כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    השקפות עולם

    כל אחד והשקפת עולמו

    0

    עבודה מול בטלנות

    0 תגובות   יום שבת, 1/3/08, 01:30
    אתמול בוויכוח משפחתי שהחל על התנהגות לא אנושית של ביטוח לאומי מול האזרחים, גלשה השיחה לנושא אנשים חולים מול בריאים ואנשים עובדים מול לא עובדים.

    הייתי רוצה לשתף אתכם במהותה.

     הופתעתי לגלות שלאח שלי גישה מאוד אימפולסיבית לאלה הלא עובדים.

    על פי השקפת עולמו, אם אני עובד, אז מגיע לי לחיות; אלה החיים על דמי אבטלה או ביטוח לאומי, לא מגיע להם לקבל כסף והשורה התחתונה, שימותו מרעב בדומה למה שקורה בהרבה מדינות דיקטטורה בעולם!

     גישה כה קיצונית ולא מתחשבת נתקלתי בה במשך חיי באירופה, שהיא בעצם מעוז הרבה יותר רחב של הלא עובדים. בגרמניה דומני שכל בנאדם שני לא עובד.אך הקיצוניות הזאת שהייתי שומע שם כלפי הלא עובדים, הייתי מנסה לפרש כחוסר רוחניות וחוסר מוסר פנימי שפירושו; אני רק לעצמי ושהעולם יתפוצץ! אנוכיות לשמה שבעצם הובילה בעבר לזה שלא הפריע לאירופאים שיהודים ימותו וזה לא מוגבל לזה, עד לא מזמן גם יחס אדם לאדם, למשל בעל מעמד חזק מול חלש היה דיקטטורה מוחלטת שהובילה במעטה של חוק "החזק" ליחס חסר צלם אנוש לחלשים שבאוכלוסייה עד כדי הרג במסווה של אותו חוק. אצלי מתעוררת השאלה האתית הבלתי נמנעת, האכן מותר לעובד לכפות אופי חיים על הלא עובד, גם אם מנקודת מבטו של העובד, הלא עובד הוא פושע ונזק לחברה? אני חושב שבכדי לנתח את מהות העניין נצטרך להציץ ולו בקטן למה בנאדם אחד לא עובד והשני אכן עובד. עבודה היא ללא ספק מקור להכנסה ולרמת חיים יותר גבוהה, אך היא גם במקרים לא מעטים מקור לדיכאון, להשפלה ולתסבוכת נפשית לא קטנה. 

    וכפי שניקה, סטודנטית לרפואה סיפה באחד ממאמריה

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=325937 שבהיותה מתנסה במחלקת הכירורגיה הגיעה למסקנה שישנה שם הירארכיה, בעל התפקיד הבכיר תמיד מטיל את האשמה על מי שמתחתיו ללא כל קשר לאמת, כך זה בחיים.אך במקרה שלה, היא צריכה לסבול את זה זמנית ולתקופה עוברת ולאחר מכן היא עוברת לצד מפילי האשמה ולא לצד נותני הדין. לא כך הוא המצב בעבודה פשוטה לפשוטי עם. סיכויי ההתקדמות שלהם אפסיים, הם בעצם עבדים של מעסיקיהם או הממונים עליהם; עבדים בחסות הדמוקרטיה! אנשים אלה שאלוהים לא חנך אותם ביכולת שכלית גבוהה על מנת להגיע לתפקידים יותר חשובים, נשארים בתחתית הסולם והם בעצם אלה שאנו צריכים לפרוק עליהם את כל כעסנו ותסכולנו, אנו העילאיים, הממונים, האחראים, בעלי המעמד או הכסף. לא כולם עומדים במעמסה הזאת של הלחץ הנפשי הזה וחלקם מחליט שעדיף לו השפלה של אי התייחסות למשל בתור בטלן, מאשר שירדו עליו עד לצאתו לפנסיה וכך הם מחליטים שעדיף להתקיים בקושי אך בשקט נפשי יחסי מאשר לחטוף העלבות של מתוסכלים שרוצים להוכיח את עליונותם על חשבון בריאותו של מי שמתחתם. אמרתי בריאותו! אכן כך הוא המצב; נעשו לא מעט מחקרים רציניים בהקשר הזה ולכולם הייתה תוצאה אחידה; בריאותו של מי שחי בשמחה וסיפוק, היא יותר טובה באופן משמעותי מזה החי חיים של עלבון והשפלה.ההבדל הוא רחוק מלהיות פסיכולוגי בלבד, הוא גם פיזיולוגי (קרי גופני) לחלוטין. למשל, חסינותו נגד מחלות נטייתו ללקות בהתקף לב, לחלות בסוכרת והרשימה עוד ארוכה.

    מעניין מאוד בהקשר מחקר על חזירים (שגופם מתקרב בהרכבו לגוף האדם) שנעשה בצרפת וזכיתי לראות אותו ובו גידלו קבוצות חזירים בשני אופנים:

     
    1. גידול תעשייתי שלא מתחשב בחיה, הם גדלו בדוחק עם דגש על רווחיות, קרי כמה שיותר חזירים בכמה שפחות מקום על מנת לחסוך בעלויות ולא משנה אם לחזירים דחוס מדיי או לא, הרי היא חיה..
    2. גידול טבעי; החזירים חיו חופשי בחווה גדולה ולא התערבו להם בחיים עד לרגע השחיטה.
     תוצאות המחקר היו מדהימות, בשרם של החזירים אשר חיו באושר עד לרגע השחיטה היה בכל קנה מידה ובצורה קיצונית הרבה יותר טוב, איכותי ובריא מאלה שגדלו תעשייתית.מחקרים דומים נעשו על עופות ובעלי חיים אחרים וכולם הובילו לאותה התוצאה.בעקבות התוצאות הלאה גדלה המודעות באירופה לגידול ביולוגי וישנם שם לא מעט אנשים שקונים רק מוצרים כאלה. אז אם ההרכב של בשר החיות מושפע משמעותית ביותר מהפסיכולוגיה ואופי חייו והבנאדם עוד יותר, למה לו מי שלא מוצא את העבודה המספקת לעבוד ובעצם להרוס את חייו על מנת ששחצן אחד או אגואיסט מעליו או עובד אחר לא יבואו אליו בטענות של; אתה לא עובד? האם יהרוס את חייו בכדי להוכיח להם "לחזקים במקרה הזה" שהוא שווה התייחסות? יש לי מכר בארץ שהיה לוחם צנחנים מוצלח וקשוח, אך בבית הספר לא היה מהטובים. לאחר הצבא ניסה להיות עצמאי, אך זה לא עלה בידו טוב, הוא עבר להיות שכיר במפעל לייצור מתכתי, כאשר כל שעליו היה להאכיל את המכונה הממוחשבת בחומר גלם וללחוץ על כפתורים, כל השאר היא עושה.הוא הצליח לשרוד כ- 10 חודשים עד שהתפטר והפך להיות מובטל יותר משנה.אביו טען בפניי שהוא עצלן, אך האמת שלא הסכמתי לדברי אביו ולא מן הסתם! אני התנסיתי בעבר בעבודות כאלה מול רובוטים בהיותי סטודנט בחו"ל, במקרה הטוב יכולנו להחזיק מעמד כחודש עד שתאי המח שלנו סנכרנו את עצמם עם הרובוט. כאשר ניסינו לקרוא בספר לקראת הבחינות, התנועות המוטוריות שלנו הפכו לתואמות לרובוט שבראש. אני אישית הרגשתי כשאני נוהג ברכב בעצם אני צריך לסנכרן את נהיגתי עם הרובוט שבתת מודע שלי, כנ"ל כשאני מדפדף בספרים. נשברתי לאחר 3 שבועות ועל זה קיבלתי צל"ש מעמיתיי הסטודנטים שהחזיקו מעמד פחות זמן.במפעל הזה היה רק בנאדם אחד שהצליח להחזיק מעמד לשנים ולו קראו; "הדפוק בשכל", גם הממונים עליו.כשנתיים אחרי, אחד המכרים שלי סיים את עבודת הדוקטורט שלו בגרמניה בנשוא ארגונומיה של מקום העבודה. הוא לא הפתיע אותי כלל כאשר סיפר את התוצאות של חלק ממחקרו בנושא התעשייה המודרנית; "בעידן התעשייה המודרנית המיכון האוטומטי נטל מהעובדים הפשוטים את כל עבודת הדיוק, והם נדרשים רק להאכיל את המכונה הממוחשבת או את הרובוט בחומר, כך הם הופכים לרובוט אנושי מול רובוט תעשייתי.מכיוון שרובוט פשוט מסוגל כבר לייצר ברמת דיוק של אלפית המילימטר ובמהירות רבה מאוד, התערבות הבנאדם כבר יצא מתהליך הייצור השוטף והוא הפך למפעיל בלבד (מפעיל מכונה ממוחשבת, מפעיל רובוט...).המפחיד בכל העניין הוא שרמת יכולתם השכלית, שמחת החיים של עובדים אלה ויכולתם הבין-אנושית נפגעת בצורה איומה ובפרק זמן קצר.רמת מתאבדים גבוהה מאוד או נושרים שיותר לא מחפשים עבודה". אך בוא נסתכל על הפאן האתי, האם בנאדם עובד זכאי לקבוע לבנאדם לא עובד את אופי חייו. את ההקצנות ששמעתי באירופה ולצערי מאחי הדליקו אצלי מספר נורות אדומות!מי שלא עובד, שימות מרעב! מי שלא עובד, שלא יקבל תרופות מקופת חולים! אפילו, שלא ישים את הגרוטאה שלו שנקראת רכב בכביש לבל אתקל בה! והרבה יותר… אך פה אני תוהה ושואל את עצמי, הרי ההבדל בין בני אדם קיים מאז אדם וחוה. הייתי מקצין ואומר שבעצם אדם וחוה התבטלו ולא עבדו! אז למה אלוהים אפשר להם לחיות אם זה לא רצונו? למה הוא לא דאג שיגוועו מרעב? למה הוא לא דאג להם לאיזה מחלה ממאירה שתחסל אותם בטלנים כאלה אבותנו?נניח שאלוהים חס על חייהם, למה הוא לא דאג שצאצאיהם לא יהיו כלאה? הרי בטלנות קיימת מאז קיומו של האדם! אז מה, עכשיו אנו משנים סדר עולם! עכשיו הבנאדם המודרני שההיי-טק החוויר את ראייתו, נהפך ליותר פיקח מכל קודמו שחיו במשך מאות אלפי שנים? המשפט; אני לא צריך לממן בטלנים? אך על פי תורת הדטרמינציה, לכל עילה ישנה סיבה; הוא בטלן מסיבה. סיבתו יכולה להיות לא מקובלת עליי מנקודת מבטי הסובייקטיבית, אך מנקודת מבטו היא אכן סיבה רצינית שהיא המניע בשבילו להיות בטלן. הרי אילו לא הייתה לו סיבה לגיטימית מול עצמו להיות בטלן, הוא לא היה בטלן! אז אם בכספי ועבודתי הפכתו לבעל השפעה יותר ממנו והצלחתי לאכוף חוקה שמגדירה אותו כנטל על החברה, האם זה אומר שהוא אכן כזה?הרי הבטלן יכול להיות גם בני או בתי! הוא יכול להיות חברי או מכרי! הוא יכול להיות כל אחד! האם זאת לא תחילתה של הגדרה חדשה של מה הוא אדם? זה מזכיר משפט ישן חדש Arbeit ist Macht מתקופת הנאצים. אז מה, ככל שאנו מתקדמים יותר, אנו הופכים ליותר דיקטטוריים!האם באמת עצם היותי עובד או יכול לעבוד (מרצון או מכפייה ובכוונה אני לא מבדיל) מגדירה מה אני? אם ננתח מקרה של "לא עובד" מנקודת המבט של עצמו, הרי הוא/היא החליט שהוא לא עובד, כי הוא רואה בזה יתרון כלשהו למרות ידיעתו שזה מפחית מרמת חייו באופן משמעותי.יכול להיות שהוא טועה. יכול להיות שהוא עצלן. יכול להיות שהוא לא מסוגל להתמודד עם לחץ העבודה ויכול להיות עוד הרבה, אך מה זה משנה?הרי שבכל מקרה יש לו סיבה?הסיבה הזאת כרוכה באופי שאלוהים חנך אותו בו. יכול להיות שאופיו הושפע מחינוכו אצל ההורים או בבית הספר ויכול להיות שזו נטייה טבעית ואולי גם אחרת, אך מה זה משנה, הוא כזה. זו מנתו בחיים, אלוהים לא נתן לו את היכולת לעבוד, בין אם נפשית וזה כולל אי הסתגלות, עצלנות, אי עמידה בלחץ, היפוכונדרייה ועוד, ובין אם זה פיזית, נכות כלשהי, מחלה ועוד. היאמרו אנשים שזה לא מקובל? אך בוא נעצור ונחשוב לרגע; האם חוכמתי שאפשרה לי ללמוד ולהגיע למעמד ולתפקיד שאני בו שולט ומתיימר ממנו להגדיר הלא עובדים כתתי אנוש היא דבר של זכות או חסד? הרי מה עשיתי מלבד להיוולד עם התכונות האלה? האם שקדתי להיות חכם והוא שקד להיות טיפש? כולנו יודעים שכך אלוהים רצה. הוא חנך איש אחד במנת שכל ונטייה שמאפשרות לו להיות רופא, השני במנת יכולת עמידה בלחצים ואומץ שמאפשרים לו להיות מפקד טוב בצבא, או להיות מהנדס, נגר, מוזיקאי או אולי ובאמת אולי להיות נטול היכולת המשולבת שכלית וחברתית לעבוד! האם הוא אשם שנטייתו לאי הסתגלות גבוהה? האם הוא אשם שאין לו כח לבצע דברים כפי שבנאדם עובד היה רוצה לראות אותם? האם עצלנותו המובנית ובהנחה שזו סיבתו לאי עבודה, היא גם לא נטייה שקיבל מאלוהים? האם טיפשותו היא לא כזאת? אז אם אלוהים חנך אותי ביכולת להיות למעלה ואותו לא חנך באותה היכולת, אני חורץ את דינו כמי שאינו ראוי למחיה סבירה, כי אני זהו המשלם מיסים עבורו מנקודת מבטי!! בוא נראה, אילו לא היה כסף בעולם, הרי זכותו של כל אדם לחיות כמו השני ללא כל קשר לאופיו. אז לא יכולתי בתור בעל כח לגזול ממנו זכות מחיה זאת. מה זה משנה מה הוא עושה בזמנו החופשי. הייתי חי אתו, אני מתמודד עם עצמי במרחבי והוא מתמודד עם עצמו במרחבו ואם אין סיבה, אז גם לא היינו מתנגשים.אך כאשר כסף נכנס לתמונה, המצב משתנה. אני פתאום בעל הכסף הופך למכתיב לזה נטול הכסף. אנלוגי לאני בעל הכח והשלטון בימים קדמו מכתיב לנטול הכח והשלטון מה נכון ומה לא. 

    ומה אם נולדתי עשיר ואני עדיין בטלן?

    אף אחד לא יאמר לי אני כועס עליך, כי אני יכול לשלם את חובותיי שלא עבדתי להשיגם ולו דקה אחת! האם זה לא מוזה ולא הוגן? כלומר, אני העובד טוען שאם מישהו לא עובד ובשפתי השלילית מובטל, הוא אינו זכאי לרחמים, אינו זכאי בעצם לחיות בקרבתי, כי בקרבתי אמורים להיות רק אנשים עובדים!!! מאוד מזכיר לי עיר סינית שבה ראש העיר אומר שבמשך היום לא תמצאו בנאדם אחד צעיר מסתובב ברחוב, כי כולם עובדים ומי שלא עובד, גווע מרעב!הרי שם מומשה השאיפה הזאת! אך האם מישהו מאתנו היה מוכן להעביר את כל חייו במסגרת כזו כשהוא יודע בלב לבו שאלה הם חיי זבל?אז האם מתוך שאיפה לשלמות חברה, שאיפה שבעצמה רחקוה מכל היגיון, אני הופך לשפוט של האנוכיות שבי ושופט חסרי יכולת כלא ראויים ליחס ולמחיה? נניח שאני מצליח ליישם את האוכלוסייה העובדת המושלמת הזאת, מה יקרה בעוד 20 שנים?הרי ייוולדו הרבה אנשים חדשים למושלמים, שגם לחלק גדול מהם יהיו הנטיות לא לעבוד! הם גם יכולים להיות ילדיי! אז מה, גם אותם ננפה כלא רצויים? אולי נעביר אותם לקרמטוריום הגרמני וניפטר מהם? כך נשאר תמיד כאוכלוסייה עובדת עד לפנסיה! אבל פה נתחיל לשאול גם כן, למה אני צריך לממן מי שיוצא מוקדם לפנסיה? מה זה מעניין אותי שהוא טוען שהוא עבד קשה יותר, כי הוא איש צבא, או איש בטחון. או מורה? הכרס שלהם יותר גדולה מהכרס שלי, זה לא מקובל עליי? אם אני עובד בממוצע 55 שעות בשבוע הם גם יכולים לעבוד? לא! אז קרמטוריום! מה עם המורים המובטלים שיודעים לבטא את עצמם כקורבנות של התעללות משרד החינוך שלא נותן להם דיי זכויות. הם עובדים בין 3-4 לארבעה חצי ימים בשבוע וטוענים שזו מעמסה פיזית ואי אפשר יותר. הרי הם קצת מלומדים וידעו להתבטא טוב בכדי לשכנע אנשי השלטון. מעכשיו לא יהיה המצב, דינם כדין כל עובד אחר, מה מהנדס או רופא צריך לעבוד קשה והם לא?מעכשיו אין חופשת קיץ, אם אין לימודים, אז הם עובדים במפעל לאריזות, ואם התלמיד לא יכול להשלים עם יום ארוך אז הם משלימים את מקצתם של 55 שעות שבועיות במפעל האריזות.שנת שבתון נמחקת מהיומן ופנסיה מוקדמת לפני 67 לא תהיה קיימת יותר! לא מתאים! אז קרמטוריום! ונמשיך האלה עם אנשי הצבא, אנשי הביטחון ואחרים, איפה נסיים עם החברה המושלמת שלנו? מה אם אנו העובדים נתקלים באיזשהו משבר שמשביט אותנו נפשית ולא פיזית, למשל אם האישה והילדים חווים תאונת דרכים קשה והולכים לעולמם וקצת קשה לנו להתאושש מהמצב גם לאחר שבעה ימים? הרי אי הסתגלות נפשית היא דבר לא מקובל, זוכרים, אז מה אם בכל זאת אנו נשברים ולא יכולים להתאושש מהמכה כל כך מהר? שוב קרמטוריום! אולי היינו צריכים לעצור לרגע ולהודות לאל שישנם כאלה שלא כמונו. כאלה שלא עובדים או לא יכולים לעבוד, כאלה שחולים או אפילו כאלה שהם עבריינים? למה? כי בלעדיהם לא היינו מבינים את מהות החיים, לא היינו חווים התלבטות פנימית מול האגו והאנוכיות שלנו כשאנו מבליגים באנוכיות הפנימית שלנו וחושבים לעצמנו, שלנו העובדים מגיע ולהם לא! האם אנו (במדינות מערב) מממנים ללא עובדים ביטוח רפואי ורמת חיים זעירה מכספנו!!! גם זה לא ממש נכון, הרי הם קרוב למחצית מהאוכלוסייה, אם הם לא יקנו את התרופות שאנו העובדים מפתחים, לא ירכשו את האוכל שאנו מייצרים, לא ישלמו עבור דלק שמהמיסים עליו אנו הפקידים הממשלתיים חיים, לא ירכשו בגדים שאנו סוחרים בהם, לא ירכשו טלוויזיה ומחשב שאנו המהנדסים מפתחים ומייצרים ולא ישלחו את ילדיהם הרבים לבתי הספר שאנו המורים מלמדים, הרי גם רמת חיינו הייתה יורדת לפחות מחצי, כי היו למעסיקנו הרבה פחות מכירות, היו הרבה פחות משרות, התחרות הייתה גוברת, המעסיקים היו מתעללים בעובדים כי הם יכולים (כפי שענה לה מנכ"ל חברה ביו-רפואית לפני ארבע שנים כשהאבטלה חגגה לשאלתי למה הוא מנצל את עובדיו כל כך! – תשובתו "כי אני יכול!"), כך הרופאים, המהנדסים, המורים, הסוחרים ונותני השירותים היו מרוויחים הרבה פחות מאשר הם משלמים להיום עבור מיסים שהם טוענים שאלה הם אשר מממנים את אחיהם וילדיהם המובטלים. אולי צריך להודות לאלה הלא עובדים שהם מאפשרים לנו להיות העיליתה השחצנית ולהרגיש את עליונותה מולם! אולי צריך להודות להם שהם מאפשרים לנו להרגיש כמה טוב לנו כשרואים באיזה זבל הם חיים! אולי צריך להודות להם שלמרות חולשתם הם חייבים לרכוש את המוצרים שאנו מייצרים ואת השירותים שאנו מציעים וכך להבטיח לנו רמת חיים יותר גבוהה וליהנות יותר מהטיולים שאנו עורכים. אולי יותר מכל אנו צריכים להודות להם שהם מאפשרים לנו ולו לעיתים רחוקות להבין עד כמה אנוכיים הפכנו להיות ואולי בזה להגדיל את הסיכוי שיום אחד נתיישר, ננטוש את האנוכיות ונחזור לרוחניות כפי שדורית במאמרה על צמיחה רוחנית ציינה: http://cafe.themarker.com/mail.php?id=3671552 אולי צריך לאומר שאנו שמחים בחלקנו שאנו לא רובוטים כמו הסינים!ולבסוף אני אציין משפטים מתוך פרזנטציה שקיבלתי לאחרונה: 

    אני אסיר תודה!

    • לביתי בת העשרה, שמתלוננת על שטיפת הכלים, כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות.
    • למיסים שאני משלם, כי זה אומר שיש לי עבודה.
    • לבלגאן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים.
    • לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול.
    • לצל שלי שצופה בי כשאני עובד, כי זה אומר שאני בחוץ באור השמש.
    • לדשא שצריך לכסח, לחלונות שצריך לנקות, למרזבים שצריך לפתוח, כי זה אומר שיש לי בית.
    • לכל התלונות שאני שומע על הממשלה, כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי.
    • לחניה שאני מוצא בקצה המרוחק של החניון, כי זה אומר שאני מסוגל ללכת ושבורכתי באמצעי תחבורה.
    • לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום, כי זה אומר שחם ונעים לי.
    • לגברת על הבמה ששרה בזיוף נוראי, כי זה אומר שאני בעל שמיעה מוסיקלית, ו... שאני מסוגל לשמוע.
    • לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ, כי זה אומר שיש לי מה ללבוש.
    • לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום, כי זה אומר שהייתי מסוגל לעבוד קשה.
    • לצלצול המעורר של השעון בבוקר, כי זה אומר שאני... חי.
    • לכאב הראש שתוקף אותי לפעמים ו... עובר, כי זה אומר שיש לי ראש ו... הוא בסדר...
    • לקמטי הצחוק שיש לי בשפולי העיניים, כי זה אומר שיש לי הרבה סיבות לצחוק בחיים...
    • ולקמטים האלה שעדיין לא מונעים ממני מחמאות, כי זה אומר ש... הרווחתי אותם ביושר.
    • לביקורת שיש לי על תוכניות מסוימות בטלוויזיה, כי זה אומר ש... יש לי טלוויזיה... ושאני רואה...
    • לילדי הצעירים שמדירים שינה מעיני כשהם יוצאים לבלות בערב, כי זה אומר שהם נהנים...
    • לטרדות היום יום שגורמים לי הורי המבוגרים, כי זה אומר ש... כמה טוב שיש לי עדיין הורים.
    • לאהובת ליבי שמצחיקה אותי וגם מעצבנת לפעמים, כי זה אומר שיש לי אהבה.
    • לשפע בכל המובנים שמבלבל את ראשי, כי זה אומר שאני יכול לקנות מה שאני רוצה, כמעט...
    • לישיבה הממושכת בקופת החולים, כדי לדעת בסוף שהכל בסדר...
    • שלא פעם לא נוח לי להיות ביבי סיטר לנכדיי, כדי לראות איזה אושר זה נכדים.
    • ללכת לחדר כשר ולהתנשף שם, כי זה אומר שאני עדיין בכשר...
    • להזיע בקיץ החם, כי זה לדעת שאחריו יבואו ימים קרירים יותר...
    ולבסוף ממני על זה שאני עדיין יכול להתיש אנשים במאמרים ארוכים ומייגעים כדוגמת זה, כי זה אומר שאני עדיין יכול לכתוב ולהתפלסף:-)
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קומו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין