חלום בשעה מאוחרת, הזיות קלות ויום נטול עבודה, הכולל בתוכו ספה
האם אני אפול למטה מאחד השלבים? אל תהום שעולה בלהבות? וקרוב לגשר יש אזור עצור בקור, בקרח. "קופיפה, יש לך קרח?" "בטח, מילאתי את התבנית במים והכנסתי למקפיא, נזהרת שלא לטפטף על הרצפה. כמובן שנשפך וניקיתי בנייר סופג." "ברור, זו מהותי. כקופיפה. לענות על מציאות שלא קורית." ואז התנתקתי מהשיחה, והתנתקתי מהמציאות. נגעתי במצחי. "יש לי חום?" שאלתי את עצמי. "האם אני הוזה?" "קופיפה, התעוררי!" בא לי בירה שחור. יש קרח, יש בירה במקרר. רק נותר לקחת ספל ולמזוג. מזגתי, טעים. מלקקת את השפה העליונה ומוציאה לשון. לחש שני להיום. האם אני הוזה? כבר אמצע היום ואני חולמת. יופי לי. צריך לעשות סידורים, לעבוד. כמו חלום של כל למי שעובד - ללכת לישון באמצע היום. "אבל קופיפה, יפטרו אותך." "טוב, אלך בקושי רב." "יופי, אני גאה בך! תפליצי." "ומה אעשה עם החלום? הוא עדיין מציק לי." "תזכרי שמאוחר יותר תחזרי הביתה ותוכלי לפרש אותו וגם ללכת לישון ולהמשיך מאותה נקודה." "אבל אני רוצה לפרש אותו." "ואיך תפרשיי? תלחשי לעצמך את התשובות." לחש שלישי להיום. ."איעזר בפירוש אסוציאציות. ארשום אותו קודם כל ואז אפרש, אחשוב עם עצמי מה מעלה בי כל אסוציאציה. ביומן משלי, במחברת. - גשר, אש, קור, קרח. התיישבתי על הספה, מודה למתרגמת שלי שהחזירה אותי למציאות. ואז נזכרתי שפרויד היה יושב מאחורי ספה ומאזין ועוזר למטופלים שלו. שהיו עוצמים עיניהם וביחד הם היו מגיעים לתשובות פסיכולוגיות. פתאום נזכרתי שלא מדדתי חום. מדדתי. 38.5 מעלות, מתחיל לכאוב לי הגרון. כנראה. אז לכן לא אלך לעבודה היום. חלומו של כל אחד מאיתנו, כל יום. אנוח עם קרח על מצחי, אחזור לישון. מנכרת, רדומה. נרדמת. חלמתי שוב: שאני אומרת לעצמי ש: טהטה!
פייסבוק: עשו לי לייק ותוכלו לקבל עדכונים על פוסטים https://www.facebook.com/kofifa.lost.2/ |
