האימה מן האמת משתלטת עליו גם כאשר אין לו שום צורך אובייקטיבי להימנע מלומר אמת, כלומר - לשקר. נחשוב לרגע על פוליטיקאי שמחפש נושאים בהם הוא יכול לפתות ציבורים נרחבים שיצביעו עבורו בבחירות הקרבות. היחצ"נים שעובדים אצלו - להם הוא משלם מכספי הציבור על פי חוק (חוק מימון המפלגות) - מציעים לו לשדרג את גוף השידור הציבורי - ערוץ 1 ושידורי "קול ישראל" - שהפך ללא רלוונטי, שכמעט ואין לו יותר צופים ונותרו לו רק מאזינים מעטים של הנוסעים במכוניות. הציבור מאס בתשלום האגרה לשידור הציבורי, אגרה שנכפית עליו בעת חידוש רישיון הרכב שלו. כספי האגרה נכנסים לאוצר המדינה ומשמשים לשימוש התקציב השנתי של הממשלה. שום אגורה מכספי האגרה לא משמשים יותר את השידור הציבורי שלמעשה התנוון.

פוליטיקאי בעל יושרה יפנה לציבור ביוזמה לשדרוג השידור הציבורי שהתנוון לשם החזרת עניין הציבור בו. פוליטיקאי חסר יושרה ובושה, יאמר לציבור לפני הבחירות שהוא הולך לבטל את האגרה עבור השידור הציבורי, שהציבור מאס בה, ייזום הקמת "תאגיד שידור ציבורי חדש", שיתנהל כמו גופי תקשורת פרטית ויהיה מעניין כמוהם. אבל כאשר צורכי הבחירות של הפוליטיקאי הנוכל פגו, הוא יתחיל לשים מקלות בגלגלי התאגיד החדש, אשר הוקם בתום לב נקי ממינויים פוליטיים בו. כי הפוליטיקאי הנוכל רוצה השפעה פוליטית בגוף החדש ועל כן הוא מעכב את הקמתו בתואנות שווא, עד שהתחיל לחץ ציבורי להקמתו המהירה, והיום הוא יוצא בעיתונות בהכרזה: "מצטער על הקמת התאגיד, זה חמק לי ב"צוק איתן", שוב שקר חדש: "חמק לו בגלל "צוק איתן."" כלומר היה עסוק מאד בניהול מבצע "צוק איתן" וכעת וכעת נוכח לדעת שתאגיד השידור הציבורי החדש כבר אינו תואם את טעמו הפוליטי.

יש צורך לומר במפורש מיהו אותו פוליטיקאי נוכל? או הרמז הדק שלי בגודל פיל, מספיק לקורא כדי שיבין למי הכוונה?

אלו 250 המילים שלי על פוליטיקאי שאינו מסוגל לומר אמת, גם כשאין לו שום צורך אובייקטיבי לשקר.