Take back the night

תחזיר לי אותו, כי אני רוצה לישון.

לישון, להטמיע, להפנים.

בלילה מפנימים דברים שקשה לעכל בבוקר. מדמיינת את עצמי עם בטן רועשת.

ובבוקר עייפים מכדי לחשוב, רואה את עצמי מהרהרת. בין קפה לקפה ועוד קפה.

קוביית שוקולד ביניהם, עדיף מריר כך שיוצא קפה. שוקולד. קפה שוקולד וקפה שוקולד.

עד שנוצרת התניה. 

ואז אעלה 5 קג מהשוקולד ותהיה לי בטן גדולה יותר. לא, אני לא בהריון. מזל שהקפה הוא עם סוכרזית, היא שווה 1-2 כפיות סוכר, לא בריא אך לא משמין כמעט. ונא לא לבקר את הסוכרזית שלי.

לא מוותרת על ספל הקפה שלי בבוקר, זה הדבר היחיד שאני חושבת עליו כשאני מתעוררת, זה ולצחצח שיניים.

הבוקר לא יכולתי לשתות אותו כהרגלי, כיוון שנערכו לי בדיקות דם.

לכבודן צמתי מאתמול, זו שלא מצליחה לעמוד בצום יום כיפור, צמה 14 שעות. 

2 שעות מעל הנורמה של צום לפני בדיקות.(12)

"כל הכבוד קופיפה שלי!"

" מה את חושבת, המתרגמת? לא סתם יש לי בטן ענקית. "

ומקפה, הרבה קפה (עם סוכרזית). 

אני מגבילה את עצמי ל4 כוסות ביום..

בעצם אלו 3.5. 3 בבוקר ו0.5 חצי בערב - לא שותה את הל הרביעי עד הסוף. רואה מולי ספל חצי ריק.

בדיקות דם.

אדום במבחנה, נקודה אדומה בקו האמה, הזרוע, מתייבשת עם צמר גפן כשהיד לחוצה לאגרוף בכדי לעצור את הדימום.

האחות מרגיעה אותי, אני בחרדה - יותר מהתוצאות העתידיות, ומבינה שקשה לי לשלוט על המוכר. אני נרגעת וגם החרדה.

אני חוזרת הביתה, מולי ספל הקשה מאמש - מזכיר לי לבצע את טקס השתייה כעת.

מכינה ושותה אותו. ושוב הקלה, נרגעת. הטקס שמרגיע את המחשבה שמציקה לי מאתמול. לשתות. ואז נזכרת שיכולתי לשתות מים לאורך הצוםם.