השבת יקראו בתורה בפרשת "עקב".

 
נושאי הפרשה:

 
א -- ההבטחות והטובות הצפויים לעם.
ב -- דברי מוסר על כל התלאות שעברו במדבר.
ג -- גודל חסדו של הקב"ה על ישראל בכניסתם לארץ.
ד -- שמירת המצוות ושכרן.

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם  ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

רש"י אומר: אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. אונקלוס:

תשמעון -- תקבלון. רבינו בחיי : כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים  בתועלת הגוף בעולם הזה שהם הכנה לחיי העולם הבא.

ודרשו חז"ל: בלשון עקב שהוא אזהרה לאדם על המצוות שאדם דש בעקביו  שלא יקל בהן. 

ובמדרש "והיה עקב תשמעון" אין שכרן של צדיקים אלא בסוף.

" ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן" קשה   מדוע כל הפסוק הזה מדבר בלשון עבר? הרי כל הפסוקים לפניה ולאחריה  מדברים בלשון עתיד, לכשיבואו לארץ יהיה כך וכך וכו'. 

שכאשר יזכור עבודת מצרים ועינוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ  הטובה תברך עליה את ה'. ועוד: כאשר אדם אוכל צריך לזכור את מקור הברכה.

שבת מבורכת