כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    שלגיה

    18 תגובות   יום שישי , 26/8/16, 19:35

    אגדות עם, לא נולדו מתוך חלל ריק, הם מנסים להפוך פצע, לסיפור, כך שזה פחות יכאב, פחות יחשוף, יותר יגן על הקורא. לחשוף פצע פתוח? אולי יש בזה אפילו משום חוסר כבוד לקורא, סוג של פונוגרפיה ריגשית, יש כאלה שיגידו.

    ומכאן אולי נולדה האגדה, לכסות לעטות לבוש, להעביר בעדינות בצורה מתחשבת, לא מתלהמת, לא מתריסה.. אבל להעביר את המסר לבטא את הכאב, להוציא אותו החוצה, להפסיק לאפשר לו לחנוק, לעצור את הנשימה. לשנק. 

    שלגיה שמתפתה מתוך טוב לב, למוכרת הזקנה שנותנת לה תפוח אדום והוא מורעל. האם זה לא סיפור בהסוואה? סיפור של אדם שמתוך מקום כנה ואמיתי, מתוך תום ששמר עליו שנים, מאמין שיש לפתוח את ליבו לאחר. ללא סייגים. מתוך אמונה מלאה שאותו אחר לעולם לא יפגע בו. למה שאותו אחר יפגע בו, עם כל מה שרצית לתת לו זה טוב לב, אהדה, הכלה, הכרה. והסיפור ניגמר בתפוח מורעל ובמוות. אגדת העם אומרת - אין גמול בהכרח על תום על טוב, על יופי פנימי. מעשים שמקורם הוא בזכות, בתום, אחווה ואהבה, יכולים להוביל למוות, מוות פיזיולוגי, מוות נפשי. סתם מתוך קינאה, צרות עין, קטנות הלב, קטנות הנשמה, סתם מתוך אובססיביות, מחמדנות. סתם. מחוסר יכולת לשלוט בעצמי, מעיוורון. 

    ואחרי התפוח ואחרי שנת הנצחים.. איפה מניחים את הכאב, את הפציעה. ואולי לכן אני כותבת. אולי יש בכתיבה משום מרפא, אולי הכתיבה היא הנסיך על הסוס הלבן והנשיקה המעירה

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/9/16 08:38:

      צטט: האור מתוך החושך 2016-09-01 00:20:20

      צטט: יעל.. 2016-08-31 23:08:07

      שיר ניפלא, שאני כל כך אוהבת ומזדהה. ותגובה ניפלאה. תודה נחרצה. תודה רבה!

      כיון שכתבת שאת אוהבת את השיר, לא נשארתי אדיש והעליתי אותו לכאן. ורוצה גם להעמיד דברים על דיוקם, לגבי מה שנכתב כאן על השיר. אז כך, השיר נכתב והולחן ע"י ארקדי דוכין, שאף מבצעו. נכון שיש ביצוע של רון שובל, אך בוודאי שזה רק ביצוע ולא שירו. ארקדי מסר את השיר לגדול מכולם "אריק", וכאן מובא הביצוע של אריק.

      לא מדוייק... בשנת 1989 כתב מיכה שיטרית את השיר "לפעמים" לרון שובל וארקדי דוכין הלחין. בשנת 2000 אריק איינשטיין הקליט סקיצה של השיר הזה מתוך כוונה לשיר אותו כדואט עם מיכה שיטרית.

       

        1/9/16 08:22:
      כמה מדוייק : האמת יציבה ולשקר אין רגליים.
        1/9/16 08:20:
      צודק כל כך אור מתוך החושך. האמת כשאנחנו מעיזים לעמוד מולה, על כל מה שהיא מביאה - היא תמיד תאיר תמיד תאיר בסופו של דבר את החושך. גם אם מה שנראה לאורה לא היה מה שרצינו לראות... תודה רבה מאוד וביותר על השיר הניפלא והביצוע העוד יותר ניפלא.. ארקדי דוכין ואריק איינשטיין - זוג מנצח! מי יכול על חיבור כזה הא? תודה!

      צטט: יעל.. 2016-08-31 07:21:55

      השאלה הגדולה היא מה קורה כשאמיתות יסוד בחיים נישברות?

      אז בדיעבד מתברר שאותן אמיתות לא היו אמיתות, כי האמת היא יציבה ולשקר אין רגלים. אומנם זה ברגע זה עטבדה זו מאכזבת ואף כואבת, אך עדיף שהשקר צף ועולה, מאשר לחיות בכאילו אמת.

      צטט: יעל.. 2016-08-31 23:08:07

      שיר ניפלא, שאני כל כך אוהבת ומזדהה. ותגובה ניפלאה. תודה נחרצה. תודה רבה!

      כיון שכתבת שאת אוהבת את השיר, לא נשארתי אדיש והעליתי אותו לכאן. ורוצה גם להעמיד דברים על דיוקם, לגבי מה שנכתב כאן על השיר. אז כך, השיר נכתב והולחן ע"י ארקדי דוכין, שאף מבצעו. נכון שיש ביצוע של רון שובל, אך בוודאי שזה רק ביצוע ולא שירו. ארקדי מסר את השיר לגדול מכולם "אריק", וכאן מובא הביצוע של אריק.

      http://cafe.themarker.com/video/3334665/

        31/8/16 23:08:
      שיר ניפלא, שאני כל כך אוהבת ומזדהה. ותגובה ניפלאה. תודה נחרצה. תודה רבה!
        31/8/16 22:14:

      צטט: יעל.. 2016-08-31 07:21:55

      השאלה הגדולה היא מה קורה כשאמיתות יסוד בחיים נישברות?

      אין אמת אבסולוטית ... וכשאמת אחת מתנפצת לנו בפנים - תמיד נמצא דרך לאמת אחרת. ההכרה במשהו והידיעה שאנו יכולים לסמוך על מישהו מעניקים לנו ביטחון. במידה ועובדות חדשות יתגלו - אמת זו עלולה להשתנות וכמוה המקום בו אנו נמצאים. משתדלים אחרי כל משבר להתאושש ולעמוד שוב מחדש על הרגליים.

      נזכרתי בשיר ישן של רון שובל:

       

      גל רודף גל ונשבר 
      גם אתה לפעמים 
      יום רודף יום 
      ונגמר 
      גם אתה לפעמים 

      לפעמים הים שקט ואין גלים 
      גם אתה לפעמים 
      ומחר תזרח השמש מבעד לעננים 
      ותרגיש יותר טוב 
      תרגיש חמים ...

        31/8/16 07:21:
      השאלה הגדולה היא מה קורה כשאמיתות יסוד בחיים נישברות?
        31/8/16 07:19:
      אכן צדקת בדברייך, הכתיבה היא דרך להקל על רותם שדים ורוחות. להיות במחיצתם , לחוש אותם, לא לפחד לא לנסות לשלוט, לדכא, למעוך או לברוח, לא לנסות להביס ולא להיות מובס, פשוט להיות. ואז... אז מתחילים להתפוגג לאיטם... ולאט לאט בצעד מהסס חוזרים החיים. ושלגיה קמה. וחוזרת לעולם..
        30/8/16 23:42:

      אנחנו חושפים רבדים מחיינו בפני אנשים ולא פעם. החשיפה אינה נובעת מתמימות אלא מתוך הנחה והבנה שניתן לסמוך על אותם אנשים - כי כך צריך להיות בין אנשים הקרובים לנו. ציפייה ענקית שהם לעולם לא יעזו לפגוע בנו.
      אז נכון שלא תמיד כך מתנהלים פני הדברים... אבל גם לאבד אמון באנשים זו מחלה רעה, כי אז הכל נשאר בבטן ואין דרך להקל על מכאוב זה או אחר.
      וכתיבה... דרך נוספת ואישית להקל על אותם שדים ורוחות.

        29/8/16 18:11:

      צטט: קלמן (1) 2016-08-29 14:19:49

      וכיפה אדומה מלמדת אותנו לא להאמין לאף אחד, גם לא לסבתא שלך, היו לי סיוטים מהסיפור הזה. עם זאת, מסכים אתך בכללי.

      עם נדייק היא לא הייתה הסבתא שלה.., לעיתים דמויות מתחזות למה שהם לא.. כמו במיקרה הזה  - זאב שמתחזה לדמות אהובה מוכרת, מיטבה. אך זו רק התחזות.. האם אנחנו לא מכירים רק יותר מידי טוב את הסיפור הזה מהחיים שלנו.., דמות שמתחזה להיות מה שהיא אינה רק על מנת להפיק טובת הנאה? סיפורים אלה הדריכו אותנו כשהיינו ילדים שמו לנו תמרורים שלא יכולנו להבין למרבה הצער, ורק יצרו סיוטים. סוג של פיספוס..
        29/8/16 14:19:
      וכיפה אדומה מלמדת אותנו לא להאמין לאף אחד, גם לא לסבתא שלך, היו לי סיוטים מהסיפור הזה. עם זאת, מסכים אתך בכללי.
        28/8/16 12:33:

      צטט: בר בשטח 2016-08-28 08:46:31

      כתיבה , מאז ומתמיד, הייתה מעקף שעשתה לה הנפש כדי להוציא דברים החוצה במודע או שלא במודע...כמו בציור של ילדים.

       

      תגובה ניפלאה, לגמרי מסכימה...  כבר מראשית דברי הימים.. החל כבר מסיפורי המיתולוגיה. כן אכן כמו ציורי ילדים שאם לומדים להסתכל אפשר ללמוד כלכך הרבה.. מי ייתן ולא נהיה עיוורים מלראות את מה שמונח לפנינו..

        28/8/16 08:46:

      כתיבה , מאז ומתמיד, הייתה מעקף שעשתה לה הנפש כדי להוציא דברים החוצה במודע או שלא במודע...כמו בציור של ילדים.

        27/8/16 23:35:

      צטט: האור מתוך החושך 2016-08-27 20:25:29

      כשם שהניגון הוא קולמוס הלב, כך הכתיבה קולמוס הנשמה.
      כמה נפלאות מילותך. תודה! מסכימה כל כך.
      כשם שהניגון הוא קולמוס הלב, כך הכתיבה קולמוס הנשמה.
        27/8/16 16:23:
      תודה על תגובתך. אכן מרפא יש בכתיבה. מעניין לראות מה הם הרבדים שמסתתרים מאחורי סיפורי עם אחרים. רעיון גאוני וראוי להערצה של האחים גרים, אך אולי הם ממשיכי דרכם של סיפורי המיתולוגיה שגם הם בעצם מנסים ללמד באמצעות הסיפו ר אמיתות אנושיות..?
        27/8/16 11:33:
      הכתיבה מרפאת, אכן. האחים גרים, יוצרי שלגיה, הפנימו זאת היטב כנראה (:

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין