מהרפתקאותיו של הכפתור האדום. לא, אל תטעו, זה לא מה שאתם חושבים. זה לא הכפתור החשוב ההוא זה רק הכפתור האדום בשבילינו, האנשים הגדולים, בשנים. יש המכנים אותו כפתור מצוקה ואומנם לפעמים כשמו כן הוא מביא עלי מצוקה, מצוקה קשה. ולפעמים בגלל המצוקה הוא כבר מביא אתו חיוך, כי אחרת בכל מצוקה קטנה כזו היא עוד עלולה לגדול ולהיות מצוקה כואבת מאד. למשל בתחילת דרכו של הכפתור האדום אצלנו בבית, זה קרה לפני מספר שנים ואביר נעורי עדיין עבד וחשב שכך החיים ימשכו ויביאו אתם רק טוב. אבל יום אחד הגיעו אליו מאותו כפתור אדום והסבירו לו עד מה החיים פריכים וכדאי להכין עצמנו לחורף, סליחה, כן ליום סגריר כלומר לזמן שהגוף הרי חורק ומזיף ואם יהיה צורך לקרא לעזרה, או, הנה הגענו לכפתור האדום ורק בלחיצה קלה הכפתור מיד יענה לכל מחסורינו וידאג לגופנו ויביא דרכו את המזור לגופנו, כלומר לא הוא בעצמו כי הוא הרי קבוע שם על הקיר, אבל המומחיות שלו היא לקרא למומחה אשר ידע להחזיר נעורים לגוף עיף. והגוף שפיקשש יחזור לפעול כרגיל. האביר שלי כל כך שמח לקראת ההמצאה החדשה, אותו את האביר אפשר לשכנע מיד ברגע שהדבר נוגע לחידושים והמצאות וכפתורים בצבעים אשר מביאים נסים. הוא הסכים מיד שיבואו ויתקינו לנו על הקיר את הכפתור ובאשר למחיר... לא חשוב הרי לא ירמו אותנו, מה מי זה ירמה והרי הם היו כל כך נחמדים. הם קבלו את כספו בשמחה וששון ואני היתי מסויגת אבל לא רציתי לקלקל לו לבעלי את אושר הרגע של חידושים והמצאות, ויהי זה אפילו רק כפתור אחד קטן ואדום וכך עבדו קדחו והכפתור האדום התנוסס ככה באמצע הקיר, חדש ומכריז על קיומו החיוני. יום שבת אחד הרגשתי לא טוב, אז חשבתי אה... לא נורא והמשכתי עד שכלו כוחותי ולא יכולתי עוד ואז אישי ראה שהעניין לא נראה טוב והחליט למדוד לי חם. המד חם לא איכזב, לכן הוא כלומר האביר של נעורי צהל על ההזדמנות שנקרתה בדרכו ומיד לחץ על הכפתור האדם וספר לבחורה שענתה, (כך היא נשמעה לו, כבחורה מן הסתם צעירה). "אני מבקש להזמין, להזמין (חזר על המילה פעמיים כנראה בגלל ההתרגשות) אלינו רופא, אשתי חולה, כן, ויש לה חם גבוה." והוא היה כל כך בטוח בעצמו שהכל יסתדר ומיד יבוא המושיע בדמותו של הרופא... אבל הבחורה מהעבר השני ענתה לו. "אדני, למה שלא תקח אותה לקופת-חולים?" "אבל היום שבת, אין, כלומר סגור בקופת חולים". "אז תלכו למוקד". ענתה בשמחה כי היתה בטוחה שמצאה את הפתרון. "אבל הם הבטיחו לי שמיד יבוא רופא אם במקרה אנחנו חולים בשבת ובחג ו...." "אבל אדני איך אתה רוצה שאזמין לך רופא, הרי שבת היום, אינך יודע שבשבת אין רופאים?" אישי החויר, מה, ככה עשו לו, רימו אותו, לא יתכן הרי היו כל כך נחמדים והוא שלשל לידם את הסכום שבקשו. נחמתי אותו והעזרא באה לנו ממקום אחר. אבל משהחלמתי מאותה דלקת ריאות שתקפה אותי אז, מיד דרשתי שיורידו מהקיר שלי את הכפתור האדום. היה משא ומתן מיגע, אינני זוכרת כמה הפסדנו, אבל נשמתי לרוחה כאשר הסקיורליף נדמה לי שזה היה שמם יצא מביתי אחר לא כבוד. והנה חלפו הזמנים וגם הגוף המשיך והחליד ואז הינו זקוקים לעזרה בכל מני מובנים ואותן חברות המתמחות במתן העזרה עושים עסקת חבילה הכוללת גם את הכפתור האדום הוא, הוא כפתור המצוקה בלשונן. לאחר אותה הרפתקאה מפוקפקת לא כל כך הסכמתי ששוב יתקינו לי את אותו כפתור אדום על הקיר. אז הם נסו לשכנע אותי בכל מני שכנועים שכדאי לי ודברו כל כך הרבה ואני רק אמרתי: "לא רוצה כפתור אדום על הקיר"! ואז פתאום הבריק להם הרעיון: "לא לא נתקין אותו על הקיר. הנה הוא הרי על גבי התיבה הקטנה הזאת ואותה נעמיד כאן על האצטבע במטבח." והם היו כל כך שמחים ושכורי נצחון שהצליחו סוף סוף למצוא את הפתרון ולחבר את המשואה הנכונה ואני היתי כבר כל כך עיפה מההתנגדות לכפתור האדום, עד שלבסוף אביר נעורי החליט שזהו זה הכפתור מצוקות יעמוד על האצטבע במטבח. אלא שהם לא חשבו שעד האצטבע ההיא אני פשוט לא מגיעה. אני אצטרך להעזר בכסא קטן או שרברב או פשוט לבקש מהמטפלת אם היא תהיה בבית באותו הזמן של מצוקה. ואחרי שאב הבית התקין הכל, אסף את כל הכלים, נזכרתי שבעצם באותה עסקת חבילה כוללת גם התקנת מאחזי בטיחות שבהם יכול אישי הסובל ממחלה להאחז בידיו. בקשתי מאב הבית שיתקין את אותן ידיות בחדר האמבטיה ובשרותים, כי כך הבטיחו לי שהוא כלומר אב הבית יעשה זאת וזה לא יעלה כסף, זה בתוך עסקת החבילה. האב, כמו אב מסור מיד בא לבדוק באיזה מקומות יש להתקין את האביזר הזה, "אבל את צריכה ללכת לחנות לקנות אותם." בסדר נו מה יש לי לעשות. והוא המשיך לבדוק ואז הכריז בקול מנצח: "בסדר אני אבוא להתקין אותם לאחר שתביאי אותם מהחנות, אבל, תחילה יש להזמין אינסטלאטור, כן, הוא צריך להעריך באיזה מקומות אפשר מבחינת צינורות המים, כן שלא אפגע בצינורות, הרי אינך רוצה שפתאום יהיה כאן פיצוץ של הצינורות." נכון הוא צודק. אז כשהזמנתי את חיים השרברב שלנו שמתקן הכל בבית, הוא אומנם העריך באיזה מקומות בבית ליד השירותים וחדר האמבטיה אפשר להתקין את אותן ידיות אחזקה, כבר אמרנו לו: "עשה זאת, התקן את הידיות." הרי במילא יש לשלם לו על הביקור לא? וכך הידיות התקנו והכפתור עמד בתיבה שלו על האצטבע במטבח וחיכה בסבלנות כאשר פעם בחדש בערך היתה מתקשרת גברת אחת ושואלת לשלומנו ומאחלת לנו בריאות טובה ואומרת בין היתר: "נא לבדוק את כפתור המצוקה". כלומר עלי לטפס על כסא קטן וללחוץ לו בבטן של הכפתור האדום והוא תוקע תקיעה של חצוצרה ומודיע שהוא תקין, אבל רגע יש לחכות שמשם, מהתיבה שלו יבקע קולה של מקבלת הקריאה והיא שואלת לשלומנו ואני מסבירה שזה רק נסוי כלים כלומר כפתורי מצוקה אדומים. ובזה תוך איחולים לבריאות ואריכות חיים מסתיים תפקידו של הכפתור האדם. וכך נמשכו החיים בנעימים עד שהגיע יום ראשון לפני כשבועיים. כרגיל המטפלת יוצאת ליום חופשה, זה יום השבת שלה ואנחנו נשארים כיתומים נטושים. אביר נעורי רצה משהו לאכל שהצריך חימום בגז. לא פקפקתי לרגע והלכתי להדליק את הגז ואז שומו שמיים, נכון מספר ימים לפני כן נגמר לנו בלון הגז ואישי כרגיל הזמין לנו גז. אמרו לו שיביאו את הגז כדרכם ביום שני. משום מה הם הזדרזו והביאו אותו מיד עם אור ראשון ביום ראשון. אהה אין גז... "עמוס" קראתי "אין לנו גז"!!! והוא מיד הבין, במקום יום שני הביאו ביום ראשון, מה עושים, הבלון שוכן קבע בחצר הפנימית של הבית, למטה, למטה בקומת מרתף ולפיכך המדרגות שם הן עקומות ואינני יכולה לרדת ולעלות בהן, מה עוד שזה באמת יותר מדי מדרגות בשבילי ונשארנו כך ללא גז. למזלנו הגיע בדיוק אז העובדת הסוציאלית לבדוק מה שלומנו, והיא כל כך נחמדה ועושה הכל למעננו שנרגיש טוב למרות המצב. ספרתי לאיזו מצוקה נקלענו, עד שתחזור המטפלת בלילה אין גז וגם אז אינני אוהבת שהיא תרד לשם אני חוששת מזה. לעובדת הסוציאלית מיד הבריק לה הרעיון הטבעי: "אבל בשביל מקרים כאלה בדיוק יש לכם את אב הבית. לחצי על המצוקה ומיד תקבלי עזרה." כך עשיתי. וענתה לי מהעבר השני הבחורה. היתה אדיבה וכמובן שאלה לשלומנו ואני ספרתי לה על מצוקתנו בעניין הבלון הסגור שם למטה במרתף. "אין בעיה, אני מיד אתקשר אל הבנים שלכם והם יבואו לפתוח את הבלון." כלומר לפתוח את ההברגה של הבלון. מיד כששמעתי שהיא תתקשר אל הבנים נתתי קול צעקה: " לא , לא בבקשה אל תתקשרי אליהם, סתם ככה באמצע היום בזמן שהם עסוקים, או בהרצאת הרצאה, או במעבדה, או במתן השיעור, בבקשה, בבקשה לא, לא"! טוב היא הבינה או נכון יותר הושפעה מהפחדים שלי פן יפריעו לבנים בזמן הלא נכון כלומר בזמן העבודה, אז נחמה אותי והבטיחה לא לספר לאף אחד בעניין הבלון. אהה כן, היא תנסה לבדוק האם אב הבית כבקשתי, הצעתי, יוכל לעשות את העבודה. וחיכינו וחיכינו והתושיה באה מצד אחר, פשוט התקשרתי לנכד הקצין שלנו שמשרת כאן קרוב והוא בעצם גר אתנו, ובקשתי: "אם יתאפשר לך בו לפני שהשמש תשקע כדי לפתוח את הבלון." הוא בא ועדיין היה מעט אור ואז במדרגות הכניסה לבנין הוא נפגש עם המטפלת שלנו. יש ביניהם קשר טוב, הוא מדבר אליה באנגלית והיא עונה לו בבולגרית טובה, כן היא משתדלת שתהיה גבוהה, הרי הוא במדים.... ושניהם בכוחות משותפים ירדו לחצר ההיא שבקומת המרתף והתחילו במלאכה ולא ידעו שמחכה להם הפתעה. כל ג'וקי העולם התאחדו באותו הערב והיו מפזזים שם ליד הבלונים. הנכד הקצין שלי, גבור כזה, סליחה רציתי לומר חכם כזה עושה פלאים שם במחשבים שלו, בצבא שלו, אבל מג'וקים, סליחה תיקנים הוא מתחלחל נורא ולכן נתן קולו בצעקה בטלפון: "סבתא פה מלא ג'וקים"!!!! המטפלת כבר לא יכלה לכבוש את צחוקה והיא שיחררה אותו ואת ההברגה של הבלון והגיע גואל לישראל וקבלנו את מנת הגז שלנו ויכלנו להכין את השקשוקה לאותו הערב. עברו חלפו הימים והגיע יום חמישי הטוב וכל ההכנות לקראת שבת, שאז באים כל הילדים בתורם ויש חגיגה ושמחה. פתאום צלצול עז בדלת הכניסה. מי צריך לבוא? המטפלת זריזה ויעילה כרגיל אצה רצה פתחה את הדלת ונכנס איש אחד, מחזיק בידו האחת את קסדת האופנוע שלו ובשניה איזה פנקס מסמכים אם אינני טועה ושואל: "איפה הגז שצריך לתקן?" עמדנו כלנו רגע בפה פעור, לא ידענו שהתקלקל לנו הגז, אבל המטפלת שאיננה יודעת עברית שמעה את המילה גז ומיד קלטה, האיש בא לפתוח את הבלון. כן מיום ראשון שבקשתי שיבוא לפתוח, כי איננו יכולים לעשות זאת בעצמנו. ואז גם אנחנו קלטנו את הבדיחה ואני שהדם עלה לי לראש וראיתי מול עיני רק את הכפתור האדום פרצתי בקול גדול: "אותך" והצבעתי עליו באצבע מורה, "אותך נמנה שתהיה מילדת!" כן היולדת עם ציריה והתינוק הרוצה לצאת לאוירו של עולמנו המבולבל, יחכו לך מיום ראשון עד חמישי...... שוב חשבתי על יעילותו של הכפתור האדום.
| 
