואח"כ 'וערים לטפנו'". דעה אחרת מובאת במדרש שהסיבה לבקשתם היתה דווקא ממניעים רוחניים של צדקות ויראת חטא: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, אמרו אם נוחלים אנו בארץ כנען עכשיו בהמתינו משחתת את הזרעים ואת האילנות של אחרים, ואנו מתחייבים ונקראים גזלנים, לכך אמרו למשה: "יתן לנו את הארץ הזאת ואל תעבירנו את הירדן". ועל כך אומר המדרש: "והרי דברים קל וחומר, ומה מי שפירשו מחבריהן כדי להתרחק מן הגזל כך נענשו שגלו תחילה, הפורשין מחבריהן מפני השנאה והתחרות על אחת כמה וכמה". גם כוונות חיוביות אפילו של יראת שמים אינן מצדיקות פרישה ובגידה בארץ ישראל. גם אם אלו היו המניעים של שני השבטים, צריכים אנו להבין מדוע הייתה תגובתו של משה כל כך חריפה. כאן המקום לציין כי הדור הגלותי שהיה המון שנים עבדים במצרים כבר חלף מן העולם, אותו הדור שפחד מפרעה כשרדף אחריהם, וכנראה שהוא פחד כי הוא עדין לא הצליח להפנים שהוא לא עבד יותר, כפי שאומר האבן עזרא "הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ואיך יוכל עתה להילחם אם אדוניו". אבל עכשיו כשקם דור חדש שלא הכיר גלות, דור שנועד לכבוש את ארץ כנען בנחישות, משה מגלה בהם סימנים של התקפלות עד כדי תבוסתנות, והתנהגות זו העלולה לפגוע במורל הלאומי, ולכן אין הוא יכול לעבור לסדר היום ולגלות סלחנות והבנה, חושבני שהדברים לצערנו הרב מאד מוכרים לנו גם היום.....

גימטריה בפרשה : נזמים באוזן=213 . הם העגילים =213.

השבוע לפני : כט תמוז 1105 נפטר רש"י .
א אב 1968 נהרגו בבקעה גדי מנלה ואריק רגב, על שמם מחנות גדי ואריה.
א אב 2006 נהרג רסן רועי קליין.

שבת מבורכת

ותודה למוני