כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    חבל הכביסה שתולים עליו זקנים כמו בגדים

    74 תגובות   יום שלישי, 23/8/16, 14:45

    אמי ממש כמו סבתי.

    בזמן שנכנסו לקצה הקיום

    גבולות הגוף התנדפו במלחמתן האחרונה.

     (רחצה, מעבר משכיבה לקימה,

     שליטה בסוגרים)

    ונכנסו לעולם הזקנה שזה בית ספר

    ללימוד שפה זרה

    שיכולה לרוקן את הלב

    ולמלא את העולם.

    ביטוח סיעודי?? מכוסה בשלג.

    חברת הביטוח?? כמו אלוהים.

    וסימני השאלה הללו למען נעצור רגע

    נראה את זרימת הזמן

    ונתבע מהזרים לא להשליך את קמטי הגיל כמו פסולת.

    ולמציאות. למציאות אין עקבות בשלג.

    דרג את התוכן:

      תגובות (74)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/16 09:51:
      רחלי בן-צור. הזיקנה יכולה לגעת בנו באצבע ויכולה להלום בנו באגרוף. ועצוב שחברות הביטוח סוגרות את הדלת ומכוונות את התנורים לטמפרטורה ששורפת את הלב.
        15/10/16 15:40:
      עצוב ונכון.
        11/10/16 13:55:
      מלחהארץ0. השאלה היא האם יש טעם וערך בחיים שסופם הוא המוות? בעצם כל יום אני נפרדת מאתמול ועוד אתמולים ומתקרבת לתחנה האחרונה. (אני מקווה ששם הרופאים יתנו לי לסיים את חיי באופן מכובד).
        11/10/16 13:49:
      חלי בארץ הפלאות. אומרים שהזמן הוא כלי שמתקן . אבל איזה ערך יש לחיים בזקנה שמבשרת את המוות? זרימת הזמן היא עסקת חבילה על הציר שבין חיים למוות.
        10/10/16 08:19:
      סוף כזה, סוף אחר, אל חשש.
      כתיבה כל כך יפה. זרימת הזמן .. מדהים
        26/9/16 10:42:
      חני.א. כשאמי שואלת אותי מה שלומי אני אומרת בלב שאני זקנה כמוך, למרות שעדיין לא מרגישה זקנה, כי כך אני מציירת אותי בדמיוני. אני יודעת שאני מקדימה את הזמן אבל זה בגלל שאני מפחדת להיות אישה בגילך. (ופתאום מזכיר לי שיר של זלדה: שלומי קשור בחוט לשלומך).
        24/9/16 21:39:
      כמה עצוב וחותך בלב גילה. לגמור את החיים בתוך חיתול מקופל... מאחלת שנה שבהן כל סוגרי הבדידות יפתחו. כל סוגרי האהבה ירכינו ראשם מהתפעמות כשליבך יפעם בחזקה .....
        21/9/16 15:29:
      gubi's world. אתם שניכם חזקים, מתמודדים, מחייכים וממשיכים הלאה. אוסקר ויילד אמר שלחיות זה דבר נדיר, כי רוב האנשים רק קיימים. זו כות לחיות וזו חובת חברת הביטוח להעניק להם את זה. מאחלת לך שתנצח בדרך שלך..
        21/9/16 15:20:
      שרה בכור. ועל זה נאמר שזוג הורים יכול לדאוג לעשרה ילדים, אבל עשרה ילדים לא יכולים לדאוג לזוג הורים. נכון, אנחנו לא חיים במדינת רווחה, וזה מכעיס שבעתיים כי חברות הביטוח הן לא הביטוח. הן מתישות את הקשישים ובני משפחתם בין כתלי בית המשפט ללא הצדקה. אאחל גם לך בהזדמנות זו שסף דלת השנה החדשה תכניס אליך רק את הטוב.
        20/9/16 14:44:
      גילה, אבי שיחיה סופר 94 שנים עוד מספר חודשים. תארי לעצמך שאני יודע מקרוב את כל שאת מדברת עליו... לי הומור עוזר יותר מ-מלכתיות. כל אחד ודרכו שלו/שלה...
        18/9/16 02:25:
      היחס במחברתינו- מדינתנו לחלשים בכלל ולזקנים בפרט הוא מביש. המדינה לא לוקחת כל אחריות כלפי זקנים. והגישה היא לא מכובדת ולא מכבדת. הכל נופל על כתפי המשפחה. ואז השאלה היא אם יש כתפיים למשפחה, איזה? כמה? איך? ומנסיון אישי זו משימה מאוד מורכבת להתמיד לתמוך בהורים שמיום ליום כוחם רפה ובריאותם בוגדת בהם. מאחלת לך המון כח, סבלנות וסובלנות לתהליך . וזו הזדמנות לאחל לך שנה מלאה בטוב , ביפה ובשמח
        17/9/16 20:27:
      עברתי רק כדי לראות. אכן. הרפואה נותנת הזדמנות לחיות ללא איכות חיים, גם לקשישים המבקשים למות, ושמכל הסדקים בנשמה שלהם בוקע עשן הסוף. הגדרת מדויק הזקנה לא רק עצובה היא גם ארוכה וכואבת.
      עכשיו,כשהרפואה יודעת טוב יותר איך להאריך חיים, הזקנה שהיתה תמיד עצובה, הפכה להיות גם ארוכה. וכואבת.
        17/9/16 14:56:
      gubi's world. אתה צוחק ואני ממלכתית: ללדת ילד מבוגר זה יגון בתוך האושר הזה. מה גם שכשהילד יהפוך לצעיר הוריו יהיו זרים לו, והמרחק בין ההורים שיהפכו למבוגרים לבנם התינוק יגדל. (בקיצור - צריך מבוגר אחראי בבית).
        17/9/16 13:20:
      גילה, אבל אם הכל היה הפוך, היינו נולדים זקנים לאמא צעירה LOL
        17/9/16 12:00:
      gubi's world. פעם חשבתי שחבל שאין לנו את ניסיון החיים והתובנות בגיל הצעיר בזמן ובמקום בהם נדרשנו להם. אבל כשגדלתי הבנתי שאלמלא הדרך, הכשלונות וההצלחות שחוויתי לא הייתי צומחת, לומדת ומחכימה. ואחרי הכל, אמא זקנה היא עדיין אמא.
        15/9/16 18:43:
      כנראה דפקט במעשה הבריאה. יש לי שיחות איתו/ה לגבי זה. לדעתי, היינו צריכים להיוולד זקנים ולהצעיר בחזרה לרחם. אם כך היה, בצעירותנו היו לנו גם את הכוחות הפיזיים וגם את הניסיון וחוכמת החיים שאגרנו. אבל רגע רגע...אם היינו נולדים זקנים, לא היו לנו עדיין את הילדים שלנו (עזבי מדינה חב' ביטוח וכו'- עליהן ממילא אי אפשר לסמוך) כדי לסעוד אותנו לעת הצורך...המממ...
        10/9/16 15:15:
      מרצ'לו קוף. הקמטים הם כמו בורג שמוברגים עמוק לתוך העור כל יום. וכן, הם לא מחמיאים. ותודה לך.
        9/9/16 18:45:
      "להשליך את קמטי הגיל כמו פסולת..." זה יפה
        7/9/16 20:08:

      צטט: גילהסטחי 2016-08-26 07:43:08

      זיוה גל. הטבע נפרד לאט מהאדם, העור כבר לא מתוח, רמת כוחות נמוכה... אבל ההתדרדרות חדה. ואת צודקת, גם ההסטוריה של הביטוחים מכוערת.

       

       

       

      אני התכוונתי לשניהם.

      גם לביטוחים

      וגם לזקנה כשהיא קשה.

        27/8/16 11:32:
      מכבית- coach לכתיבה. זיקנה היא עלה כותרת, שאם נשליך אותו ממגדל עזריאלי נשמע בום ענק.
      אל תשליכנו לעת זקנה. ..?!
        26/8/16 07:43:
      זיוה גל. הטבע נפרד לאט מהאדם, העור כבר לא מתוח, רמת כוחות נמוכה... אבל ההתדרדרות חדה. ואת צודקת, גם ההסטוריה של הביטוחים מכוערת.
        26/8/16 07:38:
      story. ככה זה במעגל החיים. בהתחלה האנרגיות גבוהות, יש חיוניות ואיזון הורמונאלי, ואחכ גיל המעבר, מזדקנים ומתפרקים.באמת סיפור עצוב.
        25/8/16 19:05:
      מציאות מכוערת וכואבת שכה היטבת להביע.
        25/8/16 18:56:
      עצוב ומוכר. חבל שכך.
        25/8/16 18:11:
      esty.d. תודה יקרה. לפעמים מעט מילים יכולות לדייק ולהעצים את העיקר.כל כך הרבה מילים נכתבו על חוסר האונים של הקשישים, על נקודת המוצא של חברות הביטוח שחוסכות כספים שלא מועברים למבוטחים, שהכנסותיהם מביטוחים סיעודיים מסתכמות במליארדי שקלים.. אבל הכעס שלנו שולף חרבות כשמדובר בהורים שלנו, בדודים או בסבתא. אנחנו נילחם בשבילם שיקבלו קיצבה סיעודית או שעות סיעוד המגיעות להם על פי חוק, אבל מה יעשו אלו שבקשתם נדחית ואין מי שיילחם בשבילם ? כנראה אני עדיין תמימה אם אני מצפה להוגנות
        25/8/16 16:31:
      כתבת נוקב ורהוט מבלי לעגל פינות. כהרגלך יש לאמר. משהו בציניות המובנית של מוסדות המדינה המשוגעת הזאת כלפי חלשיה בכלל וזקניה בפרט - מעורר בי עצב גדול. וכעס. זה עניין לפוסט שלם שלא בטוח שתהיה למישהו סבלנות לקרוא אותו. אז כמה טוב שאת יודעת להביא את התחושה כל כך מדויק ואמיתי.
        25/8/16 11:14:
      תכשיט. כשאיש מבוגר מאחל בריאות זה מרגיש לי שיש סיבה לדאגה, מעין הלך מחשבה שמבשר רעות. אבל בסופו של יום, אין ספק שקצת הרבה בריאות לא תזיק. שמרי על עצמך בריאה ושלמה.
        25/8/16 11:10:
      n1free. את אישה מעשית, מניחה את הילדים בחזית עם משלח היד הנכון כדי שהסוף יהיה טוב.
        25/8/16 11:09:
      yael~. פתגם שהוא תעודת עניות לעומק חברתי ארוך טווח. כמו מצפן מוסרי.
        25/8/16 11:08:
      צוריאל צור. צודק. להיות זקן זה לא ללקק דבש ולשבת תחת התאנה. מעצבן שחברות הביטוח מתעלמות במכוון מכוונת התכלית שלשמה הופקדו כספים בפוליסת הביטוח - כי זו השקפת עולמם. כשהיו צעירים בחרו פוליסה כידיד לעת זיקנה, אבל הם לא זיהו את האויב האמיתי.
        25/8/16 11:04:
      bonbonyetta. מעורר פחד וגם כעס שגורלנו נתון בידי אנשים אינטרסנטיים ואטומים שרואים רק חוק יבש ולא בני אדם - כאילו שמים את החוק מול הבנאדמיות על כפות המאזניים. כאילו שאין להם הורים או סבתות.
        25/8/16 11:02:
      rossini. צריך לתקן את המדיניות החולה והרעה הזו. אמנם זה יהיה יקר לחברות הביטוח, אבל ערך החיים האיכותיים חשוב יותר.
        25/8/16 10:59:
      ברוךהלוי-סגל. כולנו זכינו בכבוד בקמטי הצחוק, ההבעה והגיל, ובעוד כמה סימנים בשם הזיקנה.
        25/8/16 07:49:
      קשה להזדקן...ועוד יותר לממש את הזכויות מחברות הביטוח וביטוח לאומי שמשלמים להם שנים... בריאות והרבה....
        24/8/16 23:14:
      ככלות כוחי אל תעזבני....או לפחות, תן לי ילדים עורכי דין לוחמניים ונחושים.
        24/8/16 22:10:
      ...אל תשליכני לעת זקנה
        24/8/16 21:44:

      יש פיתגם ברוסית לגבי הזקנה שאומר - "סטארסט, ני ראדסט" (הזקנה זה לא אושר) . כמה צער ועליבות והשפלה יש בזקנה.
      וחברות הביטוח רובם עובדות בשיטת מצליח ביודעם שהרבה אנשים ירימו ידיים ביאוש מול המערכת המשומנת של חברות הביטוח שתחליט כי הם לא זכאים לסעד.
      ולמרות זאת, חובה על כול אחד להיות מבוטח סיעודית לכול מיקרה ולקוות שלא ניזדקק להם.

        24/8/16 21:09:

      *

      כמה שהמילים הכאילו מגובבות יחד עם הרעיונות משתלבות יחד לתמונה עגומה כל כך שבמציאות. 

      למי שיודע ועם נסיון השיר שלך יגיד כל כך הרבה, ויכאב כל כך הרבה. ויעצבן כל כך הרבה.

      כי זה לא צריך להיות ככה, לא ערכית, לא הומנית, ובודאי לא כשאדם שילם כל חייו וכשהוא צריך הוא מופקר.


      תמונה קשורה

        24/8/16 20:18:

      משלמים ביטוח בתקווה שלא נצתרך אותו.

      ואם כן נצתרך, אז מתחילה מלחמת ההסרדות האמיתית.אטום

        24/8/16 16:16:

      צטט: גילהסטחי 2016-08-24 15:03:05

      א ח א ב. הקמטים הם עקבות הזמן שמבשרים את הגיל.

      ספרי לי על זה....קריצה

        24/8/16 15:44:
      צבע השרב. ברגל גסה דורכים על הבשר עד העצם, כשחברות הביטוח מתעקשות על חישוב מתן הנקודות לזכאות, וממלאות בלי להניד עפעף את קופותיהן.
        24/8/16 15:42:
      דוקטורלאה. אין לי פתרונות רק בקשה. שחברות הביטוח יממשו את חובתן כלפי הקשישים ששילמו שנים ארוכות ממיטב כספם לביטח הסיעודי שהבטיח תשלום קבוע לשארית ימיהם במידה ובריאותם תדרדר והם יהפכו למוגבלים. (המלחמה הזו שגוזלת זמן ואנרגיה פוגעת בקשיש שעשוי לעלות אצל אלוהים טרם נפתרה הסוגיה). ומסכימה שיש פער בין עניים לעשירים, בין חובה לזכות, בין תפיסות הדור הצעיר לזקני השבט.
        24/8/16 15:27:
      עט סופר. יקברו את הגוף שלנו כמו שקוברים את הפסולת. אבל עד שנגיע לבית הקברות של הפסולת האנושית, אני רוצה לחיות כמו בן אדם.
        24/8/16 15:25:
      סוקראטס 1. אני מתה מפחד רק מהמחשבה שאני עלולה להגיע למקום הזה של צער גידול הורים. פעם חשבתי שמול כל זכות עומדת חובה, אבל כנראה זה נכון עד שזה מגיע לפוליטיקה של הכסף. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית של קשישים הסובלים מבעיית ניידות. הממונה על הבטוח (דורית סלינגר) הוציאה חוזר בו הגדירה את הסעיף אי שליטה בסוגרים גם על רקע ניידות כאי שליטה, מה שאומר שפוליסות בהן קשיש יהיה זכאי לכספי הפוליסה על סמך שני קריטריונים ואחד מהם הוא אי שליטה בסוגרים יחייבו אותם בתשלום. אז חברות הביטוח הפסיקו לשווק את הפוליסה הזו (לרוב צריך שלושה קריטריונים שציינתי בתגובתי לבאבא יאגה). אבל - מי שיש לו את הפוליסה הזו ואין לו אנרגיה ויכולת כספית לממן ייצוג משפטי ייסבול עד יומו האחרון. ואני שואלת: למה הם צריכים להילחם? למה שלא יקבלו את הזכות להזדקן בכבוד?
        24/8/16 15:16:
      debie30. אכן, יש דיכוטומיה. אם יש לך כסף תזדקן בכבוד בדיור מוגן, אגב, זוכרת שפעם קראו לזה בית אבות או בית זקנים? ואם אין לך את הממון או את הביטוח הנכון אז ימי זיקנתך יביישו את נעוריך.
        24/8/16 15:14:
      האור מתוך החושך. ואני תמיד מוסיפה: כי לא לעולם חוסן. ואני מצפה להגינות לא רק מהמעגל המשפחתי אלא גם מהממונה על הביטוח שתיתן פרשנות חד משמעית לקריטריונים שיחייבו את חברות הביטוח.
        24/8/16 15:11:
      remei. את יודעת, כשכתבתי בית ספר לזיקנה, ראיתי בדמיוני קרון אחרון של רכבת מגיע לרציף האחרון.
        24/8/16 15:10:
      באבא יאגה. הקריטריונים היבשים לא נרטבים מדמעות של קשישים. (רחצה, שתיה, אכילה, הלבשה, ניידות, שליטה בסוגרים, מעבר משכיבה לקימה.
        24/8/16 15:09:
      kimchid. מעצבן שיש המון קשישים שהגיעו לגיל ולמצב סיעודי ומבקשים לפדות את התשלומים של פוליסת הביטוח שיצרו כדי שתהיה רשת ביטחון למקרה ויצטרכו לממש אותה. ואז חברות הביטוח מעניקות לסעיפי הזכאות פרשנות מתנערים ומסבירים את התנאים כך שהקשישים לא יקבלו את הזכות הכספית שלהם.
        24/8/16 15:03:
      שמבוכל. רשמתי. אגב זו לא מדיניות שמוזכרת בפוליסה.
        24/8/16 15:03:
      א ח א ב. הקמטים הם עקבות הזמן שמבשרים את הגיל.
        24/8/16 15:02:
      HagitFriedlander. בין חבלי לידה לחבלי זיקנה, הגוף סופו להיטמן עמוק באדמה.
        24/8/16 15:01:
      השוטה על הגבעה. לא מפחיד אותי המוות כמו שמפחידה אותי הזיקנה וניגזרותיה. יש לי תכנית ואני מקווה שאצליח להוציא אותה לפועל טרם אספיק להזדקן.
        24/8/16 15:00:
      אסנת אלון (אינציגר). המסר העיקרי הוא חברות הביטח שחוסכות כסף על גבם של הקשישים בשם הביורוקרטיה.
        24/8/16 14:59:
      שולה ניסים. חברות הביטוח סוחטות, תולות, מקפלות ומניחות את הקשישים על המדף.
        24/8/16 14:54:

      גבולות הגוף ומעבר להם...
      למציאות אולי אין עקבות בשלג

      אולם קעקוע במגף דורסני על הבשר החי יש גם יש...
      היטבת לתאר
      את העולם המלא

      היטבת לפוגג את אלם השלג
      לעקבות 

        24/8/16 14:50:
      כרגיל, חייבים להתחיל מהסוף. משך החיים בימינו עלה עלייה ניכרת. אם בעבר, הלא-רחוק, גיל ששים היה זקנה וחולי, היום עובדים אנשים בני שבעים ומעלה בעבודות מכניסות ומעניינות. אבל הקשישים המבוגרים , שנותרו בודדים, מעדיפים מגורים בבתי אבות נוחים ומעניקי עניין. מי שיכול להרשות לעצמו, מבחינה כלכלית, עושה זאת. המבחר עולה משנה לשנה. נשארה הבעייה של חסרי היכולת והחולים הזקוקים לסיוע. המדינה אינה ערוכה למלא תפקיד זה ביעילות. הנישואים בגיל גבוה יחסית והלידות בהתאם, גורמות לקשיים משפחתיים. למי לדאוג , להורים או לילדים הצעירים יחסית? ואנו קוראים סיפורים עצובים בעיתונות היומית, באופן קבוע. הפיתרון - אינו פשוט, דרושה מחשבה מעמיקה ויעילה.
        24/8/16 11:42:
      מטאפורה חזקה מאוד ...בחרת לפוסט ...אכן למציאות אין עקבות בשלג ...וזה עצוב מאוד..
        24/8/16 09:33:

      ברוכה הבאה למועדון הענק הזה של הורים המטופלים ע"י הילדים, ושמאידך המשאבים שלהם לנושא מצומצמים

      בגדול כלכלית את המדינה זה לא מעניין אלא להפך זה מאד מכביד

      עם כל הצער שבעניין האמת הכואבת צריכה להאמר בריש גלי

      כלכלית המדינה לא רוצה בהגדלת תוחלת החיים, זה לא משתלם לה ולא מתיישב לה על שום פרמטר כלכלי,

      מאידך בצורה שקטה ומאד עיקבית היא מטילה את מלוא האחריות על אוכלוסיית הקשישים שהם ידאגו לעצמם המדינה מבחינתה  מעניקה להם רק את הכיסוי כדוגמת עלה התאנה בשביל שלא יתרעמו ויגידו שהיא אינה מסייעת לאוכלוסיית הקשישים

      בפועל מי שיש לו אפשרות כלכלית יתנחל בבתי גיל הזהב לסוגיהם ויסיים את חייו בנחת ובשלווה כשהוא מטופל, ומתעמל ויש לו חברה וחיי תרבות ואפילו סיפורי אהבה כן זה גם קורה שם ולא מעט ובעיקר יש שקט ורגיעה לבני המשפחה הבאים בסך הכל לבקר

      יש את אלה המבקשים להשיג עובד סיעודי או מטפל זר עבור הקשיש המעדיף להמשיך ולחיות בביתו, דבר שבגדול אינו מומלץ וגם מאד מכביד על בני המשפחה, אבל אז נכנסים המעכרים לתמונה ודופקים קופות הכנסה נאות ביותר, מעבר לעובדה שבשביל להשיג באופן עצמאי לצורך העניין  עובד זר אזי המשפחה התומכת צריכה לעבור שבעה מדורי גהינום עד שמשיגים את האישורים הנדרשים ובתום כל שנה לחזור ולעבור את אותם מדורי טרטור וגהינום

      לעומת זאת מי שידו אינה משגת מצבו ברור דיו וממש אין צורך לפרט מה קורה איתו

      כך פחות או יותר מתנהלים חיינו בדאגה כנה לקשישים

      סוקראטס

        24/8/16 07:44:

      מצד אחד בונים בתים מפוארים לגיל הזהב, מצד שני משליכים.
      נזכרת בסרט תמימים ופראים, אחד הרגעים שלעולם לא אשכח:

      זקנה יוצאת לשלג להיות טרף לדובים , כי בגילה המופלג היא חסרת תועלת ונטל.

      מי שידו אינו משגת להזדקן בכבוד מושלך לחסדי הבירוקרטיה .

      כמה עצוב

      אל תשליכנו לעת זקנה, כמה שזה ממחיש.
        23/8/16 22:01:
      כאילו עולם נפרד שאף אדם ואף גוף לא רוצה לקחת בו חלק למרות שרובנו נעבור בו או כמו שכתבת בית ספר שנלמד בו. עצוב ומפחיד
        23/8/16 21:33:
      גבולות הגוף התנדפו במלחמתן האחרונה. (רחצה, מעבר משכיבה לקימה, שליטה בסוגרים) - נגעת בעיקר במלים ספורות. תודה, גילה
        23/8/16 18:50:
      לצערי, לצערנו, לא נמצאה עדיין החברה ( ולא משנה מי היה , מי נמצא או יימצא בשלטון) שתטפל בסוגיה הזו ברצינות ובכבוד הראוי, ובחמלה. מזכיר לי סרט ישן נושן ( מסדרת סרטי הקאוו בויס) בו רואים אינדיאני רב שנים שהגיעה שעתו להאסף לאבותיו. וכמנהג השבט, ועל פי בקשתו גם לקחו אותו ילדיו לגבעה מושלגת וקרה והשאירו אות שם לבד, כשעיניו נשואות לאופק, ומצפה מייחל לרגעיו האחרונים . שם נותר לבדו, קופא בקור מקפיא.... עד ש״נרדם״ לעולמי עד.
        23/8/16 18:03:
      כולם חארות, יודעים רק לקחת. (חארות?? שמבוכול??) כן, כן תרשמי, כולם חארות!
        23/8/16 16:00:
      עקבות הזמן במציאות :)
        23/8/16 15:45:
      חבלי זיקנה...חבל
        23/8/16 15:34:

      הזקנה קשה ומכוערת,
      ואם לאדם אין כסף או ביטוח טוב.
      מצבו בכי רע.

      לא כל כך הבנתי מה כוונתך בפוסט. יחס מזלזל לזקנים מצד המטפלות שלהם? מצד חברות הביטוח?
        23/8/16 14:55:
      לא הבנתי בהתחלה את הכותרת. כלומר, מייבשים אותם?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין