שער טיטוס

לקוראי היקרים שלום,

ישנו ספר אחד שהכל מדברים בו וילדי קראו אותו ורק אני לא הספקתי. זהו ספרו של פרופ' יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות". הכל התרשמו ממנו מאד והיו הרבה אנשים ששאלו את הכותב, למה לא הקדיש, או למה התעלם מתפקידה, או מתרומת היהדות לאנושות. הפרופ' ענה לכל השואלים במאמר אותו פרסם בהארץ.

בני שלח לי אותו דרך המייל ושמחתי לקרא אותו. אבל כמעט מתחילת הדברים התחילו להתעורר בי מחשבות על מחשבות שרדפו זו את זו, והמחשבות לא הסכימו עם דברי הכותב וכבר עמדתי להתפוצץ מרב דברים שרציתי להסביר לו, ולכותב שבמחילה מכבודו ואני מבינה שהוא איש חכם מאד ויודע הרבה, אבל או שהוא טועה ומטעה, או שהדברים אינם נהירים לו. החלטתי לכתב מספר משפטים לעצמי ואולי קוראי החביבים אולי ימצאו בהם עניין. ראשית אני בהחלט מסכימה אתו בעניין הצניעות. נכון זו היא דת מצניעת לכת והייתי מוסיפה לכך את העיקרון שלה, שהיא איננה רוצה ואיננה שמה בראש מעיניה להיות דת מיסיונרית ולהפיץ את תורתה בין העמים. כל מה שהיא רוצה הוא, שהעם הזה אשר הוציאו אותו מהעבדות בה היה שרוי, שהעם הזה יהיו לו חוקים חברתיים טובים, אשר יאפשרו לעם העבדים, להפוך לעם שהחברה שלו היא לדוגמא ולמופת, קדם כל לעצמו ואחר כך לעמים. והעם הזה שאיננו מעוניין בהפצת תורתו, עדיף לו שישכון לבטח בגבולותיו וימשיך את דרכו בבטחה. דרכו של עם ישראל ותורתו משולבים זה בזה והחוקים שנתנו להם היה בהם יחוד רב, לעומת חוקי שאר האומות.

ברור שהעולם שהתקיים הרבה מאד שנים לפני שעם ישראל והחוקים המיוחדים האלה שלו שבאו לעולם, לאחר שהאנושות הלכה והתקדמה וחוקקה לעצמה חוקים עוד לפני שעם ישראל קם ונולד. עם ישראל שכן בין שתי ענקיות כלומר אימפריות גדולות מאד ומשפיעות מאד. האחת הרחוקה היא בצפון, החל משומר והמשך בבל וכל אלה שכבשו ונכבשו אלה את אלה שכנו אי שם בצפון. והשניה הקרובה, בעצם משם יצא עם עבדים זה, מספר שבטים אלה כפי שמסופר במקרא, והם קבלו בדרך כל שהיא על ידי ישות מסוימת הקוראת לעצמה: "אהיה אשר אהיה" את החוקים, שהיו דומים אומנם לחוקים שכבר התקיימו הרבה מאד שנים קודם לכן כאמור לעיל, אלא שכאן היה חידוש, אם לא חידושים מספר וכל החוקים האלה היו ברוח שונה.

תחילה יש לומר שהחוקים האלה בשונה מהחוקים שכבר היו קיימים התייחסו אל בני האדם ולא אל החומר, ואלו החוקים הקודמים קידשו את החומר והאדם לא נחשב במיוחד. אסביר זאת: בחוקים הקודמים הרכוש היה העקר, בחוקים החדשים האדם היה העקר ועמד במרכז ועליו באו החוקים להגן. ולא היה חשוב לו לחוק האם האדם עשיר או עני, בעצם דאג לעני ולא לעשיר, ואלו בחוקים הקודמים, החוק הגן על העשיר ועל רכושו ולא היה חשוב לו מחיי האנשים הפשוטים מן השורה. שלא לדבר על העבדים. הדבר הזה היה הדבר הראשון שהיה שונה ונשאר שונה גם לאחר מכן בעם ישראל ובתורתו אשר קבל, מאשר ברב התרבויות.

וכעת אעבור לחוקים המסוימים שלא היו עד כה בתרבויות המוכרות בזמן ההוא. (קשה לנו לדעת מתי היה הזמן ההוא, אלא לשער בלבד שזה היה בערך בסביבות 1200 לפנה"ס)

ראשית אותו יום מנוחה ביום השביעי של השבוע. לא נשמע כדבר הזה מאז יסודו של העולם, שאדם יעצור את כל עשייתו ויתמסר לסתם מנוחה. הדבר אולי איננו בעל חשיבות לעשירים כי הם נחים כל השבוע, אבל לגבי העובדים, במיוחד לגבי העבדים שבשבילם יום מנוחה היה משמעותי ביותר. אינני צריכה לספר עד מה היה החידוש הזה יוצא דופן בזמנים העתיקים ועד כמה שזה נתפס כדבר נורא. הרומאים קראו ליהודים "עצלנים" והדבר באמת גרם לבעיות של כלכלה, אולי.

אבל החוק קוים. ומאין לי לדעת? מאותו אוסטרקון שנמצא באיזור יהודה מתקופת בית ראשון, וששם האיש שחי בתקופת בית ראשון נמצא בעבודת המלך שלו, (כלומר משהו כמו מלויים) ננזף על ידי בעל סמכות ואותו מילואימניק הגיש מכתב תלונה על בעל הסמכות, לממונה על בעל הסמכות. ובתלונה הוא מספר שביום השבת, אותו בעל סמכות חרג מהחוק ולקח ממנו את הסמיכה או אותה כסות שהייתה לו. ונהוג היה שבשבת נחים ומחזירים רכוש כמו זה שנלקח ממנו, כדי שיתכסה בה ביום השבת. היות ובעל הסמכות לקח מאיש 'המילואים' את הסמיכה ולא החזיר בשבת, הוא התלונן עליו ומכתב תלונה זה נמצא ומוכיח לנו שעם ישראל ה'עמך' כן ידעו ושמרו על חוק שבת. האוסטרקון נמצא במוזיאון כל אחד יכול לראות במו עיניו שבאמת קיימו את השבת.

השבת היא אחת הדוגמאות המופלאות מה שעם ישראל הקטן וחוקיו הביאו לעולם וכל העולם בסופו של דבר מקיים יום מנוחה. הנוצרים, שהרי היו יהודים הפיצו את יום המנוחה ואחריהם המוסלמים, אמנם בשתי הדתות שינו  דברים, למשל  את היום במקום שבת הנוצרים בחרו ביום ראשון. ואלו המוסלמים בחרו ביום הששי. עניין היום בשבוע איננו משמעותי כלל וכלל, לא השבת אלא יום אחר, ובכל זאת יום מנוחה. המוסלמים כמובן יש להם יום מנוחה אבל הוא רחוק מלהיות יום מנוחה לעובדים, זה איננו כזו חובה על כלם, אלא רק על בעלי הבית ....העובדים הפשוטים כמעט ואינם נהנים מיום מנוחה, לצערנו. אחר כך כבר כל העולם קבל זאת מבלי שהיהודים ניסו אי פעם לעשות משהו כדי לשכנע משהו, שיקבל על עצמו את עניין השבת.

אינני רוצה להביא עוד דוגמאות המראות את השפעת היהדות על התרבות העולמית, ויש כאלה רבות בתחום העבדות למשל, מי היו גיבורי התרבות של העבדים באמריקה. שומעים זאת בשירים שלהם. במשפט הבינלאומי השפיעה התרבות היהודית מכיוון שעניינים בין נוצרי למוסלמי לא נתן היה להגיע להסכמה אם הלכו לכדי או לשופט נוצרי, לכן סמכו על הרב היהודי. ואת כל הפסיקות רשמו והיו לעמוד התווך במשפט הבינלאומי. ועוד, אבל היתי רוצה להביא דוגמא מימינו אלה, כלומר מהמאה העשרים, אשר נמשכת במאה העשרים ואחת והנמשכת עד היום ומן הסתם תמשיך ועוד תגיע להישגים לא מבוטלים.

בארץ בגלל צוק העתים קמה התנועה הקיבוצית. בגלל בעיית המצוקה הכלכלית והרצון להתיישבות על האדמה של הארץ והקמת ישובים חקלאיים בתחילת המאה העשרים, הקימו את קבוצות ההתיישבותיות בדגם של שתוף . קומונה. באותה שעה נסו בארצות אחרות להקים את המשטר הקומוניסטי, או לפחות סוציאליסטי והיו מלגלגים על הקיבוץ ואמרו שזהו אי של סוציאליזם בים של קפיטליזם ואין לו עתיד.

ומה קרה, מזמן המדינה הסוציאליסטית היא ברית המועצות להיכן נעלמה, ואלו הקיבוצים כאן, אולי בחלקם שינו צורה, אחרים התפתחו, אבל עקרון לחברה שוויונית קיים והוא מהווה דוגמה בעולם לחיקוי. וחכו, עוד נכון לו עתיד מזהיר. כשאני חושבת על כל אותן מושבות מחוץ לכדור הארץ שרוצים לברוח אליהן, או להתיישב במקום אחר, כלומר על פלנטה אחרת, איך לדעתכם תעשה התיישבות זו, האם לא בצורת קומונה? הרי אפילו באוויר יהיו כל אלו שיגיעו לשחקים, תלויים זה בזה.

וישנן עוד השפעות הנראות כלא חשובות שמשפיעה דווקא מדינת ישראל הצעירה על העולם,למשל יכולתי לספר על קופת החולים, כן סתם קופת חולים וטיפת חלב, שנולדו כאן עוד לפני הולדת המדינה. אומנם עכשיו את כל הדברים הטובים הורסים, אבל הדוגמא נזרעה וארצות רבות לקחו דוגמא וישמו גם הן . כבר מאוחר ולדעתי כדאי שאלך לישון ומחר אמצא תמונה שאולי תמחיש משהו מכל מה שנתנה היהדות הקטנה לאנושות.

בקיצור אדוני המלומד כשדברת על הנצרות והאיסלם שהם כל כך גדלו וגדשו והיו למיליארדים של בני אדם, אשר לקחו מהיהדות את הדבר הזניח ביותר, את האמונה באל אחד. הרי זה היה רעיון גאוני לשעתו, בשביל מי שחשב והפיץ זאת, להמציא אל אחד במקום כל האוסף הגדול של האלילים, שדרך אגב אין לי דבר נגדם, דווקא הם היו בסדר, לא היו מלחמות דת בתקופה האלילית. אותו אל אחד שהומצא לדבר אחד והוא כדי להשגיח וליישם את החוקים המיוחדים שקבלו עם ישראל ושידעו אותו עם עבדים שזה עתה יצא אל הדרור שיהיה שם למעלה משהו המשגיח עליהם, שיעשו בדיוק את מה שנצטוו לעשות. שלא כבדתות הגדולות האחרות למיניהן שהאל עומד במרכז החיים הדתיים ושהאדם מנסה בכל כוחו לכלות פני האל כדי שיהיה לו טוב בחייו, הרי שהאל הזה איננו רוצה דבר מהאדם, אלא שימלא אחר החוקים שנצטווה עליהם. ובאו הנוצרים והמוסלמים שעשו עליך אדני המלומד, רושם רב כל כך והפכו את הקערה על פיה והאל הפך למרכז וכל החוקים לשוליים ביותר והגרוע ביותר ההחלטה שלהם שהאל שלהם הוא האל הנכון ועל כולם לרקוד על פי חלילו וכמה פשעים ומלחמות מיותרות ואיומות התחוללו בגלל האל היחיד הזה שלהם.

בקיצור, רציתי להעיר לך כפי שאצל העמך אומרים, לא הגודל הוא הקובע.

שַׁבָּת כְּמַלְכָּה

©   ר. מיפו

רֵיחַ זֵעָתָם פָּשַׁט וְעָלָה מַעְלָה, מַעְלָה 

לִבָּם הָלַם לְקֶצֶב עֲבוֹדָתָם

בָּם, בָּם, בָּם

וְעַצְמוֹתֵיהֶם חָרְקוּ וְהִתְחַכְּכוּ וְדָחֲקוּ.

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה, עָבְרָה אֶל רוֹם הַשָּׁמַיִם, יָרְדָה לִרְחֹץ בַּיָּם.

עוֹד יוֹם, וְעוֹד יוֹם, עוֹד שָׁעָה, וְעוֹד שָׁעָה, וְעוֹד רֶגַע,

הִגִּיעַ הַלַּיְלָה, לְהִתְרַוֵּחַ.

עִם שַׁחַר עוֹד קוּרֵי הַשֵּׁנָה עַל עַפְעַפַּיִם עֲיֵפִים,

הָעֲצָמוֹת כּוֹאֲבוֹת,

הַזֵּעָה לֹא הִתְיַבְּשָׁה,

וְהַלֵּב הִמְשִׁיךְ בַּעֲמָלוֹ.

יוֹם אֶחָד

וְהוּא עָלָה עִם שַׁחַר, דַּקִּיק, שַׁבְרִירִי

מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו נְסִיכָה יְפַת תֹּאַר,

נְסִיכָה עֲדוּיָה מַשְׂכִּיּוֹת חֶמְדָּה

שֶׁל שִׁירָה וְנֹעַם.

הֵם בָּהוּ אֶל פְּנֵי הַיֹּפִי

לֹא מַאֲמִינִים בַּנֵּס, הִתְקָרְבוּ,

חָשְׁשׁוּ לְחַלֵּל יְפִי תָּאֳרָהּ וְזִיו פָּנֶיהָ,

אֲבָל הַנְּסִיכָה

יָרְדָה מֵרוֹם מוֹשָׁבָהּ, לִטְּפָה בְּיָדֶיהָ הָרַכּוֹת

עַצְמוֹתֵיהֶם הַנֻּקְשׁוֹת, נִגְּבָה זֵעָתָם הַנִּגֶּרֶת,

וְהִדְבִּיקָה בָּהֶם מֵרֵיחָהּ הַטּוֹב,

לְגָרֵשׁ  מִגּוּפוֹתֵיהֶם סִרְחוֹן הַיֶּזַע.

הַנְּסִיכָה הָיְתָה לְמַלְכָּה,

הַיּוֹם הַדַּקִּיק הָיָה לְסֶלַע עֲנָק,

וְהַכֹּל הִתְבָּרְכוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

עַמִּים וּלְאֻמִּים עָמְלוּ וּבָנוּ, וְגָדְרוּ,

מוּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הִתְרִיסוּ בִּלְבֵנִים בָּנוּ,

פִּירָמִידוֹת, חוֹמוֹת, זִיגוּרָטִים

תַּחְתֵּיהֶם בְּנֵיהֶם שׁוֹכְבִים תְּשׁוּשִׁים,

כּוֹאֲבִים, פְּצוּעִים, מֵתִים

אֲבָל אֶת מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם מְפָאֲרִים.

מִן הַשָּׁמַיִם הֵם נִרְאִים

לָנוּ, אֵין מִבְנִים מְפֹאָרִים,

מִן הֶחָלָל אֵין אוֹתָנוּ רוֹאִים וַאֲפִלּוּ לֹא מַבְחִינִים,

אֲנַחְנוּ הָעֲמֵלִים, יָצַרְנוּ לָנוּ

מַלְכָּה מִנְּסִיכָה עֲנֻגָּה,

קָרָאנוּ לָהּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

מִדֵּי שִׁשָּׁה יָמִים הִיא בָּאָה אֶל מַמְלַכְתָּהּ,

מַעֲנִיקָה לָנוּ אֶת יוֹם הַמְּנוּחָה,

מְלַטֶּפֶת גּוּפוֹת יְגֵעִים, מַרְגִּיעָה סְעָרוֹת,

רוֹחֶצֶת פָּנֵינוּ בְּמֵי וְרָדִים.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רַעֲנַנִּים, שְׂמֵחִים

חוֹזְרִים לַעֲמָלֵנוּ וּמְבָרְכִים.

וַאֲפִלּוּ לְכָל הָעוֹלָם שִׁלַּחְנוּ אֶת מַלְכָּתֵנוּ,

שֶׁיִּהְיוּ הָעֲמֵלִים שְׂמֵחִים,

שֶׁיַּרְגִּישׁוּ כָּל בְּנֵי הֶעָמָל,

כֵּן, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם!