כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    גדת הסאן - סיפור קצר

    36 תגובות   יום שלישי, 23/8/16, 13:52

    הנה, היא פה על גדת הסָאן*. ספטמבר.

     

    גדת הסאן – גדת הקיץ, הפלאז'ה שעל הסאן, בגדי-ים, כובעי רחצה, רצועת הגדה החולית שהשתרעה עד סוף העולם, עד גינות הירק שנשקו לבתי העיר, גרגרי החול שנכנסו בין הבהונות וגרדו את עורה הילדי עד שהאדים, העצבות שהשתלטה על הגדה בסתיו, כשקופלו השמשיות, כשאחרוני הרוחצים נטשו  אותה, מימיו הסואנים של הסאן בחורף ורעד הקור שאחז בה ובמים – אם היה חוף שידעה אותו, בת ארבע, בת חמש, היתה זו גדת הסאן.

    אמנם אף פעם לא היתה שם, אבל הסאן געש בה, כאילו נפרץ סכר הסיפורים של אִמָּה, ומימי הנהר  גלשו  אליה לחלומות, הציפו.

     ''

     

    אחר כך בת שתיים-עשרה, אולי בת שלוש-עשרה, כשלמדה להבחין בגוזמאות של אמה, לא האמינה  ושנאה אותן, בהדרגה הפכה קודש לחול, אחר כך צמצמה וכיווצה את רצועת החול, השתיקה את שאון המים, עד שלא היתה גדה, לא היה סאן.

     

    סיפורים מחורבנים.

     

    עכשיו היא פה, על גדת הסאן. ספטמבר.

    החליטה להגיע לכאן לבד, לראות את הסאן, להיווכח שהוא קיים.

     

    כשנסעה לשם ב- 1985, המוניות היו זולות עדיין. נהג יסיע אותה ליארוסלב בבוקר, תכננה. אם תרצה יסייר איתה או יחכה לה במונית ובערב יחזיר אותה לקראקוב.

    היא לא זכרה, כמה זמן ארכה הנסיעה בכביש הצר, הכפרים הפסטורליים בדרך דמו זה לזה, רק שמותיהם התחלפו.

     

    על מה דִּברה עם הנהג, גם כן לא זכרה עכשיו. אולי על החלפת דולרים, על הפער הגדול בין השער הרשמי לזה של השוק השחור. הוא רצה להחליף לה דולרים בשער גבוה מזה שבאשנבי החלפנים. לכאורה גם בבנקים אפשר היה להחליף דולרים, אבל אף אחד לא השתמש בשירותיהם.

    דיברו גם  על מחירי בתים בערים הגדולות, הִשוו אותם למחירים הגבוהים בארץ. בית לבנים מרווח בכפר עלה אז  עשרת אלפים דולר, מחיר יפה, אבל מי רצה לגור בחורים האלה בגליציה, שחוץ מגני פרי וגינות ירק, קרחות יער, נחל, לפעמים גם תרנגולות, פרה רועה, כלב ואיכרים מטומטמים, מה, מה היה שם עוד. נניח שהיתה מתפתה בכל זאת לקנות שם בית, כבר שמעה שמוכרים לזרים, אבל איך היתה מגיעה אליו בכבישים המשובשים, כשהנסיעה אורכת שעות. ומי היה מטפל בבית בכל ימות השנה, איך היתה עושה את זה בשלט-רחוק מתל-אביב.

    היא זוכרת שכיבד אותה בסוכריות.

     

    הנהג, בשום פנים לא הצליחה להיזכר עכשיו בשמו, הציע להצטרף אליה ולהוביל. לא, בבקשה חכה לי, פה בכיכר, בקשה. עדיף לה להיטמע בין הבריות לבד.

    לא, לא לבד. הרי יש לה מדריכה, אִמה תתלווה אליה, תוביל מלמעלה. כל הזמן הנחתה. כבר לא כעסה עליה, כבר סלחה, כבר יכלה. מזמן מתה. מזמן. שש עשרה שנים עברו מאז. די זמן לגמור חשבון, לסלוח. רק עם הסאן הזה נותר לה להתאמת... שרידי כזב שנתקעו.

     

    מאיפה להתחיל.

    כתובת לא היתה לה, פרטים  גם כן לא, וגם לא היה לה את מי לשאול, ובכל זאת זכרה כמה סימנים. כן, ליד פסי הרכבת, בצומת, מעל חנות הנעליים, "Bata"' , זכרה.

    "Bata", לחפש את "באטה", רשת נעליים שבקרה בה ברומא, גם בברלין נתקלה בה, אולי יש אחת גם פה.

    נו מה, תעצור סתם כך אנשים, תסלחו לי, איפה באטה, יש פה בעיר חנות באטה, חנות נעליים, תשאל.

    לא, אי אפשר לה מיד, צריך לאט.

    "סליחה, גברת, איפה יש פה חנות נעליים של באטה?"

    ליד תחנת הרכבת, משמאל לפסים, שתלך  לאורך פסי הרכבת, אולי קילומטר משם, אולי שניים, בפינה, אם תלך לאורך המסילה לא תפספס אותה.

     

    הלכה.

     

    העיר השתרעה משמאל למסילה, כמו היתה המסילה גבולה של העיר, סופה.  מימין לה היו שדה נטוש, גבעות מוריקות, קרחת חול קטנה - שולי דרך. פה עיר, שם שדה והמסילה ביניהם. לכי תדעי, למה לא התפשטה העיר גם לצדה האחר של המסילה.

     

    הנה משמאל, על הצומת, חנות נעליים של "באטה", בנין יפה, "באטה", אז מה אם "באטה", מי יודע, אם גם בעבר היתה כאן חנות של "באטה", לכי חפשי בית בלי כתובת, ונניח שזה הבנין, לא, הלב לא החסיר פעימה, שום התרגשות, "באטה", אולי "באטה", אבל אילו זאת היתה אותה "באטה", בטח היתה מרגישה משהו, יש לה אינטואיציה, ואצלה בלב כלום עכשיו, שממה.

    אם הלב אבן, בשביל מה הגיעה לכאן.

     

    אולי תלך לכיכר העיר, לבנין העירייה, לבית-הכנסת. "אולי אדוני יודע איפה היה פה לפני המלחמה בית- הכנסת?", שאלה זקן לבוש חליפה, הראשון שנתקלה בו.

    למה אַת רוצה לדעת, שאל בחשדנות.

    כי היו לי כאן מכרים יהודים לפני המלחמה.

    "אין," הניף את ידו, "מאז המלחמה אין פה אפילו יהודי אחד, שם על הגבעה חִסלו אותם, את כולם, גברים, נשים, ילדים, ישמור אלוהים, בכולם ירו, נו," נאנח, "אבל הגיע להם, צלבו את המושיע. כן, ולפני המלחמה, הם שלטו לנו פה על כל החנויות. אם היתה איזו חנות מכולת שלנו, של גוי - ככה הם קראו לנו, גויים -  היו מחסלים אותה".

    "את יודעת מה היה הטריק שלהם, היו נכנסים לאחת מהחנויות שלנו, זורקים מחט לשק כוסמת, ככה, שאף אחד לא יראה, אחר-כך הגיעה קליינטית, הכניסה יד בכוסמת, למלא לעצמה שקית ו... ישמור אלוהים,  נדקרה במחט!

    'מחט בשק כוסמת!' היתה צועקת, 'רשלנות, אנשים טובים, תארו לכם, שהייתי מבשלת את הכוסמת הזאת, מישהו היה בולע את המחט, יזוס כריסטוס, היה בולע מחט!'."

    "למחרת כל יארוסלב ידעה שבמכולת אצל ההוא מצאו מחט בשק כוסמת, נו ומה.

    אף קליינט כבר לא התקרב לחנות הזאת, והבעלים? הבעלים פשט את הרגל, בשם האב והבן ורוח הקודש," הצטלב, "ומי קנה את המכולת שלו, נו, בטח, היהודי. ככה, ככה הם השתלטו על החנויות, הכל היה שלהם, אי אפשר היה להתחרות אתם, נו, אז מה את אומרת, עונש, שלא אחטא בלשוני, קיבלו עונש משמים, יזוס כריסטוס, ישמור אלוהים, הנאצים גמרו אותם, אבל הגיע להם."

     

    חלפה על פני בית- הכנסת, המשמש עכשיו בית ספר לאמנויות, על בתי המגורים העתיקים, על הכנסיות שנקרו בדרכה, על וילה אוסטרליץ, על הפארק העירוני, אבל דבר לא זע בה.

     

    שטח מגודר ובו כנסיונת לבנה משך את עיניה, השטח היה נטוש ומוזנח, הכנסיה, כפי הנראה, היתה מיועדת להריסה. ישבה פה רגע על המדרגות, הציצה פנימה לראות את החורבן, עוד חירבה, היא מכירה כאלה. השתהתה שם לרגע, אבל לא נכנסה, הרי לראות את גדת הסאן באה.

     

    ככל שהתרחקה מהכנסיה הנטושה, גם בתי האבן רחקו ממנה, התחלפו עכשיו בבתי עץ קטנים יותר, מוקפים גינות מטופחות. הפרחים, שאת שמותיהם לא ידעה, עדיין פרחו סביבם, העצים  נהיו צפופים יותר, האדמה חולית, בולענית יותר, עד שנעלמו גם בתי העץ ופתאום צץ מתוך הירוק משטח כסוף, בהק מבעד לקני סוף, געש מים אדירים. קשה היה להקיף אותו במבט, להגיע לגדה שממול.

     

    "תראי , תמרל'ה, תראי, אמרתי לךְ," לחשש באוזניה קול אִמה לנוכח היופי, כמו השתלט הקול והשקיט את הרעש שבתוכה, שלא נפטרה ממנו שנים, כמו לחש לה שיר ערש מוכר, שהיה חבוי בה. וטוב ושקט בעולם.

     

    ''

     

    בסוגריים:

    עם הצלחתה של הספרות העברית בפסטיבל הספר של סופוט פולין ובמקביל לחוק שהתקבל על ידי ממשלת פולין באחרונה, (עדיין לא אושר על ידי הסיים) האוסר להאשים את הפולנים בהשתתפות בפשעי הנאצים, התחשק לי לפרסם את "גדת הסאן", עכשיו דווקא

     

    *סאן - הוא נהר בדרום מזרח פולין הנשפך מדרום מזרח אל הנהר ויסלה אורך הסאן הוא כ-433ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו הוא 16,861 קמ"ר. הסאן נובע מהרי הקרפטים, ליד הכפר סיאנקי שבקצה הדרום מזרחי של פולין, בגבול אוקראינה הגבול בין פולין לאוקראינה עובר לאורך 50 הקילומטרים הראשונים של הסאן.

     

    בצילומים: נהר הסאן 

     

     

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה


    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/16 19:18:

      מקסים !!

      וגם התמונה,

        20/9/16 00:04:

      צטט: כורך דברים 2016-09-19 19:46:15

      היהודים לא צלבו את ישוע. חיילים רומאים צלבו בפקודת הנציב הרומי. היהודים החליטו על זה אבל האימפריה הרומית לא התחשבה כל כך בדעות של כמה רבנים בירושלים הכבושה והכנועה, שהיהדות לא כובדה בה על ידם.

      נו ברור, אז ניסע לספר לו להוא שם בירוסלב?

        19/9/16 19:46:
      היהודים לא צלבו את ישוע. חיילים רומאים צלבו בפקודת הנציב הרומי. היהודים החליטו על זה אבל האימפריה הרומית לא התחשבה כל כך בדעות של כמה רבנים בירושלים הכבושה והכנועה, שהיהדות לא כובדה בה על ידם.
        29/8/16 17:44:

      צטט: נומיקן 2016-08-29 16:07:47

      כתוב נפלא. כואב. אעקוב אחר החוק שאוסר להאשים את הפולנים בפשעי הנאצים. "הם היו יותר גרועים מהנאצים", משפט שכולנו גדלנו עליו...
      תודה רבה.
      המשפט הזה לא נכון גם כן. הם לא היו יותר גרועים מהנאצים, אצל הנאצים זה היה שיטתי, אצל הפולני לא, אנטישמיות היתה שם מימים ימימה, אבל אסור לשכוח שהם בכל זאת היו מהמדינות היחידות שקבלו אותנו באירופה באופן רשמי, ועוד כמה דברים חשובים, לא כולם היו שם אנטישמים , היו רבים שסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם והצילו יהודים.
        29/8/16 16:07:
      כתוב נפלא. כואב. אעקוב אחר החוק שאוסר להאשים את הפולנים בפשעי הנאצים. "הם היו יותר גרועים מהנאצים", משפט שכולנו גדלנו עליו...
        27/8/16 13:49:

      צטט: ליריתוש 2016-08-26 23:16:28

      כוחו של הזמן והזיכרון - בסיפור הכתוב כל כך יפה הזה............
      נכון, תודה, ליריתוש

       

        27/8/16 13:48:

      צטט: sbhsport 2016-08-26 10:33:48

      מופלא ומרתק ושורשי כל כך, שמח שמצאה שקט סוף סוף, אי שם בקצה העולם. שפינה שפעם היתה שלנו, והיום כבר לא, וטוב שכך.
      וטוב ושקט בעולם

       

        26/8/16 23:16:
      כוחו של הזמן והזיכרון - בסיפור הכתוב כל כך יפה הזה............
        26/8/16 10:33:
      מופלא ומרתק ושורשי כל כך, שמח שמצאה שקט סוף סוף, אי שם בקצה העולם. שפינה שפעם היתה שלנו, והיום כבר לא, וטוב שכך.
        26/8/16 10:25:

      צטט: YAANKI 2016-08-25 23:45:32

      באמת עם נהגי המוניות מדברים על מחיר הדולאר בשחור. בעיקר בסוף שנות ה-80 במזרח אירופה
      אתה זוכר גם כן!

       

        25/8/16 23:45:
      באמת עם נהגי המוניות מדברים על מחיר הדולאר בשחור. בעיקר בסוף שנות ה-80 במזרח אירופה
        25/8/16 13:09:

      צטט: boby28 2016-08-25 11:33:20

      סיפור יפה, והתמונה מדהימה. חבל רק על הקטע הגזעני באמצע, עצוב קצת, השנאה הזאת ..
      תודה רבה, אכן עצוב.

       

        25/8/16 11:33:
      סיפור יפה, והתמונה מדהימה. חבל רק על הקטע הגזעני באמצע, עצוב קצת, השנאה הזאת ...
        25/8/16 08:28:

      צטט: באבא יאגה 2016-08-24 11:32:54

      צטט: Zvi Hartman 2016-08-23 23:28:08

      המושיע היה יהודי, אני נוהג לומר לחברי הנוצרים. הם לרגע נשארים פעורי פה ואז מתעשתים. אם זה היה נכון לא הייתם צולבים אותו. מאיפה אתה יודע ? זה לא היהודי הראשון שחיסלנו. הוא עשה לנומחוכמות. הוא חשב שהוא יותע יותר מחבריו היהודים האחרים. זה היה סיפור פתח תקוואי פנימי בין יהודים מה אתה מדבר , יהודי מלוכלך שכמוך? אתה רוצה להרוס לנו מיתוס שבנינו באלפיים שנה? היהודי מסתכל על הגוי ואומר לו כל אחד והאלפיים שנה שלו


      לבכות או לצחוק?

      בינתיים שרדנו. אז נברך על זה ונחייך . לבכות זאת מלאכתם של המקופחים. הם נהנים מהבכי. אני חושב שאין רוותה בבכי. 

        24/8/16 22:15:

      צטט: bonbonyetta 2016-08-24 20:13:37

      *

      ההרגשה, המחשבות מועברות כחוט  שזור לאורך המילים והתמונות היפות כל כך איכשהו פחות מתאימות לסיפור שאינו כה יפה, ולא קשורות, אלא יפות בפני עצמן, כאילו מכסות על הכל.

      אולי באמת מכסות, נדמה לי שגם המלים כך

        24/8/16 20:13:

      *

      ההרגשה, המחשבות מועברות כחוט  שזור לאורך המילים והתמונות היפות כל כך איכשהו פחות מתאימות לסיפור שאינו כה יפה, ולא קשורות, אלא יפות בפני עצמן, כאילו מכסות על הכל.

        24/8/16 16:49:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2016-08-24 16:47:26

      אהבתי
      תודה, איפה זה היית, צפורה נחמדת?
        24/8/16 16:48:

      צטט: גילהסטחי 2016-08-24 16:38:49

      הכאב שזור בהתרגשות. אפשר לשמוע את פעימות הלב עם כל צעד. והסיפור הוא רקמה צרופה של עונג
      והמילים שלך והפרגון מגבירים ההתרגשות

       

        24/8/16 16:47:

      צטט: שולה ניסים 2016-08-24 16:28:26

      הטריק של המחט, אמיתי. או סתם סיפור שהלבישו על יהודי המקום? משעשע אבל גם עצוב לקרוא את זה.
      אין לי מושג, זה המיתוס על היהודים, שעליו גדלים שם האנשים

       

        24/8/16 16:47:
      אהבתי
        24/8/16 16:46:

      צטט: א ח א ב 2016-08-24 13:58:39

      היופי, השקט, הפסטורלייה - רועשים ומהדהדים ממילות הסיפור.
      שמעלים את מורכבות החיים, תודה אחאב

       

        24/8/16 16:38:
      הכאב שזור בהתרגשות. אפשר לשמוע את פעימות הלב עם כל צעד. והסיפור הוא רקמה צרופה של עונג.
        24/8/16 16:28:
      הטריק של המחט, אמיתי. או סתם סיפור שהלבישו על יהודי המקום? משעשע אבל גם עצוב לקרוא את זה.
        24/8/16 13:58:
      היופי, השקט, הפסטורלייה - רועשים ומהדהדים ממילות הסיפור.
        24/8/16 11:37:

      צטט: עמי100 2016-08-24 11:31:36

      טיולי השורשים מבעם להיות מרגשים..נהנתי יחד איתך..
      הלו, הלו, היית צריך גם לסבול!

       

        24/8/16 11:36:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-08-24 07:55:12

      אני עם rossini במעט שהצלתי לקרוא במצב הנוכחי, אך תמיד אוהבת את אשר את כותבת, תודה.
      מה מצבך? את בסדר?

       

        24/8/16 11:34:

      צטט: rossini 2016-08-24 07:04:43

      מרגשים טיולי השורשים האלה, אבל גם קשים מאוד. בעיקר הזיכרונות...

      תמיד

        24/8/16 11:32:

      צטט: Zvi Hartman 2016-08-23 23:28:08

      המושיע היה יהודי, אני נוהג לומר לחברי הנוצרים. הם לרגע נשארים פעורי פה ואז מתעשתים. אם זה היה נכון לא הייתם צולבים אותו. מאיפה אתה יודע ? זה לא היהודי הראשון שחיסלנו. הוא עשה לנומחוכמות. הוא חשב שהוא יותע יותר מחבריו היהודים האחרים. זה היה סיפור פתח תקוואי פנימי בין יהודים מה אתה מדבר , יהודי מלוכלך שכמוך? אתה רוצה להרוס לנו מיתוס שבנינו באלפיים שנה? היהודי מסתכל על הגוי ואומר לו כל אחד והאלפיים שנה שלו
      לבכות או לצחוק?

        24/8/16 11:31:
      טיולי השורשים מבעם להיות מרגשים..נהנתי יחד איתך..
      אני עם rossini במעט שהצלתי לקרוא במצב הנוכחי, אך תמיד אוהבת את אשר את כותבת, תודה.
        24/8/16 07:04:

      מרגשים טיולי השורשים האלה, אבל גם קשים מאוד. בעיקר הזיכרונות...

        23/8/16 23:28:
      המושיע היה יהודי, אני נוהג לומר לחברי הנוצרים. הם לרגע נשארים פעורי פה ואז מתעשתים. אם זה היה נכון לא הייתם צולבים אותו. מאיפה אתה יודע ? זה לא היהודי הראשון שחיסלנו. הוא עשה לנומחוכמות. הוא חשב שהוא יותע יותר מחבריו היהודים האחרים. זה היה סיפור פתח תקוואי פנימי בין יהודים מה אתה מדבר , יהודי מלוכלך שכמוך? אתה רוצה להרוס לנו מיתוס שבנינו באלפיים שנה? היהודי מסתכל על הגוי ואומר לו כל אחד והאלפיים שנה שלו
        23/8/16 21:24:

      צטט: דוקטורלאה 2016-08-23 20:58:20

      טיילתי איתך, יד ביד. שמעתי את דברי האנטישמיות, ונהניתי למראה הנהר. תודה. היה טיול נפלא!
      תודה רבה, לאה, מרגש שהצטרפת 
        23/8/16 20:58:
      טיילתי איתך, יד ביד. שמעתי את דברי האנטישמיות, ונהניתי למראה הנהר. תודה. היה טיול נפלא!
        23/8/16 19:13:

      צטט: ~בועז22~ 2016-08-23 18:59:48

      מרגש
      תודה רבה, בועז

       

        23/8/16 18:59:
      מרגש

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין