כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    בית הספר היסודי בשוויץ, דברים שרואים משם...

    2 תגובות   יום שני, 22/8/16, 13:09

    ''

    אתחיל מהסוף - בהתייחסות להשקפת עולמם הכוללת ,   אני  נגד מערכת החינוך בשוויץ . פעם היה אצלינו סקר. מי שלא עבר סקר, לא נכנס לתיכון.  אצלם יש משהו דמוי פסיכומטרי בגיל 13 או 14,  ובנוסף שואלים אותך מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, ולפי זה מתכננים לך את המסלול. רוצה / מתאים לך לפי המבחן  לעבוד בסופר, כבר עכשיו תתחיל לעבוד בסופר יומיים בשבוע ומערכת השעות שלך תותאם לכך. כנ"ל לגבי מוכרת בגדים, תופרת , גננת, מה שתרצו. גננות מתחילות לעבוד כ"סייעות" בגן בגיל 14  בערך, בתחילה בסיוע, ולאט לאט תוך לימודים עד גיל 18  הופכות להיות גננות. ומה עם כל  אלה שלא יודעים מה הם רוצים? שגיל הנעורים מחרפן להם את הראש? אין דברים כאלה. מגיל ארבע עשרה נכנסת למסלול, והמסלול כל כך תקוע לך בשכל, שאתה לא מעוניין אפילו לשנות אותו. שוויץ היא אחת הכלכלות החזקות בעולם,  שם מי שמתחיל מסלול ננעץ במסלול ולא יוצא ממנו. לא מחליפים מקצוע, לא משנים עתיד. בגיל ארבע עשרה תדע מה תהיה כשתהיה גדול. רק עשרים אחוז מהם עושים בגרות והולכים ללמוד הלאה. עשרים אחוז. אצלינו לפחןות ברמת ההצהרה זה ממש שונה, יש ניידות חברתית יש ניידות כלכלית, אני זוכרת תלמידים שלי  בתיכון שהיו תלמידים גרועים יותר מגרועים, הגיעו לכתה י"ב   תפסו את עצמם, עשו בגרות , התגייסו, היו כמה טייסים , כמה רופאים, כמה קצינים שהלכו על קריירה צבאית, ואני תמיד אמרתי לעצמי כשמישהו בגודל של פרח בעציץ אל תחליטי בשבילו איזה עץ הוא יכול או מסוגל להיות. וכאן, כאן זה אחרת.   אגב, שוחחתי עם אשה שכעת בתה הגיעה לגיל 14 והיא ממש לא יודעת מה יקרה איתה, והיא רוצהשהילדה תמשיך ללמוד אבל יש רק 20 אחוז בבית הספר של ילדים שיכולים ללמוד הלאה, לכן אין לה מקום....

    אבל נחזור לשנה הראשונה, לכתה א. שם זה נראה ונשמע נפלא. ראוי לאימוץ.

    בכתה עשרים ילד עם שני מורים אגב, בעל ואשה.... חדר כתה גדול מאד. כל ילד קיבל עיפרון גדול מאד ועליו רשום שמו. הכתה היא רב גילית א ב ג  ביחד.  לא בגלל  שאין מספיק ילדים. יש שלוש כתות כאלה. אגב יש בבית הספר ילדים פליטים מסוריה. כל כפר התבקש לקלוט שתי משפחות....  בכתה  של  שקד - אין.  יש תחומים שלומדים רק ילדי כתה א - בקבוצה  ביחד, כמו קריאה וכתיבה. יש נושאים שלומדים בקבוצות. ואם זה בקבוצות, אז זה בקבוצות רב גיליות.  בהתאמה.  אגב לכל ילד יש "סנדק"  מאותה הכתה, סנדק בוגר. הוא דואג לו. שקד קיבלה מן הילד פרח חמניה באופן מאד רומנטי...  אבל היא מעדיפה שתהיה לה סנדקית ולא סנדק...

    נושא השנה הוא חיות. זוג המורים הביא  כרית ענקית בצורת דינוזאור . הדינוזאור הוגש לכל ילד, עשה איתו היכרות, הילד יכול היה ללטף אותו או לתת לו נשיקה, כרצונו.....   בנוסף, פיזרו במרכז החדר כרטיסים עם חיות. כל ילד בחר כרטיס והשמיע את  הקול שעושה בעל החיים. האם ידעתם שיש הבדל בין קול של עז ובין קול של כבש?   היום הבנתי שכן... המפגש התחיל כאשר הילדים הקטנים , החדשים, עמדו במעגל, והגדולים עברו ביניהם ולחצו יד של כלאחד. 

    אגב, יש חדר קריאה, אם בא לך לשבת בשקט ולקרוא

    יש חדר מוסיקה. פעם בשבוע יש שעור כפול של מוסיקה

    בחדר הלימוד יש באמצע שטיח ענק וסביבו כיסאות, ומסביב פינות עבודה . 

    בהנחיות לקראת השנה התבקשו הילדים להביא נעלי ספורט שנשארות בבית הספר (משהו מעין נעלי בלט) ונעלי בית שנשארות בבית הספר. למה נעלי בית? כי בחורף הם באים במגפיים, חולצים את המגפים, יש מקום מיוחד, ונועלים משך כל היום נעלי בית. 

    אגב לוח - יש לוחות שמטפסים עד לתקרה, אף מורה לא יגיד שם שנגמר לו הלוח.....

    הבגדים - אין תלבושת אחידה, צריך לבוא בבגדים נוחים. 

    אחת המתנות המוכרות ליום הראשון של הלימודים הוא כובע. שקד ואליסיה קיבלו כובעים סרוגים יפהפים.

    המורה - הבעל- ליווה אותם כל היום בגיטרה...  הבעל והאשה שניהם מורים המלווים את הכתה. אם הבנתי נכון אז יום היא ויום הוא... הוא גם מורה למוסיקה  של הכתה.. פעם בשבוע יש שעור שחייה.

    כל הציוד - קלמר,ספרים מחברות צבעים מוחקים מה שתרצו , מקבלים בבית הספר. 

    פעם בשבוע או פעמיים יש שעור מיוחד לסיוע בשעורי בית.

    אתמול, ביום ראשון, הלכנו לראות את בית הספר.  מגרש משחקים ענק, דשא, נדנדות, מתקני משחקים כאלה ואחרים,ברזיה גדולה,הכל מצוחצח..... 

    ליד בית הספר יש מועדונית ולשם צריך להגיע עם ציוד. כמובן שקנו את הכל הכל הכל..... 

    יש ערכה של בגדי  ספורט שצריכה להיות בבית הספר , כן כן. קונים חדש, אין שאלה. 

    לגבי העובדה שבעל ואשה מלמדים את הכתה, זה נראה לי משעשע עד משונה,  למרות שהם עובדים לסירוגין. היום הם היו ביחד, בתמונות הם נראים נפלא. אני מקווה בשביל התלמידים שלהם שהם לא מביאים את הצ'ולנט הביתי לכתה....

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/16 10:33:

      מעניין מאוד, ללא ספק יש שוני בין החינוך המקומי לאירופאי ובמיוחד זה של שוויץ.

      לדעתי התוכנית הזו לא מתאימה לעולם המודרני שבו אנשים מחליפים קריירה לפחות פעם אחת...

      אבל עם הצלחות לא מתווכחים, שווה לבדוק אולי זה יכול להתאים פה במתכונת של פנימיות נוער וכדומה...

      תודה ששיתפת

       

       

       

       

       

      הנדסת חשמל ואלקטרוניקה

      הנדסת תעשיות מים

      הנדסת איכות ואמינות

      מעניין, ואני לא כל כך בטוחה שאנחנו כאן עושים יותר טוב...

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין