כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    אילוף הסורר

    7 תגובות   יום שישי , 12/8/16, 18:54

    הכלב שוב השתין בסלון. לא הרבה. כוס וחצי פלוס שתי כפיות. כן, אני מודד את זה. אם גם לכם היה כלב בעל הישגים אולימפיים בתחום, גם אתם הייתם מסגלים גישה של האגף לניהול משברים במשרד החוץ.

    הוא כלב טוב. הוא לא נושך, הוא נובח במידה מתונה, וביתר הזמן מתנהג כמו לורד אנגלי, אם כי מדובר בלורד אנגלי שנוטה לקפוץ על כל אורח, להלחית עליו בהתלהבות וללקלקו עד אובדן הכרה חלקי. אבל הכלב משתין, וזה דורש טיפול.

    אנחנו מעדיפים את עיתון "הארץ" על פני כל העיתונים בישראל, בזכות רוחב היריעה. הגליונות של "הארץ" סופגים הכל. אבל יום אחד, אחרי שכלבנו שוב עלה על גדותיו והשתן הציף את "הארץ", הציעה אשתי להזמין מאלף.
    "הוא ירביץ לכלב שלנו?" שאלה בתי, מבועתת. פסלתי את הרעיון על הסף אבל אשתי נעמדה על הסף:

    "זה או אני - או הכלב!"

    לא היתה ברירה. נערכתי לפרידה העצובה, אבל אז הודיעה הקטנה שהיא עדיין צריכה את אמא. נערכתי לתכנית ב':

    "נביא מאלף כלבים", אמרתי, "הוא יסדר לכלב את הצורה. הוא ימסמר אותו - בכוח אישיותו בלבד!" מיהרתי להוסיף למראה עיני בנותי המתעגלות בפחד, "הוא יהפוך את הכלב לבן אדם. כמוני וכמותכן."

    "כלומר, הוא יתחיל להשאיר צלחות על השולחן, להפוך את הסלון ולפזר כביסה בבית? לא בא בחשבון", קבעה אשתי. מיהרתי להבהיר שהאילוף נועד להפוך את הכלב למכונה ממושמעת שלא נוהגת כדלעיל. האשה התרצתה.

    כשנכנס המאלף, קפץ עליו הכלב וכשכש בזנבו בחוסר מודעות מוחלט. המאלף הביט בכלב בריכוז. "כך אני מוציא אותו משלווה", סינן. הוא לקח מוסף עם ערך מוסף וגילגל אותו. הסתרתי את עיני הבנות בכף ידי.

    המאלף צעק על הכלב באופן קצר, חד ומקצועי: "פויה! לא פיפי על רצפה!"

    הכלב כשכש בזנבו והוציא את לשונו, כמצפה לממתק.

    המאלף הרים את העיתון. עצמתי את עיני למקוטעין.

    המאלף דפק לו על האף עם העיתון. כלומר, לעצמו. על האף. עם העיתון.

    לא הבנתי מה אני רואה. חשבתי שאני רואה סרט ברוורס.

    "סליחה", שאלתי, "מה אתה עושה?"

    "אני מאלף את הכלב", השיב המאלף, מעולף למחוצאין. "זו השיטה הכלב-טרופוסופית. הכלב יראה את ההתנהגות שלי ויבין שאם מתנהגים רע, חוטפים. ככה, באמצעות הדוגמה האישית, אצליח לאלף את הכלב בלי להרביץ לו."

    "אבל אתה מעניש את עצמך אחרי שלא עשית שום דבר רע", עניתי, "איך אתה מצפה שהכלב ילמד לא להשתין על הרצפה, אם אתה מעניש את עצמך על כלום?"

    המאלף הרהר לרגע. אחר כך חבט במצחו בכף יד פרושה - "שיט! ידעתי ששכחתי משהו" - והושיט ידו אל קדמת מכנסיו.

    את מה שקרה לאחר מכן לא אעז להעלות על הכתב. הנייר אולי סובל הכל, אבל גם הנייר לא ראה מה שאני ראיתי.

    המאלף שב ורכס את מכנסיו, לקח את נייר העיתון המגולגל וחבט באפו-שלו חבטה נאמנה.

    "זהו, זה סדר הפעולות לפי הפרוטוקול", ציין בסיפוק, "קודם פיפי ואז פויה." ואז שב המאלף וצעק: "פויה! לא פיפי על רצפה!"

    "מי ינקה את זה?" שאלה אשתי ההמומה.

    "מה זאת אומרת 'מי'?" ענה המאלף, "בשביל זה הזמנתם אותי, לא? שאאלף את הכלב לנקות את זה."

    "אבל אף כלב לא מנקה את מה שהוא עושה", לחשתי בבהלת מגור.

    "ואתם מצפים שהכלב שלכם יהיה הראשון בעולם שיעשה את זה?" מלמל המאלף בבוז. ניכר היה בו שרק ציווי השקפת העולם ההוליסטית מונע ממנו לומר מה הוא חושב על הרכרוכיות שלנו. הוא שמט את העיתון מידו ונעלם.

    נותרנו קפואים על מקומותינו. הכלב רחרח את השלולית. זנבו נשמט והוא מיהר ביבבה לסלסלתו. הוא לא יצא משם כל היום, וגם למחרת, ורק למחרת בערב הסכים לצאת. או-אז, הרחק מחוץ לבית, התרוקן ממושכות באנחת רווחה כלבית-גברית.

    תובנה הבזיקה בתודעתי:

    "אישה", אמרתי, "יכול להיות שהמאלף סימן את הסלון שלנו בתור טריטוריה שלו, ולכן הכלב כבר לא מעז להשתין פה?"

    האישה קפאה על מקומה. ראיתי את המחשבות מתרוצצות במוחה.

    מיהרתי לחדר העבודה שלי. הייתי חייב לסמן משהו לפני שמישהו יעשה את זה לפני.

    ומאז הסלון נקי. יתר הבית מזכיר שירותים ציבוריים באיצטדיון כדורגל, אבל בשביל כלב צריך להקריב.
    הילדה לא מבינה למה אני דופק לעצמי על האף בנייר עיתון מגולגל, אבל ילדים, נו. מה הם מבינים. וזה אני שמנקה בסוף את הפיפי. מה שאומר שזה עובד, לא?

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      * *** יעעקק.. כלומר, בעעע
        14/8/16 22:29:

      *

      אוהבת כלבים, אוהבת חתולים, ובכלל בעלי חיים, ואוהבת את הכתיבה שלך.

      ''

        14/8/16 19:39:

      חמוד.

      עדיף חתול

        14/8/16 18:30:

      איזה צחוקים!!!!!
      תגיד, זה אמיתי או דמיוני?? צוחקצוחק

        14/8/16 18:21:
      לא נעים לגלות בפרהסיה אבל כמעט גם אני סימנתי טריטוריה עכשיו מרוב צחוק...
        14/8/16 15:54:
      הורס :)
        14/8/16 13:46:
      מעולה! לא הפסקתי לצחוק.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין