כותרות TheMarker >
    ';

    אלתרמן

    6 תגובות   יום שני, 8/8/16, 09:00

    את הלילה שלך מרגיעים 
     נתן אלתרמן

    את הלילה שלך, שעזבת לבדד, 
    שעמד על דלתייך סחרחר משיאים, 
    שנשא את חוליי המוקדש לך לעד, 
    שידע לענות רק בשמך האחד, 
    את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים. 

    בידי שנגעו בך דועך השרב. 
    מה יקרו לי חיי שהיו הדומך! 
    את זרה! את זרה! אל תבואי עכשיו! 
    התוגה שעזבת פה גדולה כה ממך. 

    באחרון נרותיו - בשביל מי הדלקתים? - 
    כבר עומם המשתה אשר אין לו שילום. 
    רק הרעם אי שם עוד גורר רהיטים. 
    רק ענק מחייך ושותק על לא כלום. 

    אל תבואי עכשיו! ילד מת בחיקי. 
    את נשכחת. עיני המראה עצומות. 
    בחדרי העולם הגדולים, הריקים, 
    גם צחוקך יבהל מעצמו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/16 21:50:

      צטט: נחרצה 2016-08-10 11:39:54

      אלתרמן ... תמיד נוגע בבטן הרכה.

      עוד שיר מדהים שמעצים געגוע.

      כמיהת לב למה שהיה ואיננו עוד...

      יש זיכרון על הלילות שהיו סחרחרים משיאים ולא בכדי, כי הרי הלילה מביא עמו רצון להרגיע שוב ושוב את היצר שלא בא על סיפוקו.
      גם השכחה היא בבחינת כמיהת לב... שהרי אי אפשר לשכוח מושא אהבה באמת - אלא להשלים כאילוץ מוכתב עם הריק הגדול שנשאר מאחור - כי האושר והצחוק מתו ולא נשאר עוד דבר.

      אל תבואי - האמנם?

      האם זה בדיוק כמו "כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" או שמא תבואי להרגיע את דעיכת השרב.

       

      שכחה היא אכן כמיהת לב.. הרבה תהיתי בסוגיא זו, כיצד הופכים כמיהה לעוצמה ולא נופלים בה. כמו גם בושה, עלבון, כיצד הופכים את הכאב לכוח, לצמיחה כי אולי רק שם בעצם חבויה האפשרות למרפא..?

      אל תבואי.. הכאב עצום כלכך : הנרות.. למי הדלקתים?? עומם המשתה שאין לו שילום.. כמה עצב שמבוטא בכזו גאונות..

      תודה סיגל את תגובה כל כך מחכימה :)

        11/8/16 21:44:
      בשמחה סיגל יקרה, בשמחה. גאונות צריך להפיץ..
        10/8/16 12:09:
      כל כך מרגש שירו של אלתרמן - מעלה ברשותך לפייס :)
        10/8/16 11:39:

      אלתרמן ... תמיד נוגע בבטן הרכה.

      עוד שיר מדהים שמעצים געגוע.

      כמיהת לב למה שהיה ואיננו עוד...

      יש זיכרון על הלילות שהיו סחרחרים משיאים ולא בכדי, כי הרי הלילה מביא עמו רצון להרגיע שוב ושוב את היצר שלא בא על סיפוקו.
      גם השכחה היא בבחינת כמיהת לב... שהרי אי אפשר לשכוח מושא אהבה באמת - אלא להשלים כאילוץ מוכתב עם הריק הגדול שנשאר מאחור - כי האושר והצחוק מתו ולא נשאר עוד דבר.

      אל תבואי - האמנם?

      האם זה בדיוק כמו "כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" או שמא תבואי להרגיע את דעיכת השרב.

        8/8/16 14:52:
      מסכימה. תמיד מרגש להיות בקירבת גאוני הרוח..
        8/8/16 12:51:
      מרגש, תודה שהבאת :)

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין