כותרות TheMarker >
    ';

    מילים של חמלה

    נזכרתי ברפורמטור מרטין לותר.... היום לפני 500 שנים

    2 תגובות   יום שישי , 5/8/16, 02:08

    כמרצה לתיאולוגיה ופעיל קהילתי אינטלקטואלי, מרטין לותר סבר כי חטא הוא עניין יסודי פנימי בנפש האדם וקשור לנטייה הפנימית ולמחשבה, וכל יתר הפשעים צריכים להיות מטופלים בידי הרשות האזרחית.

    הרפורמציה הפרוטסטנטית שהנהיג, קראה לשינוי אידיאולוגי ואדמיניסטרטיבי בקתוליות, והביאה לגל מרידות ופיצול בעולם הנוצרי, ולסוף האחדות הקתולית. כנסיות חדשות יצרו מבנה היררכי שונה, פיתחו תיאולוגיה ורטוריקה משלהן, והפכו לעצמאיות. ראשית הרפורמציה מיוחסת ליום שבו ביטל לותר את מכירת "שטרי המחילה" שנמכרו על ידי כמרים קתוליים תמורת כסף.

    פועלים, חסרי השכלה ברובם, יחד עם איכרים אשר היגרו לערים מן הכפרים, אימצו את האופציה התיאולוגית הרדיקאלית של משנתו, כתגובה להתעמרות האצילים והכמורה בפרולטריון. המעמדות הנמוכים היו מוכנים ללכת אחר מנהיגים כריזמטיים כמוהו אשר המריצו את האיכרים להתאגד יחד כנגד המעמדות המנצלים, והצדיקו חלק מדרישותיהם בדבריו של לותר, וחלקם הקצינו עד כדי אלימות שלא היתה חלק ממשנתו. תיאולוגיית הרפורמציה של לותר, שללה את המעמד המיסטי של הכנסייה הקתולית, והתמקדה באמונה, בחסד ובכתבי הקודש בלבד. הוא סבר כי יש להתנהל לפי כתבי הקודש, ללא הגורם הקתולי המתווך, וליישם אותם באופן מילולי, כלשונם. לותר יזם תרגום של כתבי הקודש מלטינית לשפות האירופיות המקומיות, למען יבינו גם פשוטי העם את כתבי הקודש לציוויים פוליטיים חברתיים.

    על פי תפיסתו בני האדם הפועלים באופן מוסרי הם נוצרים אמיתיים ופרוטסטנטים. לותר חש כי רוב בני האדם אינם בשלים להיות נוצרים אמיתיים, גם אם מעשיהם נעשים בשם הדת, ואמר כי אהבת האל אינה תלויה בהתנהגות החיצונית, וכי נוצרים אמיתיים אינם זקוקים לשלטון, אבל עליהם  לתמוך בשלטון החילוני ולסייע לו באופן מעשי, משום שהוא הדבר היחיד שיכול לגונן עליהם. השלטון החילוני לגיטימי אך לא כחלק מהממסד הדתי. למאמץ האנושי יש אמצעים ומטרות אך אין רסן דתי על מעשיו של אדם. לותר הרחיק את האדם מן האל,  והבדיל בין האמונה לבין התבונה.

    באיגרת על המלחמה בגייסות האימפריה העות'מנית המתקרבת, ("על מלחמה נגד הטורקי") כתב לותר נגד כמה מטיפים גרמנים, טיפשים בעיניו, שגורמים לאנשים להאמין כי אין להילחם נגד הטורקים. חלקם סבורים אין זה ראוי לנוצרים לשאת חרב או להשתמש בכוח צבאי. העם הגרמני מתורבת ואפשר לגרום לו להאמין שאינו חייב למסע הרג בנימוק ש"להילחם נגד טורקים הוא אותו הדבר כמו התנגדות לאלוהים". כאילו  מסוכן להילחם בשורותיו של צבא הקיסר. הוא יוצא נגד אנשי דת שהסתפחו לחצר השלטון עם מיסה ותפילות, ניסו להנחיל להמונים את משנתם והחזיקו למעשה בכהונה חסרת ערך דתי אמוני. הם יצרו מצב שהאפיפיור ואנשי הדת היו מעל הכל, והשליטים הארציים היו חסרי סמכות. האפיפיור העמיד פנים שהוא מגן על האומות מפי טורקים.

    לותר מפריך את אחד היסודות של האמונה הנוצרית. הוא שולל את מה שמיוחס לישו על כך ש"הנוצרים לא אמורים להיאבק ברשע, אלא לסבול מתוך אהבה". הוא אומר כי האפיפיורים מעולם לא התכוונו לצאת למלחמה נגד הטורקים, מה שלא מנע מהם  לחלוב כספים גרמניים עד שנחסם נתיב זרימת הכסף לרומא. אם הם היו חושבים ברצינות להילחם בטורקים, לאפיפיור ולקרדינלים היה מספיק כסף לממן את המלחמה. במקום זה נסיכים דתיים כביכול, התפתו לתקוף את הטורקים עוד קודם שתיקנו את דרכיהם  כנוצרים אמיתיים.

    לותר מדגיש כי לעולם לא ימליץ לנוצרי לתקוף מישהו אחר, או לצאת לפעולה של שפיכות דמים והרס. "אין שום דבר טוב בכך שנבל אחד מעניש נבל אחר בלי להיות טוב בעצמו". אלה שהתחייבו להילחם נגד הטורקים בשם הנצרות, נראים "כאילו עמנו היה צבא של נוצרים שנלחמים נגד אויבי ישו". הוא מוסיף כי יש אנשים גרועים בעיני אלוהים מאשר הטורקים, ובכל זאת הם נושאים את שם ישו (ומתכוון לכמורה הקתולית). בישופים שיוצאים בראש לוחמים זו בושה וכלימה. משתמשים באלוהים ובתפילה בשעה שהם מניפים חרב נגד בני אדם. למשיח אין שום קשר עם קטל והשמדה. הוא בא להציל את העולם, לא להרוג אנשים, אלא לגאול מן החטא והמוות אל חיי נצח.

    לותר למעשה מדבר על הפרדת דת ומדינה כאשר הוא כותב כי שליטים ארציים לא צריכים להיות נוצרים. אם כולם היו נוצרים, אף אחד לא יוכל להיות נסיך, או לוחם. חייבים לשמור על הפרדה ברורה כך שכולם יוכלו ולמלא את תפקידם בנאמנות, עם כל הלב בשירות אלוהים. חיילים הם חלק מממשלה ארצית, זמנית על פי הגדרתו. בישוף או כומר אינם יכול למלא תפקיד נסיך או שופט. מצד שני כאשר נסיך מדבר בשמו של ישו, זוהי הפרת כל הכללים ומבייש  את האפיפיורות.  

    אומר לותר: "כאשר נלחמנו כנוצרים איבדנו את רודוס, וכמעט את כל הונגריה ועוד הרבה אדמה גרמנית. לפי שעה ברור כי אלוהים לא אתנו במלחמתנו נגד הטורקים. העניין הזה לא ייפתר, כל עוד אלוהים לועג לנו. הטורקי פולש והורס חלקים מגרמניה בלי בעיות וללא התנגדות. אם לא למדנו מהכתובים, נלמד מן החרב  של הטורקי, עד שנבין שנוצרים אינם אלה שמכריזים מלחמה".

    יש כאן בלבול של נצרות עם פוליטיקה, חוזר לותר על עניין ההפרדה. במלחמות נגד הטורקים יכולנו לא לספוג הפסדים כבדים, אם הבישופים והכמורה לא היו שם. ההונגרים עצמם האשימו את קרדינל ג'וליאן בהפסד, והרגו אותו. המלך לודוויג היה אולי נלחם בהצלחה, אלמלא הוביל צבא של כוהנים או, כפי שהם קוראים לזה, צבא נוצרי. "אם הייתי קיסר, מלך, או נסיך במאבק נגד הטורקים, הייתי מטיף לבישופים והכמרים  להישאר בבית ולמלא את החובות של תפקידם. הם  המרו את פי אלוהים והמשפט עם הרצון שלהם לצאת בראש הלוחמים. הייתי מלמד אותם, אם צריך בכוח, לשוב לכנסייה ולא לחשוף את הצבא לזעמו של אלוהים.  אפילו כומר נכבד לא יכול להפוך כנסייה למחנה צבא של נוצרים. הכנסייה לא אמורה לשאוף להילחם בחרב. יש לכנסייה כלים אחרים ומאבקים אחרים, והרבה מטרות אחרות. אם הייתי חייל והייתי רואה את דגל הצלב בראש המחנה שאחריו אני צריך לרוץ  כמו רדוף שטן, אז גם אם היינו מנצחים, לא הייתי לוקח חלק בשמחה הניצחון. יש להם סמכות זמנית לקיסר, למלכים, או לנסיכים לעזור בהגנה על רווחתם של כל המעמדות. הלוחמים צריכים להתאסף באומץ ובשמחה תחת הדגל שנשבעו לו אמונים. אבל אם הם רואים דגל  של בישוף, או קרדינל, עליהם לרוץ לכיוון ההפוך..."

    לפני שהוא קורא למלחמה נגד הטורקים, לותר מסביר כיצד יוצאים לקרב במצפון טהור. הוא מדגיש כי לטורקים אין זכות להכריז מלחמה ולתקוף אדמות שאינן שלהם. למלחמה הזאת הם מביאים רק זעם ורצון לכבוש. הם כלי בידי אלוהים שמעניש, כפי שהוא עושה לעתים קרובות באמצעות נוכלים מרושעים. הטורקים רק חושקים להשתלט על ארצות אחרות ומי שיוצא לקרב נגדם חייב להיות בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון. לא למען נקמה או רעיון מטורף. הוא חייב להיות בטוח בצדקת מאבקו.

    לכן, על הקיסר מוטל התפקיד להיות הראשון "לקחת את המוט של אלוהים ולהכות את השטן".  זה צריך להיעשות על ידי אנשים שיודעים איך משתמשים בנשק. אם אלוהי הטורקים, השטן, לא הוכה ראשון, כנראה יש סיבה לחשוש כי לא יהיה כל כך קל לנצח. השטן לא יובס עם שריון, תותחים, סוסים וגברים.

    אפשר להביא דוגמאות ואמרות מתוך הכתובים, כיצד אלוהים העניש עמים כדי שיתקנו את דרכיהם. כי  ללא אמונה איתנה, אדם שמפקפק, רק מחמיר את המצב. לכן, אומר לותר, אין צורך בהצגות של כוח, מצעדים ותהלוכות חסרי תועלת, משום שהם התפארות ריקה.

    הטורקים לא רק משחיתים אדמה ומחסלים בני אדם, אלא גם מבזים את האמונה הנוצרית. ועם זאת אומר לותר, הם מנסים למשוך נוצרים להצטרף אליהם, ויש בינינו כאלה שמתפתים להסתפח אליהם. לדעתו האסלאם היא דת שהמציאה שקרים שערורייתיים כדי לפתות גרמנים להאמין בהם.  "קראתי חלקים מן הקוראן של מוחמד בגרמנית. הוא אומנם משבח את ישו ומריה, אבל הוא מאמין שישו היה רק נביא ולא המושיע של העולם. הטורקים בטוחים כי מוחמד  נמצא בדרגה גבוהה יותר מאשר ישו, והם משחיתים את שמו ואת כל דוקטרינת החיים הנוצריים".

    כעת, מסכם לותר, נותרה לנו רק דרך המלחמה.  עדיף למות מאשר לחיות תחת משטר טורקי-מוסלמי. חילול הקודש של הטורקים לא ישלוט בנו. הקוראן של הטורקי מלמד להרוס לא רק את האמונה הנוצרית, אלא גם את הממשלה הארצית שלנו. ממשלת טורקיה אינה שלטון קבע, שבא לשמור על שלום, להגן על הטוב. אמונתם אינה בנויה על ניסים, אלא על חרב ורצח וזעמו של אללה.

    לותר מרשה לעצמו להסתכן ולומר אמירה קיצונית על כך שהאיסלם והאפיפיור דומים זה לזה. אלה וגם אלה סטו מן הבשורה, המציאו שקרים, וחיברו תורה משלהם וכך גרמו להרג המוני. עיסוקם העיקרי של אפיפיורים ובישופים הוא לשלוט על קיסרים, מלכים, נסיכים, אדמות, ולהסית אנשים אחד נגד שני, ככלבים צמאי דם.  

    "הם קוראים לי  חתרן", אומר לותר, "האפיפיור עם חסידיו, מארגנים מלחמות רציחות, גזל, שריפה, ורודפים חפים מפשע. והכל בשם אלוהים, בדיוק כשם שעושה הטורקי. שניהם ילכו לגיהינום, ואני מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן". לדבריו נוצרים טובים לא אמורים לעודד רצח אפילו לא של אויביהם.

    הטורקים באו להרוס את הסדר הרוחני של האמונה והאמת שהנהיג אלוהים. כשהטורקים יוצאים לקרב - קריאת הקרב שלהם היא:  "אללה! אללה!" שיבוש שמו של אלוהים.  אומץ, תחבולות, חרב, סוסים. איך ייתכן שאנשים קוראים בשמו של אלוהים ובאותה שעה הורסים כנסיות?

    אומר לותר: "עלינו להכות את אלוהי השטן, לפסול כוח אלוהותו האחרת. הממשלה החילונית תילחם נגד טורקיה. הקיסר ונתיניו והאימפריה שלו. זו חובתו כשליט לא להשאיר את המלחמה בידי הנסיכים הקטנים. הטורקי הוא רב כוח ואף נסיכות אינה מספיק חזקה כדי להתנגד לו לבד". מלחמה נגד טורקיה צריכה להיות בפקודה של הקיסר ותחת דגלו, ואז כל אחד יוכל להיות בטוח שהוא מציית לפקודה של אלוהים. הקיסר הוא הראש האמיתי, ואם הוא ייהרג חלילה, לפחות נדע שהוא מת למען מטרה חשובה ותוך אמונה באדוננו ישו. הקיסר צריך לבצע את חובתו ולהגן על נתיניו שתחת  דגלו, והם צריכים ללכת אחריו ולציית. לא למען זכייה בכבוד, תהילה ועושר או אינטרס העצמי.

    ותמיד לזכור: המלך הוא לא ראש הנצרות ולא מגן בשורת האמונה. הרשויות לא צריכות למנוע מהקיסר להשמיד את הכופרים הלא נוצרים. ולאחר זאת לפגוע גם בעבודה הזרה של  ראשי הכנסייה הקתולית. האפיפיור גרוע כמו טורקיה  יחד עם הכמורה שלו וחסידיו.  נכון ששניהם יראי שמיים ומכירים את ארבעת האוונגליונים, את משה והנביאים. אבל האפיפיור הוא לא הרבה יותר מאשר אלוהי מוחמד, ודומה לו באופן יוצא מן הכלל. גם הוא, קושר את הבשורה עם שפיכות דמים. הוא צריך לקבל את אותו טיפול כמו הטורקים בגלל האמונה הכוזבת שלו, בגלל הרצח וההרס, ובגלל שהוא מעמיד פנים של קדושה.

    הרשויות אינן נזקקות לכמרים, מטיפים, ומתקני נשמות אלא לשליטים גשמיים, קנצלרים, יועצים. "חובתנו כנושאי הרצון החופשי שלנו להגן על הגרמנים".       

    לותר מזכיר כי יש בגרמניה כאלה שרוצים בכיבוש הטורקי, כי הם מעדיפים להיות תחתיו מלהיות תחת שלטונו של הקיסר או הנסיכים. יהיה קשה להילחם נגד הטורקים עם אנשים כאלה. אין לו עצה טובה מה לעשות איתם. האנשים האלה הם לא מהימנים ונשבעו שבועת שקר לשליטים שלהם, ולכאלה אין להם קושי למכור ּאת עצמם לאדון אחר. חובה להזהיר הקהילה שלהם, ולשמור מפני פגיעה בנשמתם. מי שפונה מרצונו ותומך בצד של טורקים, המצפון יציק לו עד סוף ימיו. עדיף למות פעמיים במלחמה, ולא ללכת אל הרשעות של טורקיה השטנית. 

    שואל לותר:  ואיך יכול  הקיסר להילחם נגד טורקיה בימים אלה, כאשר עומדים בדרכו מוקשים  כגון יריבות כמו זאת של מלכים ונסיכים? הוא חייב לקבל מהם סיוע. הקיסר חייב להגן ולהציל את נתיניו מפני  האכזריות של הטורקים כי מי שנופל בשבי מקבל יחס של בעל חיים. "לא לחינם אמרתי לקיסר קרל", אומר לותר, "כי צריך לצאת למלחמה נגד הטורקים בשיתוף פעולה עם מלכים נסיכים ושליטים אחרים, אפילו עם כאלה שבדרך כלל מתנגדים לקיסר או אינם נתיניו, או אינם צייתנים. ידוע לי שיש מלכים ונסיכים חסרי צניעות, שישמחו אם לא הקיסר קרל, אלא הם, יזכו בכבוד להילחם בטורקיה".

    מכאן הוא עובר לניהול תורת הלחימה ממש. יש להתארגן מראש, אומר לותר, ולא לזלזל בטורקים. עשרים או שלושים אלף איש לא יבטיחו הצלחה. אסור לסכן את הגרמנים. צריכים לארגן התנגדות נאותה, כוח עמידה שימנע שפיכות דמים חסרות תועלת. נפגוש אותם עם חמישים או שישים אלף איש, לוחמי עתודה. לטורקים יש גייסות שכירים מיוון, אסיה, סוריה, מצרים. צריך שהגרמנים יבינו כי הם לא חזקים מספיק לבדם. הנסיכים הקטנים הם לא מסוג האנשים שצריכים לסמוך על נס אלוהי. מלך בוהמיה הוא נסיך אדיר, אבל לא מתאים שיילחם לבד. תנו לקיסר קרל להיות מפקד עליון עם כל התמיכה מאחוריו. תלמדו מהניסיון שלו!  כדי למנוע שפיכות דמים חסרת תועלת ומלחמות אבודות. נבוא כגוף אחד מתוך הציבור הנהדר שאיתו ניתן לסיים את המערכה ללא דם שנשפך לשווא. המלכים והנסיכים שלנו חייבים להגיע להסכמה ולעמוד על ידי אחד אחר ולעזור אחד לשני.

    לותר מסיים את דבריו כשהוא מעודד את הלוחמים:

    "כל אדם נוצרי יתפלל עבורם, עלינו להיות מפויסים ושוחרי תקווה טובה, כי הטורקי כבר יושב על צווארנו חמוש וערוך בכל שעה לתקוף אותנו. מצפוני יהיה העד שלי לגבי האופן שבו אני מייעץ לנהל מלחמה נגד טורקיה. אני בכל מקרה לא אהנה מהניצחון, וגם לא אשלם מחיר אישי עבור תבוסה.

    "לאחר הדברים האלה גם אין סיכוי שהטורקים יהיו אדיבים כלפיי.

    "אם זה יעזור, זה יעזור. ואם לא, אז יושיע אותנו ישו משיחנו. הוא יירד מן השמיים ביום פקודה ויכה  את הטורקים ואת האפיפיור, וישליכם על האדמה יחד עם כל העריצים והכופרים, וימחל לנו על כל החטאים".       

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/8/16 12:58:
      ידע גם משהו על שנאה ותוצאותיה..
        5/8/16 06:32:

      ידעה דבר או שנים על הטורקים ולא רק...

      פרופיל

      רפי הג'ירפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון