אני חוזר לכתוב את היומן: יצאתי היום מהעבודה בשעה 15:00. היום היה לוהט כיאה לעונה זו של השנה. מישהו מהעבודה עוד שתה איתי קפה שחור של יציאה ושכח להביא לי את הכדור שהבטיח להביא לי לנסות. הוא סיפר פלאים על הכדור: גורם לאושר טבעי. מכניס אותך לריכוז אך יחד עם זאת לא פוגע בתיאבון. משדרג את החשק המיני. וכיוצא באלה פלאים שמזמן שכחתי איך להרגיש. הוא גם סיפר לי שהתחיל לצאת עם מישהי מהעבודה, והיא אחת היפות שאי פעם ראיתי, וגם בנאדם לעניין. חשקתי בה תמיד בסתר. אבל בדרך כלל אני לא מצליח להגיע לבנות כאלה מאז שהוטלה עליי קללה. עוד דיברנו ולבסוף נפרדנו לשלום. בדרך לתחנת האוטובוס אני רואה את מיטל מהעבודה והנה היא משתרכת תחת השמש הקופחת ומזיעה מכל הנקבוביות. פעם יצאנו לדייט אבל לא המשכתי לדבר איתה אחרי זה. אני לא מי יודע מה נמשך אליה. אבל קודם כל, היא בנאדם נחמד מאוד, נעימת הליכות ומשרה אווירה טובה. דבר שני, יש לה חזה ענק שרק בא לך ללוש כל היום, אם כי היא מעט שמנמנה למורת רוחם של גברים כמוני. יצאנו פעם לפני בערך חודשיים כשעוד הייתה לי חברה שהייתי בוגד בה כתוצאה מחוסר סיפוק מיני. אבל בסופו של דבר נמשכתי למיטל אפילו פחות ממה שנמשכתי לחברה שלי. אז סתם ישבנו באיזה בר תל-אביבי עמוס תיירים ופטפטנו על המשפחות שלנו, ועל ענייני קונצנזוס ודברים ברוח התקופה.
פתאום היא שלפה לי ג'וינט ענק לקראת סוף הדייט והדבר הזה הכריע אותי באופן סופי, אני חלש בכל הנוגע לסטלות, תמיד נגמר לפני כולם. והיא עוד לקחה אותי אחרי זה לחוף הים וניסתה לחתור למגע פיזי, אבל כאמור – אני לא בטוח שנמשכתי אליה, והבגידה ההיפותטית לא הייתה שווה את זה. וגם היא הייתה קצת רדודה בעיניי. למשל - היא שאלה האם אני צופה במירוץ למיליון, שזה בעיניי שפל רציני של התרבות בה אנו חיים. אבל מצד שני היה לה סיפור מעניין – שהג'וינט אותו אנו מעשנים עכשיו הוא למעשה שאריות של כמה גרמים אחרונים מהרפואי שאימא שלה הייתה מקבלת כמרשם מהרופא נגד כאבי הסרטן, אבל היא נפטרה בצער רב כחודש לפני הדייט המדובר, ועכשיו אנו מעשנים את הסוף. איכשהו זה קצת הדליק אותי מינית והרגשתי את הזקפה מטפסת אי שם, אבל בגלל שלא הייתי בטוח לגבי חברה שלי החלטתי לוותר על כל העניין, ואחרי שוטטות קלה בחוף הים לפנות בוקר התפזרנו לדירות שלנו. תל אביב באמת מוזרה. מאז איכשהו לא דיברנו, ועבר חודש ומשהו, וחברה שלי הפכה להיות האקסית שלי. ועכשיו אני קצת משתגע לבד בבית. ומלקה את עצמי איך זה שלא יכולתי לראות את הבדידות שתיפול עלי כשאשאר לבד. אבל היום אחרי הצהריים היינו מיטל ואני צועדים ביחד לתחנת האוטובוס וקיוויתי שכן יקרה משהו. היה מתאים לי איזה חפוז או מזמוז או אפילו סשן זיונים מהסרטים אחרי המשמרת. אני לא אחד שטובע בים של זיונים, בלשון המעטה, ויש לנצל כל הזדמנות. אבל מיטל כל הדרך באוטובוס שיחקה אותה קשה להשגה ולא נענתה אפילו לא לפלירטוט אחד שלי. לבסוף ירדתי בתחנה שלי ועוד הספקתי לקנות לחם זיתים במאפיה מתחת לבית שלי וגם חלב וקפה וענבים.
אחרי זה לבד בבית הבאתי ביד כדי לפרוק את הרגשות. ואכלתי קצת. ונרגעתי במזגן. ועשיתי שנ"צ, שמשום מה היה נטול חלומות לחלוטין. תמיד בשנ"צים שלי סאגה שלמה רצה לי מול העיניים והיום בצהריים לא היה שם כלום חוץ מבור שחור של תשוקות שלעולם לא יגיעו לידי מימוש. ישנתי כשעה ואז הכנתי לי המבורגרים, המיונז נגמר אז נאלצתי להשתמש בחרדל. תבינו, אני לא אוכל כזה הרבה, כולי רזה ושדוף, ולפעמים ימים שלמים שאין לי תיאבון. התיאבון היחיד שלי איכשהו בא לידי ביטוי במין. אבל לך תשיג עכשיו משהו בתחום הזה. והאקסית שלי עוד רודפת אותי בדמיונות, אבל אין לי מה לעשות עם זה עכשיו. גם את הטינדר מחקתי היום מהאייפון בחמת זעם, כולן שם משחקות אותה עם דרישות. אני נפסל על ימין ועל שמאל על סעיף יופי, על סעיף כסף, על סעיף של מישהו שמשדר שהוא גנוב, על סעיף זה שאני מעשן. או על כל הסעיפים גם יחד.
יש לי תחושה עמומה אך בלתי מבוססת שרק 10 אחוז מהגברים הפנויים מזיינים הרבה ובכיף, כל השאר נאלצים לשקר שהם מחפשים זוגיות כדי לזכות במין. העולם מעוות. אבל אני שמח שלא אני זה שיצר את העיוות. כי אם זה היה תלוי בי, הייתי עושה את זה הרבה יותר מעוות.
עכשיו בעצם אני יכול לגלות בכנות שמפתיעה אפילו אותי שהבאתי ביד על וידאו קצר בן דקה שפעם צילמתי את האקסית שלי יורדת לי. הפורנו הקלאסי מהאתרים כבר פחות עושה לי את זה. אבל באמת שאני מרגיש נחיתות מוסרית אחרי שאני עושה את זה. כי נשבעתי לה פעם בשם כל הקדושים מכל הדתות שמחקתי את הסרטון. אבל סמכו עלי שהוא השתמר אצלי בלא פגע. אז לפעמים בשעות הקשות אני מביא עליו ביד. היא הייתה בחורה נאה למדי האקסית שלי. ומיטל הנוכחית סתם מחרמנת כשהיא חולפת על פניך במסדרון בעבודה, ואני יודע היטב שאם נשכב יירד לי ממנה דקה אחרי שאגמור. אולי גם היא מנחשת את זה. בנות חשדניות כלפינו הגברים. כן, כן, בצדק. אחרי שאכלתי את ההמבורגרים עם החרדל וקינחתי בענבי העונה אמרתי לעצמי שאני חייב לכתוב קצת, זה תמיד משחרר אותי, כבר הפלגתי בדמיונות שלי הרחק והחלטתי לספר את הסיפורים הנפלאים שמסתובבים לי תמיד בראש, אבל כשבאתי במגע עם המחשב כל חדוות היצירה נעלמה כלא הייתה ולא הצלחתי להפיק מעצמי אפילו לא תו אחד בודד. המילים פשוט לא התחברו לי ולא הצלחתי להביע שום רעיון. פעם חלמתי להיות סופר מכובד ורציני וחדשני, היום אני מביא ביד על האקסית. לבסוף סגרתי את הלפ-טופ והתיישבתי על האייפון, שם יש לי אפליקציה של שחמט, ואני משחק נגד שחקנים מהרשת, אני שחקן לא רע בכלל ובדרך כלל מנצח. איכשהו האייקיו שלי עוד עובד אחרי כל הדיכאונות. ושם אני מכלה את זעמי בשחקנים חובבים. אולי כן אקח לבסוף את הכדור שהציע לי החבר מהעבודה.
עד כאן כל מה שרציתי לכתוב לבינתיים. אני כותב כאן בפלטפורמה האנונימית כי בפייסבוק בלתי אפשרי לכתוב דברים כאלה. גם האקסית שלי תתקומם. וגם מיטל קרוב לבטח תיירט את הסטטוס בעיניה הבולשות. וגם הבחור הנחמד עם הכדורים ביקש שאשמור בסוד על הקשר המתרקם עם היפהפיה הנ"ל מהעבודה. אולי הערב חבר יבוא לישון אצלי. ועל זה אספר בהזדמנות אחרת. |