לא היה זה חלום, נחמן שמע אותו נכנס בלאט לחדרו, בקושי רב אימץ את עיניו, אור הירח הקלוש חדר לחדרו, ניסה לזהותו. גוון עורו צהוב, מלוכסן עיניים, נמוך קומה, שיער שחור מסופר בקפידה, פניו חלקות ללא חתימת זקן, לבוש חולצה לבנה שעברה כביסות רבות וצבעה דהה ונטה לצהוב מלוכלך,למותניו נקשרו מכנסים רחבות חומות, רגליו יחפות.
מי זה האיש הצהבהב הזה? ומה הוא עושה בחדרי? מניין בא? ולאן הוא הולך?
לשאול אותו? לקום אליו .
נחמן , מהסס לפני רגעים אמר בקריאת שמע על המיטה "רגזו, ואל-תחטאו: אמרו בלבבכם, על-משכבכם,ודומו סלה". אבא תמיד הזהיר אותי לא לדבר אחרי קריאת שמע.
אולי זה חלום?
האיש הצהוב, עמד כך רגעים מעטים, ואחר התכנס לתוך יצועו של נחמן , ונשכב לצידו. 
נחמן קם בבהלה ממיטתו. הצהבהב קם איתו. 
נחמן נטל את ידיו ושפשף בחוזקה את עיניו. הצהוב עשה כמותו.
נחמן הצית להבה בנר השעווה המונח על הכוננית. מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך. אור צהבהב השתלט על החדרון. האור גירש את החושך, אבל לא את האיש הצהוב.
האיש הצהוב לא גילה לו פנים צהובות, אך גם לא פנים אדומות מכעס או ירוקות מקנאה, אלא פשוט עמד לצדו ועשה בדיוק כמותו.
אוי, דינים – חשב נחמן לעצמו- זהו בטח הצד האחר שלי, ותרופה בדוקה לכל צרה שלא תבוא לומר את עשר המזמורים שתיקן רבנו, והחל מזמר אותם בכוונה גדולה.
והצהוב חוזר אחריו מילה במילה במין מבטא מוזר לשון שלא שמע כמותה נחמן מעולם.
סקרנותו גוברת, ומטכס תחבולה, הן הצהוב עושה בדיוק הכל כמוהו, אז עלה בדעתו לצאת מחדרו, ודאי יצא הצהוב אחריו , ואז באחת יחזור לחדרו משאיר מחוץ למפתנו את הצהוב.מחשבה נתגבשה לכלל מעשה , וכבר מצא עצמו נחמן מחוץ לחדרו , ממתין שהצהוב יצא בעקבותיו , מביט ורואה מכל עבר אנשים נשים וטף, זוגות זוגות של מכריו צועדים אנה ואנה כשצהובים בגילם ובמינם צמודים להם כצל. 
כעת, לא היה טעם לתחבולתו, צל עובר נצמד אליו, פוסע בדממת הליל השחור. נחמן מביט ולא שואל, דומו על משכבכם. 
מן המזרח עולה אור, קמעא קמעא , שחר של יום חדש מפציע , הצל נמוג ואינו