כותרות TheMarker >
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    חורבן חיי

    10 תגובות   יום שני, 8/8/16, 08:09

    אוטיזם ארור

    לא יכלת להידבק לאמא אחרת?

    דווקא לבן היפה שלי עם חכמתו ודימיונו העצור בפנים?

    הוא מנסה לפרוץ את הדממה ולהסביר לי כעס, כאב , מצוקה.

    אמא לא  מבינה.

    אתמול הוא ביקש רשות לשבור משהו כדי לפרוץ זעם.

    מצד אחד זו התקדמות כי פעם הוא פשוט היה  מפרק לי את הבית.

    אבל עדין... ליבי חמל את מצוקתו, את הרצון לפרוק אגרסיות כי היכולת לתמלל רגשותיו חסרה.

    הצעתי לו ללכת ביחד למיטה ופשוט להכות במזרן.

    אני אפרוק שם זעמי על אותו אל שבחר בי ובבני היחיד ושלח אותו לעולם של מכשולים.

    הוא יפרוק זעמו על כעס או חרדה שלא הצליח להביע במילים.

    זה נגמר כששנינו צוחקים אבל אני רציתי לבכות.

    אני תמיד רוצה לבכות בסוף.

    אני בעיקר בוכה אחרי שאני מראה כמה אני חזקה.

    אני יודעת לנשוך את השפתיים שלי מבפנים, מיומנות נרכשת.

    יום אחד שכחתי שהם חתוכות ואכלתי כף סלט גדושה מלימון.

    הצריבה היתה איומה אך לא כמו הצריבה של ליבי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/16 16:19:
      דווקא מהמילים בכתיבה שלך ניבטת עוצמתך, גם האמירה שאם שיחרה לפתחך ההתרחשות הזאת גורסת שיש בך את הכוח להתמודד. אין פה שום נסיון השוואה כי אם אמירת דיעה מקריאתצ המילים שבחרת לשתף. שולח עידוד וחיזוק חיובי.
        8/8/16 21:33:
      לא אתיימר לומר מה לעשות משום שאיני בנעלייך, אבל כן אוכל לומר לך שאת אמא גיבורה - פשוט גיבורה של ממש. שמצליחה לקרוא את בנה כאילו היה ספר פתוח, ולהכילו על אף הקושי האדיר והתסכול שלך... שלו. את מתארת סיטואציה כאובה למדי - שהוא רוצה לומר, רוצה לבטא... אך נבצר ממנו. חושבת מה הייתי עושה אילו הייתי במקומו? אילו היו מונעים ממני לדבר - ונכנסת לעצב תהומי. אשריו שיש לו אמא נפלאה כמוך שמקלה עליו את המשא על כתפיו... ומראה לו את הדרך. חיבוק ענקי ממני.

      ראשית אני לא היתי אומר שידבק במישהו אחר, אלא שלא ידבק כלל באף לא אחד/ת.

       

      ולגבי מה שאת מספרת, אשיב לך בסיפור מעציב אחר. מכיר אני זוג הורים, שאחרי 14 שנה נולד להם בן יחיד. הם גידלו אותו לתפארת, ואף התחתן. ומעד לאחר החתונה, לקה בסרטן ונפטר. כיום ההורים אין להם מאומה בעולם, וכשאני רואה אותם לא להאמין שזה הם. הם מחייכים אל העולם, כאילו הכל טוב אצלם, כאילו הנחת בביתם שורה.

       

      נכון שזה לא מנחם, אבל שולח לך את זה כחומר למחשבה.

        8/8/16 20:49:

      את והוא, כל אחד עם התיסכול שלו.

      שניכם באהבה אחת גדולה ובהרבה קשיים.

      את שומרת עליו. תשמרי גם על עצמך.

      חיבוק גדול לכם.

        8/8/16 15:36:
      את פשוט מדהימה....לא פחות!!!
        8/8/16 14:53:
      הקליפה שלך היא השריון שלו. מקווה שתמיד תמצאי כוחות לאסוף את השברים ולהמשיך, בשבילך, בשבילו.
        8/8/16 10:52:
      את נפלאה
        8/8/16 09:59:

      צטט: 77777777 2016-08-08 09:58:24

      אף אחד לא יכול לעמוד או לשפוט את המקום בו את נמצאת אבל אולי לפעמים צריך להביט בקושי כעל אתגר או הזדמנות  
        8/8/16 09:59:
      והנה הלינק: https://he.wikipedia.org/wiki/קרן_לייבוביץ'
        8/8/16 09:39:
      בתוך הדממה העצורה צער רב חבוי המבקש להתפרץ ובתוך החוזק המופגן יש גם חולשה החולשת על הנפש

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין