סעודת ליל השבת גוועה, לא שירי שבת, ללא זמירות. ללא שיחות חולין ועדכונים.
למרות שלא חל כל שינוי בתיבול של נחמה, אשר מדי שבת היו בני ביתה מתענגים על מעשי ידיה ומהללים את תבשיליה המיוחדים, אך בסעודה זו טעם המנות היה תפל.
גם דברי תורה לא עלו השולחן, ושולחן שלא עלו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים.
מתם טרם נקבר, הוציא את נשמתו בערב שבת, ולמי יש תאבון , יהודה סירך בחטף ברכת המזון והצטנף בפינתו הקבועה בסלון, אף לא טרח להסיר מנעליו מרגליו, ראומה אשתו במחווה לא אופיינית פינתה שיירי אוכל וכלי אוכל שכמעט ולא נגעו בהם. צחי הצטרף לאחיו וצנח על הכורסא ממול, דורית אשתו התייצבה כהרגלה בעמדת הכיור ושטפה כלים, וחמותה נחמה הבליעה אנחה חרישית, שבת היום לבכות אסור, ואיך אפשר שלא לבכות כאשר מתך מוטל בפניך.
פלאק, טאק ובאחת כבו האורות, המזגן עוד יבב חריקה לא אנושית ונדם. המים בכיור עדיין זיזרפו ובהדרגה חמתם שכחה. והעיניים כולם נשואות היו לאורות נרות השבת שעדיין הבהבו במבוכה.
-"יהודה , בדוק אם קפץ שעון השבת "- ציוותה נחמה.
-"בטח , זו הפסקת חשמל זמנית, מיד האור יחזור"- ענה הבכור, והפגין חוסר רצון לזוז מתנוחתו.
דורית מנדבת את בעלה צחי, לצאת החוצה ולבדוק. וזה חוזר לאחר רגע ומדווח שכל הבתים בשכונה מוארים והבעיה כנראה מקומית.
"יהודה , אתה מוכן לבדוק עכשיו סוף סוף מה קורה בשעון שבת " – סונטת ראומה בבעלה.
"זה לא בית שלי, כולם יכולים לבדוק בדיוק כמוני"- מתחמק יהודה, לא קולט כי מעת שאביו נפטר, תולים בני הבית יהבם בו.
"בשביל ירושה, זה כן בית שלך?"- מתפרצת נחמה.
" מי דיבר על ירושה, המת עדיין מוטל לפנינו , ובכלל מי לוטש עיניים לבית שלך" – מחציפה ראומה דברים כלפי חמותה , שדמעתה על לחייה , אין לה מנחם.
"שא , שא " – צחי מנסה להרגיע את הרוחות, " זו רק הפסקת חשמל – לא צריך להתלהם"
"המת, רוחו שורה עלינו, כיבה לנו את האור " מתייפחת נחמה.
"צריך להרים את הנתיכים בארון חשמל , היה כנראה עומס רב " – מציינת ראומה עובדה הידועה לכולם. ועל אך החושך השורר יכולה לחוש את העיניים מזרות האימה הננעצות בה, מאיימות לעשות בה ובבעלה העצל שפטים .
"שבת היום "- זועקת דורית , "הקב"ה מעמידנו בניסיון, אין לך שום כבוד לנפטר " .
שוב מנדבת דורית את צחי ללכת לתור אחר גוי של שבת, צחי כמעט יצא, מהרהר לאן יפנה , ואיפה לעזאזל מוצאים עכשיו גוי , בלב שכונה יהודית ? נפש חיה לא נמצאה , קל וחומר גוי . ועוד אחד כזה שיסכים לסור לביתו לפתור את התקלה . מה אומרים לו? איך פונים אליו?
אוזר צחי כח, ויודע שהמצב בבית רק הולך ומחמיר ועדיף לו לצאת להתאוורר, ואם לא ימצא גוי ומה בכך?
לפתע נשמע קולו של יהודה " חכה , צחי , אני אבוא אתך"- וצחי לא יודע , אם לשמוח או להיעצב.
שבת היום ואסור להיעצב, ואבא מת ואיך אפשר שלא?
שבת היום וצריך אור בבית , ויובלות שאחיו הבכור לא סופר אותו , ועכשיו מה ?
"חכו שניכם , אני באה אתכם , לא סומכת על שני הלא יוצלחים שגידלה אמכם שתשיגו גוי של שבת"- מסננת ראומה, מכוונת חיציה לחמותה, טרם נרגעה מדבריה, ומכוונת ארסה כלפי בעלה שמעדיף חברת אחיו ומשאירה לבדה במערכה מול חמותה וצרתה.
-"ממש משלחת מלאכי רעים , ארגנת לך " – עוקצת נחמה, לא נורא אשאר כאן בחושך לבד.
-"את לא לבד, דורית אתך"
- מוותרת אני על כולכם , אם חיים שלי כאן איתי , וללא חיים למה לי זה חיים?- מייבבת נחמה.
-"אמא , אף אחד לא יחזיר לך את אבא, אבל יהודה וראומה יסתדרו לבד להחזיר את האור" – מציע צחי, שהצטרפות גיסתו בכלל טרפה לו את כל הקלפים. חושך
אורות הנרות מדממים למוות , מרצדים בשארית נשמתם ועשן דק עולה מגווייתם. אור
מבוכה, מצמוץ עיניים , התרגלות לאור הכחלחל , ובאבחה אחת מתברר שראומה הייתה לגוי של שבת. ויהי חושך |