כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    האם משה רבנו כתב לנו כתב חידה? פרשת דברים

    0 תגובות   יום חמישי, 11/8/16, 21:45

     ב"ה

     

     

    ''

    והרי כתב החידה לפניכם

    בפסוק הראשון של חומש דברים נשמע כמו כתב חידה וכבר למדנו בכל החומשים הקודמים, שנפסוק הפותח את הספר, טומן בתוכו את הסוד, את הכותרת לכל הספר כולו. באו נבחן יחד את הפסוק הראשון: [דברים א' א'] "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב"

    תודו. כתב חידה. הרי לא יכול להיות שמשה רבנו עליו השלום יעמוד בכל המקומות האלו בו זמנית ומכל אלו ידבר אל כל ישראל. גם במדבר גם בפארן כם בערבה גם המוֹל סוף כל אחד מהם הוא מקום אחר לגמרי. ולכן פותח רש"י את הספר שלנו ביסוד: " 'אלה הדברים' - (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל"

    מעניין מאוד עפ"י רש"י הספר הזה הוא ספר של תוכחות. אבל אין אלה תוכחות כפי שכבר היו בספרים הקודמים, כי בפעמים הקודמות שמשה רבנו הוכיח את עם ישראל היה זה תוך כדי האירוע, המעשה. וכדי להפריש אותם      מהאיסור שהם היו מצויים בתוכו. במקרים של: קורח ועדתו, המרגלים, כו'. והנה הפעם עומד משה רבנו לפני מותו, ומדבר לא עם החוטאים אלה עם בניהם. ומבקש להגיע לטיפול שורש. זוהי לא תוכחה סתמית. את התוכחות האלו אומר משה רבנו ברמיזה, ועפ"י רש"י כל המקומות האלו שאנחנו אומרים, אינם בדיוק מקומות, אלה שמות שמזכירים את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום. הם מוזכרים ברמז מפני כבודם של ישראל. הדבר מחייב הבנה עמוקה. (אם תוכיחה, אז תן תוכיחה) הרי בהמשך ספר דברים משה רבנו יאמר דברים חריפים מאוד: ממרים הייתם עם השם, מקציפים הייתם. אז מה כבודם של ישראל? זה חשוב איך נראית הכותרת ח"ו. מה, אנחנו עוסקים כאן בחיצוניות?! ובכלל בכל החומשים הקודמים פתח משה רבנו מפי השכינה. הקב"ה אומר ומשה רבנו כותב, כפי שכולנו יודעים, בדברי חיבה לישראל.

    חומש שמות נפתח ואלו שמות בני ישראל, אע"פ שמנאם בחייהם בשמותם חזר ומנאם במיתתם, להודיע חיבתם לפני המקום, שנמשלו לכוכבים. את חומש ויקרא פתח משה רבנו במילים לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה. ומיד בהמשך כל החיבה הזאת, היא לא עבורי, משה רבנו, אלא בשבילכם הוא נדבר עמי. את ספר במדבר פתח משה רבנו, שוב, מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה.

    ועכשיו, שמתחיל החומש של משה רבנו, לא השם אומר ומשה רבנו כותב, אלא משה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו. עכשיו מגיעה המטלה הקשה שצריך להוכיח. מה לעשות, לפעמים צריך לתת תוכיחה. אבל, זה פלאי פלאות, זו לא תוכיחה אָד הוֹק, (מלטינית: לעניין זה) במקום, זוהי תוכיחה כדי באמת להגיע לשורש. כי מדובר כאן על דברים שהיו, ורובם נעשו בכלל לא ע"י השומעים, אלא ע"י אבותיהם, כאמור. ודווקא במקום הזה, מופיעה העוצמה של הכוח לאהוב. כמו שכתוב: [משלי ג' י"ב] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב הָשֵם יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" כוח התוכחה האמיתי יכול לבוא רק מפני שאתה מבין, בעומק בעומק, את האהבה. אם אינך אוהב אל תוכיח. אתה פטור לחלוטין מהמצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ גו'." לאהוב אותו ומתוך כבודו, הוכיח אותו.

     

    איך באמת מוכיחים

    אלשיך הקדוש שואל על הפסוק [משלי ט' ח'] "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" את השאלה המתבקשת: זו 'חכמה קטנה' הלץ הוא זה שאני צריך להוכיח לא את החכם. אז מה כתוב אל תוכיח לץ פן ישנאך – לך תעשה חיים קלים, תוכיח חכם, הוא יאהב אותך. משיב האלשיך הקדוש: יש כאן עומק עצום – המדובר הוא על אותו אדם. ויכול להיות שמדובר בילד שלך, באשתך בחבר כו'.רק יש להעצים אותו לפני שאתה מוכיח אותו. כי אם תגיד לו: "בוא הנה יא חתיכת לץ שכמוך תקשיב לי עכשיו..." אין לך מה להמשיך. כי ברגע שאמרת לו "לץ" הוא שונא אותך. ואז, [משלי כ"ז י"ט] "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". (האופי והרגשות שלנו משתקפים בלב הזולת) זה משפיע אליך ועכשיו גם אתה שונא אותו. ומכך אינך יכול להוכיח אותו. כי כבר נאמר שאפשר להוכיח את עמיתך רק אם אתה אוהב אותו.

     

    אבל, אם אתה פותח ואומר לו: "תקשיב אתה הרי באמת חכם. לא כי אי אומר את זה לצורך הפרוטוקול, כי אני ממש מאמין בזה. אתה חכם." יכול להיות שהילד הזה לראשונה בחייו שומע שהוא חכם. "ובתור חכם תגיד לי: למה אתה הולך על השטות הזאת? אתה כל כך חכם." אתם יודעים מה קרה עכשיו? רק מהמושג הזה שאתה רואה אותו כחכם, הוא אוהב אותך. ואם הוא אוהב אותך כמים הפנים אל הפנים גם אתה אוהב אותו, ועכשיו אתה יכול להוכיח אותו. כי זה משפיע עליך ויחס גורר יחס.

    תוכיחה מלשון הוכחה. כי אז אפשר להוכיח מישהו שאתה מוכיח לו כמה הוא באמת גדול.

     

    הפירוש של הרבי

    אם כך, מפרש הרבי את הפסוק הראשון כך:

    "במדבר" - לא במדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות י"ז ג') מי יתן מותנו וגו'.

    אם כך למה לא אמר במדבר סין כו'. כי הוא ביקש להגיד שהתלונה נגרמה בעקבות תנאי המדבר. נכון שהייתה תלונה, אבל, היא כל כך הגיונית זה היה בגלל המדבר...

     

    "בערבה" - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב, ומוזכר דווקא הערבה והערבות שמואב השפיעה עלינו והזנות והפריצות הזאת של מואב.

    לא הם אשמים. מה אתה רוצה ריבונו של עולם... הושבתה אותנו שם.

     

    "מוֹל סוּף" - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם י"ד י"א) המבלי אין קברים במצרים וכן בנסעם מתוך הים שנא' (תהלים ק"ז ו') וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (ערכין ט"ו).

    מוֹל זה כמו מוּל, אבל הם היו מוֹל סוף. לא היה לאן ללכת. הם היו לכודים. הם עמדו להיכרת. לכן הם הגיעו לחטא הזה.

     

    "בין פארן ובין תפל ולבן" – אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כ"א ה') ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:

    בין פארן – זה עניין המרגלים. זה לא הם, זה אבותיכם, זה המרגלים.

    בין תופל ללבן מדובר על המן שתפלו עליו שהוא לבן. נו באמת, זה הפשט בפסוק?! המן הלבן אמרו עליו שהוא לחם קלוקל לא שהוא לבן. ורש"י אומר: אתם יודעים למה הייתה התלונה? כי הוא כל כך לא זן. כל כך חיוור כמו כתונת הלבן הזאת שאין לה טעם. אז מובן למה התלוננו.

     

    "וחצרות" - במחלוקתו של קרח (ספרי). דבר אחר אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום:

    זה קורח גרם להם.

     

    "ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:

    והסיום – זה השיא. ריבונו של עולם לא קורח ואלא המרגלים. אתה הוא זה שהשפעת עליהם רוב זהב. ובתוכחות אני מראה להם כמה הם גדולים – ועכשיו אני יכול להתחיל בתוכחות. אלא הדברים אשר דיבר משה.

     

    ובא לציון גו­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­אל

    דברים בשם אומרם:

    הרב מרדכי איילון שליט"א  
    מקור הציטוטים:  ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין