כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    +++

    פוסטים אחרונים

    0

    ניסיון לגעת

    3 תגובות   יום רביעי, 10/8/16, 14:34

    פעם ראשונה השתמשתי השבוע בפקס, זה תמיד היה העניין שלך כל הניירת הזו

    איכשהו הדוח שקיבלתי לא הגיע אלי,זה שנשלח אלי לפני שנה ,בדיוק שעזבתי את הבית

    אולי את זוכרת אולי לא, איפשהו בתוך ערפל הכעס אני ממש מקווה שזה נאבד בתמימות

    ולא מעשה ידיך. 

    מנסה להיזכר איך זה היה להיות איתך, בכל הרגעים שאני נזכר את בוכה, בכי של חולשה 

    התפרקות רגעית שהסכמת לחשוף את הרגשות שלך.

    כמו הלילה ההוא שבוע אחרי שהבן שלנו נולד,

    הנקת וכאב לך ולישון היה חלום רחוק ובשתיים וחצי בלילה באמצע ההנקה התחלת לבכות,

    הסתכלת עלי בעיניים גדולות ומוצפות מתסכול והרשית לעצמך לקבל ממני חיבוק, בבוקר

    השריון חזר למקומו וניצי קרח טיפטפו מעיניך.

    20 שנה ,במיוחד מאז שנולדו הילדים הייתי תפאורה ,קבעת הכל,הכתבת הכל.קבעת עובדות.

    בסופו של דבר לא מאשים אותך הכל היה גם בחירה שלי ,להשאר במקום הזה ולהיעלם

    עד שיום אחד באמצע טיפול ניסיתי לקחת דופק למטופל ולא הרגשתי את הלב שלו,הלב של

    נעלם ובמכה אחת של אור ראיתי את שלי,מכווץ ,פצוע ובוכה.

    וניסיתי ,ניסיתי ששנינו ננסה . לעשרות טיפולים וכמה מטפלות,החדרים והספות תמיד היו

    שונים התאורה העציצים וזה לא עזר זה תמיד נשאר אותו דבר הקור הלא מפשיר והמתפשר שלך.

    אז הלכתי. לטובתי. בלי צעקות בלי בגידות . בלי טריקת דלתות. עם לב פצוע שרוצה להיזכר באהבה.

    ביום שני בפברואר על הספסל מחוץ לרבנות אמרת לי שאני נראה שטוב לי, ולרגע שוב

    נזכרתי בלילה שבכית לא חשבתי שזה יגיע למצב הזה, לניתוק התקשורתי הזה.

    עורכי דין מתדיינים ביניהם על שאריות חיינו המשותפים 20 שנה היינו ביחד.

    אז נכון זמן מתקמט מאוד מהר ונעלם אבל עדיין,לא דימייניתי את מלחמת "הדווקא לעשות לך בכוונה".

    סמסים קפואים מנחיתים עוד ועוד עובדות שאת כל כך אוהבת להחליט לעצמך ולאחרים.

    אבל די ,מספיק.אני לא רוצה יותר ממך. 

    יודעת לבקש יפה כשזה עוזר לך לחסוך כסף ,יודעת לשים את השריון ישר אחרי.

    את האמא של הילדים שלי וזה יהיה תמיד.

    מקווה שנשארת עד הסוף לקרוא את מפל הרגשות הזה.

    זה אני,אפילו לא החדש,זה אני מאז ומתמיד שנעלם ונזכר לפעום.

     

     

    נ.ב

    סליחה שלא עזרתי לך לפתוח את השער היום ולצאת,ראיתי שאת נאבקת ומודה התעלמתי.

    כעסתי ולרגע עשיתי לך דווקא. פעם הבאה אני אלמד אותך כדי שתוכלי לעשות את זב לבד.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/16 02:25:
      כמה קשה לראות את החיים שלך על שולחן דיונים בפיהם של זרים. כמה קשה להיחלץ מקשיים מתמשכים. האתגר של לחבר רומנטיות למציאות יומיומית החושפת חולשות, מביא להרגיש שהאהבה נגמרה. בטקסט האותנטי הזה, יש ניצוצות גם חיוביים ופוריים. השאלה, לאן רוצים לקח את זה?
        11/8/16 16:14:

      צטט: גילהסטחי 2016-08-11 14:58:13

      טקסט משובח המונולוג הזה, של אוסף רגעים וחוויות. נכנס ללב של הקורא כמו גל שמרטיב אותו עד העצם.

       

      תודה רבה רבה לך .על בכלל

        11/8/16 14:58:
      טקסט משובח המונולוג הזה, של אוסף רגעים וחוויות. נכנס ללב של הקורא כמו גל שמרטיב אותו עד העצם.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      (##)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין