כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חוכמת אנשי האוטובוסים

    אני קלישאה, אולי לא שווה לאמר את זה כי אתם תראו את זה כשתתחילו לקרוא פה דברים, אבל אני די קלישאה. אני בן 18 לפני צבא שלא יודע מה לעשות עם הזמן שיש לו, אני סטודנט שהלך ללמוד נושא לא כול כך שימושי, הכרזתי על עצמי כסופר אחרי שכתבתי שתי ספרים (אף אחד מהם לא פורסם) ואני מובטל. אני קלישאה, אולי במיוחד כי אני רוצה לעשות משהו טוב עם הכתיבה שלי. אז אני מניח שהבלוג הזה זה המשהו הטוב שלי, אולי כדי שאני לא אשתגע גם.

    פוסטים אחרונים

    כולנו ריו

    0 תגובות   יום שישי , 19/8/16, 16:27

    אולי בשביל הפוסט הראשון שלי בחרתי להתחיל במשהו שהוא קצת רחוק מאיתנו, שווה קצת להסתכל על הדברים מהצד לשנייה על מנת להבין את המציאות בה חברנו מהצד השני של האוקיינוס חיים ובמקרה הזה אני מדבר על הברזילאים.

    האולימפיאדה בריו היא הראשונה שנערכה אי פעם בדרום אמריקה, ואין ספק שהיא הביאה המון עושר ואושר לעיר שזקוקה לה נואשות. החיים הפועמים, המדליות וההישגים הספורטיביים הם חלק מאיזושהי אופוריה שהעולם חווה כול ארבע שנים, מציאות שאפשר לברוח אליה ואולי מדי פעם מציאות בה ישראל זוכה במדליה (ברכות לירדן ולאורי).
    אבל זו רק חלק מהמציאות, למעשה זהו רק צד אחד של המטבע. לצד הקופקבנה, החופים היפים והנוף היפייפה של ריו קל לשכוח שהעולם הוא מורכב יותר מתמונות יפות ועוד יותר מזה שברזיל אינה הייתה ועדיין אינה מדינה עשירה ומפותחת, מאלו שבקלות יכולות להרשות לעצמן אולימפיאדה.
    ריו היא עיר מורכבת. היא עיר של תיירות לצד פשע, עיר של עושר לצד עוני, עיר של טבע לצד זיהום והיא גם, לצד כול אלו לצערנו, עיר של שחיתות. אסור לנו לשכוח שלא הרבה זמן לפני האולימפיאדה הנשיאה הקודמת של ברזיל,דילמה רוסף, הושעתה עקב שחיתות ושעוד עשרות פוליטיקאים ואנשי כוח הואשמו גם הם בשחיתות עקב אחת מהחקירות הגדולות בנושא בברזיל.

    אז בואו נתחיל בלפרק את מה שהשתבש בברזיל לפני ובמהלך המשחקים האולימפיים למספר חלקים:
    1. הסתרת העוני
    2. שחיתות
    3. זיהום
    4. פשיעה
    הסתרת העוני
    כאשר אנו מדברים על האולימפיאדה בברזיל לא ניתן להפריד בינה לבין הניסיון הברזילאי להסתיר את המציאות של רוב תושבי ריו. ריו דה ז'נירו, למרות היותה עיר קוסמופוליטית עם קסם ייחודי, אינה עיר עשירה, היא אינה בנויה מאיזשהו רוב אוונגרדי של אנשי מעמד הביניים, היא אינה עיר שבה רוב האנשים נהנים מחיבור למערכת הביוב או אפילו ממערכת החינוך הציבורית. המציאות בריו היא מציאות של עוני וקושי איתם מתמודדים יום יום אנשי הפבלות, למרות זאת זו לא המציאות שהאליטה של ריו רוצה שהעולם יראה. כבר ביציאה מאחד מנמלי התעופה המרכזיים של העיר עוברים ליד שכונת פחונים מאולתרת בשם מארה (M'are) וכבר אז הניסיונות להעלים את ההיסטוריה המורכבת של ריו עם עוני הופכים לברורים. במקום שבו בעבר הכביש מנמל התעופה היה פתוח כעת ניצבת חומה אשר חוסמת את שדה הראיה לאחת מהשכונות העניות בריו ובכך למעשה עוצמת את עיני העולם בפני הבעיה. לעומת זאת כאשר מגיעה החומה לחלק בו ניתן לראות את הבית הספר החדש והיפה של השכונה, אותו בנתה בצדק עיריית ריו, פתאום היא נהפכת לשקופה. מעבר לכך שונו קווי האוטובוסים כך שבמקום לעבור בפאבלות, אותן שכונות עניות, הן כעת נמנעות מכניסה לשכונות מוכות הפשע והעוני, אולי על מנת להסתיר מהעולם את ההתעלמות הגורפת מהמציאות היום יומית של רוב האזרחים שחיים בעיר.
    אבל התופעה היא עמוקה בהרבה מזו ומושרשת באופן שבו בחרו הרשויות הברזיליות להתכונן לאולימפיאדה. האיזור שנבחר להקמת הפארק האולימפי והקומפלקס האדיר והיוקרתי שמלווה לו נקרא בחה, והוא ממוקם באיזור הדרומי של העיר. לצערם של איילי הנדלן שמחזיקים בבעלות על האדמות, בבחה כבר שנים רבות שהתמקמו עובדים ופועלים על השטח והקימו שכונות קטנות, חלקם אף קיבלו מעמד חוקי ובכך ביססו את זכותם למגורים באזור. למרות זאת הבחירה באזור משקפת את חלומותיהם של איילי הנדלן, גם כשהם באים על חשבון אזרחי המקום. קרלוס קרוולו, אחד מאיילי הנדלן של ריו והאדם ה12 העשיר ביותר בברזיל, תיאר את חלומו לגבי בחה כאזור לעשירים ולאליטות, מקום בו ריו תקום לתחייה ובו לא יגורו העניים. קרוולו תרם כסף לקמפיין של ראש עיריית ריו. לכן לא הייתה זו הפתעה כאשר העירייה הופיעה עם צווי גירוש, לאזורים פחות גלויים של העיר. רוב המתנגדים נכשלו.
    ההחלטה הזאת, שהקבילה להחלטה לבנות את האצטדיון לפיפ"א גם על אחד מהאזורים הפחות עשירים של ריו, מלווה בהיגיון ציני שמשקף את מארג הכוחות בברזיל ואולי בעולם. הממשלה, על שלל גווניה (שמאל או ימין), לא תבחר לבנות אצטדינוים ופארקים אולימפיים על שכונות עשירות בידיעה שהיא תדרש לפנות אלפים, היא תיקח את החלשים ביותר, העניים ביותר והחולים ביותר ותאלץ אותם לסבול את הקושי שבמעבר מאולץ. במקרה של ריו רבים הועברו למגורים ציבוריים,רחוקים מעיניי העולם וממקומות עבודתם, רבים קיבלו פיצוי על הבית ההרוס, אך מעט ולא מספיק על מנת לפצות על הנזק.

    שחיתות
    תופעת ניסיונות ההסתרה היא אולי רק תסמין של השחיתות הגוברת בריו, היא אולי אפילו איזה תופעה הנלוות למערכת הפוליטית שלוקחת מליונים ומיליארדים בתרומות מאיילי נדל"ן ונפט, מתחת ומעל השולחן, דרך לוביסטים ודרך אנשי צללים. למרות שהתפועה הזאת היא חלק מהתופעה הדמוקרטית ברוב מדינות העולם ולמרות היותו מוקד בבחירות בארצות הברית ובבריטניה, כפי שהייתה בשנים האחרונות, בברזיל נדמה שהמשחקים האולימפיים ואליפות העולם בכדורגל שימשו כקטליזה לאסון פוליטי שהתבשל מתחת לשטח שנים רבות.
    ברזיל מעולם לא הייתה מדינה נקייה משחיתות, אך הגילויים שהתרחשו זמן לא ארוך לפני המשחקים האולימפיים זעזעו את המערכת הפוליטית. דילמה רוסף, הנשיאה לשעבר של ברזיל, הושעתה לאחר עלייתן של פרשיות שחיתות רחבות היקף שכללו בתוכן חברי פרלמנט וממשלה רבים, אנשי עסקים ומקורבים כאלו ואחרים לשלטון. פרשות השחיתות ערבו בתוכן את חברת הנפט של המדינה ואת קבלניות הבנייה העיקריות שלהן ואף כללו תשלומים מכספי ציבור לחברי קונגרס בתמורה להצבעות בהחלטות "קריטיות". השימוש הציני הזה בכספי ציבור שהוביל לכך שאנשי הממשלה בברזיל גרפו הון עמדו בניגוד חד לקיצוצים בחינוך, בבריאות וברווחה עקב העלויות הגדולות של האולימפיאדה ואליפות העולם בכדורגל. המחאות וההפגנות שעלו עקב כך וההדחה שהובילה לעלייתו של סגנה של רוסף (יש לציין שגם הוא נכלל בפרשת השחיתות) משקפות את המציאות הברזילאית.
    אך הפרשה מחלחלת עוד יותר עמוק מזה, אולי אם נצא מהאולימפיאדה ונדגים את הטענה עם אליפות העולם בכדורגל אשר גם אותה אירחה ריו נוכל לראות כיצד. לקראת אירוח הגביע העולמי שונו מספר חוקים בברזיל למען המשחקים, עניין שאולי נשמע מינורי אך נהפך להיות קריטי כאשר מבינים במה מדובר. לדוגמא אחד החוקים שהשתנה היה חוק שנכנס לתוקף ב2003 אשר קבע כי אין למכור או להכניס אלכוהול לאצטדיונים, זאת עקב שיעור הרוגים גבוה שהמשיך לטפס עקב אלימות במגרשים. החוק שונה עקב העובדה כי חלק מהתומכים הכלכליים של הגביע העולמי הם יצרני משקאות אלכוהול, דוגמאת באדוויזר. כעת ניתן פתאום למכור אלכוהול במגרשים. אולי ניתן לומר כי בקצב הזה, למרות האיסור הגורף אותו חוקקו לפני כ10 חודשים על תרומות מחברות לפוליטיקה, ספר החוקים הברזילאי נכתב על ידי לחץ חיצוני של אינטרסים כלכליים כמו האולימפיאדה, פיפ"א ותומכיהם.

    זיהום
    בבחינת הבעיות שניצבות בפני ריו לפני ואחרי האולימפיאדה לא ניתן להתעלם מהזיהום האדיר. אולי אחת הסיבות הבולטות ביותר שבגללן ספורטאים בחרו שלא להגיע לריו השנה, ריו היא, וכבר הרבה זמן הייתה, אחת מהערים היותר נגועות בחולי הזיהום. בהתייחסות לברזיל במבט רחב ניתן לטעון כי, בין כריתת יערות גשם לבין ערים כמו קוריטיבה ששימשו דוגמא לעולם בתחום איכות הסביבה, ברזיל היא מקום מורכב בדיון לגבי איכות הסביבה. לעומת זאת ריו, בשונה מאחיותיה הדרום אמריקאיות כמו קוריטיבה ובוגוטה (וכן אני יודע שבוגוטה זה בקולומביה), היא עדיין עיר שסובלת מזיהום מים ואוויר חמור שרק החמיר עקב האולימפיאדה. כיום, ברחבי העולם, תעשיית הבנייה היא אחת המזהמות הגדולות ביותר בעולם וסביר להניח שבניית אצטדיונים ענקיים ברחבי ברזיל ובניית הכפר האולימפי בריו תרמו רבות לזיהום בריו בפרט ובברזיל בכלל. למרות זאת אולי ניתן, ובצדק, לומר כי הבעיה הייתה קיימת שנים רבות לפני כן.
    הזיהום לא הופיע משום מקום, הוא תוצאה עיקבית של מדיניות ממשלתית ועירונית שהובילה לכך שבריו מי הים מזוהמים עד כדי סכנה רצינית לספורטאים ואילו האוויר מסוכן למעשה לכולם, תיירים ואזרחים כאחד. בעיר שבה חלק משמעותי לא נהנה מחיבור למים או למערכת הביוב זיהום כגון זה הוא טבעי במובן הנוראי ביותר של המילה, עוד יותר כאשר מערכת הביוב הקיימת זורמת לים, ולא ניתן להתעלם מהעובדה שהוא מוביל למחלות. אבל היי, אולי נפתור את כול זה אם פשוט נבריח את העניים להרים.
     
    פשיעה
    אז אולי יוצא שבדיון על עיר של עוני וקשיים, הנעים בסיבותייהם בין שחיתות ומדיניות עקבית, טבעי שהבעיה הבאה תהיה פשע. מדהים לראות כיצד הפשע פורח במקומות בהם השחיתות והעוני חוגגים, אולי בגלל שקל להניע אנשים לפשע כשאין להם מה לאכול בזמן שקבוצה מבודדת של אוליגרכים יושבת באיזה מגדל גבוה בצד השני של העיר.
    ריו מאז ומתמיד הייתה עיר של פשע, וכך עד היום, אך לא ניתן להתעלם מהתהליכים שעברה בשנים שקדמו לאולימפיאדה ולגביע העולמי. תהליך ספציפי, ואולי בין הבולטים ביותר בשל הצלחתו, היה השיטור הקיהלתי שהחל בפבלות וצלח ברבות מהן בהפחתת הפשיעה ובשיפור רמת החיים בשכונות שבעבר סבלו מהשתלטות עויינת של כנופיות ומפשיטות משטרתיות כמעט יומיות. הניסיונות האחרונים לעקור את השחיתות המשטרתית גם הם צלחו במידה חלקית לפחות, אולי ניתן לציין ששחיתות היא מוטיב עיקבי בברזיל. למרות זאת בחודשים שלפני האולימפיאדה ואפילו תוך כדי התרחשה עלייה משמעותית באלימות בפבלות ומחוצה להן. מספר מקרי השוד בתחבורה הציבורית זינקו, קרבות בין כנופיות ושוטרים פרצו וארכו שעות כול פעם, ואפילו נשדדו מספר ספורטאים אולימפיים באיומי אקדח.
    המציאות הזו שאולי עלולה להישמע נורמלית לחלוטין לאזרחי ריו, שכן פשיעה היא המציאות היומיומית של רבים מהם.
     

    אולי זה העניין. למרות כול המאבק היומיומי של תושבי ריו, ההפגנות, הקריאות לפרישת פוליטיקאים בכירים, הסבל, הפשע, הזיהום, השחיתות, אולי למרות כול אלו ניתן פשוט להסתכל באופן שטחי על מה שניצב על פני השטח. אולי זה מה שאנחנו אמורים לעשות כישראלים, להתעלם ממה שמסתירים מאיתנו ופשוט להינות מההופעה כמו שאר העולם המפותח ולאמר שהבעיות של ברזיל הן של ברזיל וזהו. אבל אולי לא, אולי ברזיל רק מבליטה איזושהי תסמונת חמורה בהרבה שהאנושות סובלת ממנה, מחלה שבחרה לתקוף אותנו דווקא בעידן השלב ביותר שלנו, דווקא כשבדיוק התחלנו לצאת מאיזשהו סכסוך אינסופי על איך ומתי נשמיד את עצמנו. השחיתות הזו קיימת אולי פחות בישראל אבל היא קיימת, הזיהום הזה גם הוא קיים אולי פחות אבל עדיין, גם פה הפשע הופך להיות הדרך היחידה החוצה ולצערי גם פה מסתירים את העוני וקוברים אותו מתחת לפני השטח.
    תראו, הבעיות של ריו הן הבעיות של ריו, אבל אולי הפעם, לכבוד האולימפיאדה ובסימן לאחדות כלל אנושית כולשהיא: היום, לצערנו, כולנו ריו.
    *תיקון: מסתבר שהספורטאי האולימפי שטען כי נשדד באיומי אקדח שיקר.
    http://manifestforthemiddleman.blogspot.co.il/
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עידופילץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין