קראתי ספר "בגובה הלב"
 קראתי ספר, שירים בגובה הלב דיתה שביט את דיתה שביט הכרתי במפגשיר כשהגיעה עם האיש שלה והם הביאו אתם לקבוצת אוהבי השירה, את הזמר והחיוך וההרגשה הטובה לכלנו. שמחתי מאד כאשר באותו מפגש היא נתנה לי את ספר שיריה, תמיד מתן זה של ספר שירים הוא התרגשות גדולה בשבילי, כי אז כמו נפתח הצוהר וניתנת לי הרשות להיכנס אל ד' אמות הכותבת. ספרה "בגובה הלב" כשמו כן הוא, המשוררת שהיא גם ציירת מציירת במילים את ביתה, את המקום שסביבה העוטף אותה באהבה רבה. תחילה אלה ההורים והשירים הנוגעים כשהיא זוכרת אותם ואת תחילת החיים שאפשרו לה אותם בטוב. את אהבת נעוריה הוא גבר חלומותיה, שהיה לאהבה של חייה. ולפעמים אבוד חיים שמלווים את החיים והבקע כשזה קורה ופוערת תהום בחיים. וכן שירים של הרהורים על החיים עצמם והתובנות שמביאים במשך השנים. (השיר) "חמרי חיים" עמוד 14 אָזְנַי כְּרוּיוֹת כָּל הָעֵת כְּמוֹ לַוְיָן בְּשֵׁרוּת סוֹכְנוּת הֶחָלָל וַאֲנִי צָדָה בָּרֶשֶׁת חָמְרֵי חַיִּים שֶׁנָּגְעָה בָּהֶם אֶצְבַּע אֱלֹהִים, שֶׁיַּנְחוּנִי כֵּיצַד לְהִתְהַלֵּךְ בַּגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחַיִּים... שֶׁיִּהְיוּ גִּשְׁמֵי רָצוֹן וּבְרָכָה וּנְדָבָה בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה כְּמוֹ בְּסִפּוּר חֹנִי הַמְּעַגֵּל. ואתחיל אולי לספר על השירים שאהבתי בספר והרשימו אותי מאד. תחילה אולי בהרהורים על החיים. השיר חופן בקרבו את המסורת שלנו יחד עם הרצון לחיות את החיים בדרך הנכונה, אבל כשכל אלה בעכשיויות שהיא קשה כל כך. אבל אם יודעים ומצליחים לעבור הכל כמו "בגשם השוטף של החיים." הצימס עלי... (עמוד 18) יָצָאתִי לַהֲלִיכָה – לְפָרֵק קַדְרוּת בֵּין שַׂרְעָף לְהִרְהוּר פָּגַשְׁתִּי דִּיאָלוֹג שֶׁל מִלּוֹת בְּרָכָה וְנִימוּס לְפֶתַע הִבְלִיחַ רֶשֶׁף נֶאֱצָל הָלַם בְּרֹאשִׁי הַמְּרֻשָּׁל הִרְעִיד סִפֵּי נַפְשִׁי.
הִיא לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע כַּמָּה כֹּחַ הָיָה בְּמִלּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁדִּלְּגוּ בְּמָחוֹל וְהָיוּ כְּזַרְקוֹר – אִזְכּוּר מְבֻשָּׂם אֵדֵי פִּיּוּס הִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר כְּמוֹ הֵעֵז וְהִכְרִיז: "הֵי, שִׂימִי אֶת הָעַצְמִי שֶׁלָּךְ מִנֶּגֶד בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה נוֹעַדְתְּ לְהַרְווֹת גַּם אִם אַתְּ חָשָׁה לִפְעָמִים אַחֶרֶת" וּכְמוֹ תָּמִיד אֲנִי עוֹטֶפֶת אֶת הָעַצְמִי שֶׁלִּי בְּמוֹךְ טִעוּנִים וְסִבּוֹת מְנַחֶמֶת עַצְמִי בִּזְמַנִּיּוּת הַקִּיּוּם וְחוֹשֶׁבֶת אוּלַי בֶּאֱמֶת "מַה שֶׁרוֹאִים מִפֹּה לֹא רוֹאִים מִשָּׁם" אוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ: "אִם יֵשׁ סָפֵק אֵין סָפֵק!" וְהַצִּימֶס עָלַי.... מצא חן בעיני הזמן הזה שהביא לפסק ואשר באותו הרגע של מפגש הובהרו למשוררת דברים על עצמה ועל דרכה והדרך אשר בחרו או תבחר לעצמה. לא כלנו יכולים לזכור או להצביע על הרגע המכונן הזה והמשוררת לא די בזה שהתברכה בו, אלא שיכולה להצביע עליו ולתאר אותו כה יפה. "שפת אם" עמוד 6 הוֹשַׁטְתְּ לִי קְצֵה חוּט – לִקְשֹׁר בּוֹ קְצָווֹת, לְחַזֵּק בִּי אָשְׁיוֹת, לִתְפֹּר גְּלִימָה שֶׁל אַשְׁלָיוֹת, גַּם לְהַתִּיר נִשְׁמָתִי לִפְרוּדוֹת, לִפְרֹט עַל מֵיתְרֵי נַפְשִׁי וּלְהַרְגִּיעַ מִרְקְחוֹת לִבִּי הַמִּסְתַּלְסְלוֹת;
שְׂפַת עֵבֶר מִקֶּדֶם אַתְּ לִי מוֹרֶשֶׁת מִשְׁעָן וָעֵזֶר
עַל כָּל אֵלֶּה אַגִּישׁ לָךְ זֵר שֶׁל הוֹדָיוֹת ואולי נתחיל את המשפחה עם השיר אל האם, ההודיה לאם שידעה ברב חכמתה לעשות את הדבר הנעלה: "הושטת לי קצה חוט".... אותו חוט שלימד אותה על החיים על המורשת ועל "שפת עבר". אהבתי את השיר. וישנם שירים מספר המספרים על הילדות בגעגועים והתרפקות שבהם הנפש והגוף חייבים לעבור את כל המהמורות , כדוגמה מרשימה בעיני השיר "פרוק והרכבה" עמוד 21 ואינני רוצה בכלל לפרק ולהרכיב בפירושים פן לא ארכיב נכון כפי שהשיר מרכיב יפה את המילים. פרוק והרכבה (עמ' 21) אוֹמְרִים, לִפְעָמִים יֵשׁ לְנַפֵּץ אֶת הַשָּׁלֵם לִ ֹשְ בָ רִ י ם לֶאֶסְפָם כְּאַבְנֵי בִּנְיָן לִבְנוֹת שָׁלֵם חָדָשׁ.
אוֹמְרִים, לִפְעָמִים שֶׁכְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ מְדֻכָּאָה, פֵּרוּקָהּ וְהַרְכָּבָתָהּ מֵחָדָשׁ פּוֹתְחִים צֹהַר לְכִלְאָהּ.
כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי עַל סַף נְפִילָה חֶלְקִיקֵי נַפְשִׁי סָעֲרוּ בִּי כְּסוּפָה (רֶגַע בּוֹ לֹא נִתָּן הָיָה לַעֲשׂוֹת הַחְלָטָה שְׁקוּלָה.)
בִּקַּשְׁתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד לִי אֵיךְ מְכוֹנְנִים תַּעֲצוּמוֹת לְנֶפֶשׁ עֲשׂוּיָה פְּרוּדוֹת פְּרוּדוֹת, שֶׁאֵינָן מוֹצְאוֹת אֶת מְקוֹמָן בְּמִרְקַם הַחַיִּים?
וַאֲנִי עֲדַיִן מַמְשִׁיכָה לַחְלֹם עַל צֹהַר שֶׁיְּפַלֵּס דַּרְכִּי לַחֶלְקִיק הָאֱלֹהִי (מִתּוֹרַת הַחֶלְקִיקִים שֶׁל הַחַיִּים) ויש בפרק ג' את הגעגועים האין סופיים להורים. השיר "איך יכולתי לדעת?" עמוד 22, 23 מספר על האב שכבר השיר מוקדש לו והוא כבר איננו בינינו. שיר המתאר את הדברים שבתוך המשפחה וסמני השאלה הרבים העומדים דווקא בדור הזה של המשוררת וכל מה שמנסים להסתיר, כדי להגן על הנפש הרכה. המשוררת יודעת על ההסתרות והיא כל כך רוצה לגלות. ואולי אני שמחוץ, אינני יודעת ואינני רשאית להיכנס באותו חריץ של תובנות. איך יכולתי לדעת? לאבי יחיאל כהן ז"ל א. 1. וְכִי אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת מָה אָמְרוּ עֵינֶיךָ הַכְּחֻלּוֹת בְּרׂגַע סוֹעֵר? מַבָּטָן הַשּׁוֹתֵק זָרַם בְּעוֹרְקַי עַד קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הִרְעִישׁ אַמּוֹת סִפַּי וַאֲנִי הַקְּטַנָּה אֵיךְ בֶּאֱמֶת יָכֹלְתִּי לָדַעַת?
2. וְכָךְ עָבְרוּ חַיִּים שְׁלֵמִים
3. הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת הָאֵלֶּה חָפְרוּ וְחָפְרוּ בַּסְּפָרִים אוּלַי קִוּוּ לְהָשִׁיב אֶת הָעֹגֶן שֶׁאָבַד אוּלַי לִטְווֹת תּוֹבָנוֹת חַסְרוֹת מִשְׁקָל סְגֻלִּי גַּשְׁמִי. לְשֵׂאתָם עַל כִּתְפֵי הַתְּבוּנָה מִבְּלִי שֶׁתַּכְבֵּדְנָה עַל תְּלָאוֹת הַגּוּף. ב. 1. דֶּרֶךְ הִשְׁתַּקְּפוּת בִּרְאִי הַזְּמַן אֲנִי מְעִזָּה לִפְתֹּחַ גִּלְדֵי-צַלָּקוֹת וּלְעַיֵּן עַכְשָׁו בְּסֵפֶר לִבִּי; אֶשְׁנַב הַזְּמַן נֶאֱטַם – נִסְתַּם הַגּוֹלֵל עַל כָּל סִכּוּי לְדִיאָלוֹג: נוֹתַר רַק חָלָל שׁוֹתֵק וְחִידָתִי. 2. כֵּן, "מִלִּים" זֶה שֵׁם הַמִּשְׂחָק כְּמּוֹדֶל – תִּמְלוּל חֻלְיַת הַשְּׁתִיקָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרִית. מִלִּים – בִּזְרִימָה דּוּ כִּוּוּנִית, הַיְשֵׁר מִתּוֹךְ הַלֵּב שֶׁלְּךָ, שֶׁלִּי – הָיוּ עוֹשׂוֹת אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל. ג. 1. בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע אֵינֶנִּי נוֹטֶרֶת וְאֵינֶנִּי שׁוֹפֶטֶת רַק תְּחוּשָׁה חֲמוּצָה חוֹנֶקֶת וְעוֹלָה בִּגְרוֹנִי. הַחְמָצָה שֶׁל שְׁנֵינוּ, שֶׁלֹּא נִתָּן עוֹד לְהַמְתִּיק. 2. יָדַעְתָּ זֶרַע חַיַּי לִזְרֹעַ. וַאֲנִי אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת?
קשה עלי השיר "כאב הגעגוע" ואיך אוכל אני שרק קוראת את השיר ומתרגשת ממנו מאד, לכתב על הגעגוע הכבד
כאב הגעגוע ( עמוד 25 ) לאמי רבקה רוׂג'י כהן ז"ל עִם שַׁחַר מוֹלַלְתָּ מִבֵּין שְׂפָתֶיךָ מִלְמוּלֵי חוּטִים שֶׁל כְּאֵב וְגַעְגּוּעַ. מַאמִי מַאמִי שְׁמַעְתִּיךָ קוֹרֵא כְּמוֹ יֶלֶד הַמַּכֶּה עַל חֵטְא
וַאֲנִי תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה בֵּין עֵרוּת לְשֵׁנָה צָפוּ וְעָלוּ בִּי בְּעִרְבּוּבְיָה, שַׂרְעַפֵּי-חֲרָטָה
צוֹלֶלֶת אַט-אַט לְתַחְתִּיּוֹת נַפְשִׁי פּוֹרֶשֶׂת מַפַּת-קְרוׂשֶׁה לְבָנָה עַל שֻׁלְחָן עָגֹל וּמַדְלִיקָה נֵר זִכָּרוֹן לְהַרְגִּישׁ אוֹתָךְ הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֶפְשָׁר מִצְטַנֶּפֶת בַּסּוּדָר הָאָדֹם שֶׁסָּרַגְתְּ לִי לְיוֹם סַגְרִיר וְכָל מִילְיוֹנֵי הָעֵינַיִם שֶׁבָּרָאת בְּמוֹ אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַמְּעֻוָּתוֹת שׁוֹלְחוֹת אֵלַי קַרְנֵי אוֹר שֶׁל אַהֲבָה (שֶׁלֹּא בִּקְּשָׁה דָּבָר בִּתְמוּרָה) מַעֲצִימִים עוֹד יוֹתֵר אֶת כְּאֵבִי הַמְּהַדְהֵד הֵד הֵד...
וּמִבֵּין מְחִלּוֹת הַזִּכָּרוֹן מְפַלֵּס דַּרְכּוֹ מִשְׁפַּט הַרְגָּעָה בְּמִבְטָא הוּנְגָּרִי כָּבֵד לֹא נוֹרָא דִיתָה'לֶה שִׂיחָה בַּטֶּלֶפוֹן כָּמוֹהָ כְּבִקּוּר. מעדיפה לפסוח על השירים המתארים את הרגעים הכואבים של ההיות בת בבתי החולים בעת המצוקה הגדולה בעת גסיסת ההורים, מצוקות העוברות על האנשים והרגישים שבהם יודעים לתאר את הדברים בשירים, כפי שדיתה עשתה זאת לפנינו. ואולי שיר אחד על הרקמה שנרקמת ובאים החיים. השיר "היריון" עמוד 7 התרגשתי וזכרתי את הפלא כאשר הדברים קורים. מברכת את דיתה שתארה ביד אומן אשר לה, את התחושות הנפלאות של התהוות זו בקרבנו.
היריון ( עמ' 7 )
גַּרְעִין שֶׁנִּזְרַע בִּי – נִקְלַט. כֶּתֶם נִקְשַׁר לְקַו בִּתְפִלָּה. קְרָבַי מִתְהַפְּכִים. נִשְׁמָתִי הוֹמָה. עַד כְּדֵי בְּחִילָה וּבְלִבִּי עֶרְגָּה.
עִם תְּחוּשׁוֹת שֶׁל אֹשֶׁר וַהֲנָאָה, גַּם אַחֲרָיוּת וַחֲרָדָה, אֲנִי שָׂמָה צִבְעֵי יְסוֹד עַל פָּאלֶטָה נְקִיָּה, לוֹקַחַת בַּד גָּדוֹל סַכִּין וּמִכְחוֹל, מַנִּיחָה נִדְבָּךְ וְעוֹד נִדְבָּךְ כֶּתֶם לְקַו, כֶּתֶם לְקַו.
בפרק ד' היה לי הקשה מכלם לבחור את השיר המתאר את האהבה הגדולה של זוג, אשר איננו מן האגדות, אלא חי ונושם ושר כאן מולי. בימינו שכה קשה למצוא עוד כאלה, זוג מאוהב חיים שלמים ועובר את משוכות החיים השלמים ועדין כביום הראשון האהבה בעינה עומדת. אין לי אלא הערצה להם. אבל איך בוחרים מבין שירי האהבה את 'ה..שיר'. משימה קשה. הפכתי והפכתי והחלטתי על הראשון שבהם, כדי שלא יריבו ביניהם. "מחול-החיים" .
מחול-החיים ( עמוד31 ) אֲהוּבִי הַמַּשְׁכִּים תָּמִיד קוּם אַתָּה רֵעִי הַבִּלְתִּי נִלְאֶה בַּיְּקוּם אִישׁ שֶׁל זְרִיחוֹת הִנְּךָ – כָּזֶה אַתָּה, זוֹ שְׂפָתְךָ, שְׂפַת אֵם מֵרֶחֶם.
בּוֹאִי נִרְקֹד אֲהוּבָתִי, אַתָּה מַזְמִין שׁוּב וְאוֹמֵר בּוֹאִי נְחוֹלֵל וּבְיַחַד נַקְשִׁיב לַשַּׁחַר הַמֵּאִיץ לְהִתְעוֹרֵר – לְאַדְווֹת גַּלִּים סְפוּגוֹת מַלּוּחַ וּמֶתֶק צִיּוּץ צִפּוֹרִים, נִזָּכֵר בְּרֵיחוֹת יַלְדוּתֵנוּ וּצְלִילֵי הָעִיר מִתְעוֹרֶרֶת פַּעֲמוֹנִים.
וַאֲנִי תּוֹהָה אֵיךְ מִכָּל הַנָּשִׁים בָּעוֹלָם אֶת רִקּוּד חַיֶּיךָ הוֹעַדְתָּ – לְפַּרְטְנֶרִית מְדַבֶּרֶת עַל שְׁקִיעוֹת בּוֹעֲרוֹת וְדִמְדּוּמִים? האיש שלה המזמין אותה לרקוד, והריקוד מחולל את החיים שלהם ודיתה כלה פליאה, איך זה שנפל בגורלה דווקא מכל הנשים, האושר הנפלא הזה. מאחלת לזוג נעים הזמירות, שפע של בריאות והמשך חיים טובים, כפי שהם יודעים בכישרון רב כל כך להביא רגעים של אושר לאנשים סביב. ר. מיפו
|