כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    פרסומות למה כן ולמה לא..... ציטוט בתוספות שלי.....א

    0 תגובות   יום שני, 29/8/16, 11:38

    צטט: דוראל דגן 2014-03-18 10:04:45

    למה  הפסקתי לראות פרסומות?? אולי הציבור כבר לא מטומטם??

     

    פעם כשהייתי ילד (זה קרה לצערי לפני יותר מידי זמן) הייתי מחכה לחופש הגדול רק בשביל ללכת לרב חן ולראות סרט (בדרך כלל זה היה מלך הג'ונגל). סליחה!  זה לא היה כדי לראות סרט, אלא כדי לראות את הפרסומות שלפני הסרט. (מי מאתנו לא זוכר את הקרב המקורי על המילקי).


    היום כך טוענים המומחים: הצרכנים כבר לא אוהבים פרסומות הם גם יספרו לכם שעולם הפרסום בבעיה.

    כי הצרכנים כבר לא קשובים, הם עושים המון דברים בו זמנית, מדלגים על פרסומות בטלוויזיה, מסננים את הבאנרים באינטרנט, מתעלמים מהמודעות בעיתונים ובכלל הם לא רוצים שיפריעו להם בחיי היום יום, כך בשביל לתפוס את תשומת ליבם צריך לעשות הרבה יותר מאשר פעם.

     

    אני לא מבין גדול בפרסום, אבל אני חושב שיש לי הסבר אלטרנטיבי למה אנשים כבר לא כ"כ אוהבים פרסומות ומנסים להתחמק מהם בכל דרך אפשרית. לדעתי, הבעיה הגדולה של עולם הפרסום היא: הפרסומות הולכות ונהיות פחות אמינות (בלשון המעטה), לאנשים אין שום סיבה לצפות בפרסומות אם כשהם מגיעים לרגע האמת ומבקשים לרכוש את המוצר, הם מגלים שהם קונים משהו אחר לגמרי ממה שהם חשבו שראו בפרסומת.


    אם אני רואה פרסומת מושקעת ויפה למיץ תפוזים של פריגת.  שבה ילד תמים וחמוד מספר לנו שפעם כל הארץ הייתה מלאה פרדסים ועצי הדר (אפילו אצלו בסלון), ובסוף הפרסומת מסופר על סדרת מיצים חדשה בשם סדרת הפרדס (לא פחות ולא יותר), אבל קריאה של האותיות הקטנות מגלה שפחות מ-20% מאותו מיץ מסדרת הפרדס היא מיץ טבעי.

     אז איזה אינטרס יש לי לראות פרסומות?  

     

    ''

    באיזה פרדס מגדלים מיץ עם 20% מיץ בלבד


    אם בפרסומת של נוטלה מספרים לי שארוחת בוקר בריאה מאוזנת ומומלצת לילדים צריכה לכלול בתוכה ממרח שוקולד (מ-50% מהמוצר מכיל פחמימות פשוטות ואחוזי השומן במוצר מגיעים לכ- 30% כאשר למעלה מ- 10% הוא שומן רווי),

    אז איזה אינטרס יש לי לראות פרסומות?  

     

    ''

    כריך עם שוקולד- חובה בכל ארוחת בוקר?

     

    אם אני רואה פרסומות לחומוס (גם של אחלה וגם של צבר) שמספרות לי שהחומוס, שאין בעצם הבדל בין החומוס שאני קונה בסופר לבין החומוס שאני אוכל בחומוסייה. אבל כשאני מגיע למקרר בסופר את אותה הקופסה שהראו לי בפרסומת ואני רואה ברשימת הרכיבים, מרכיבים שנראה כאילו נלקחו מהמעבדה של וולטר ווייט?  לא יודע איך אתם אוהבים את החומוס שלכם, החומוס שאני אוכל בחומוסייה האהובה עליי מורכב מחומוס, טחינה, שמן זית, לימון, שום טיפה כמון וזהו. 

    אז איזה אינטרס יש לי לראות פרסומות?

     

    ''

    חומוס מחומוסיה, אפשר להכין אותו מקופסא?

     

    אז בקיצור, ידידיי הפרסומאים (אני לא באמת מכיר פרסומאים אבל מניח מקווה שכמה מהם יקראו את הפוסט הזה), קצת לפני שאתם מנסים להבין למה אני מתעלם מתוצר כפיכם שלפעמים הוא באמת מצחיק/מרגש/יצירתי/מעורר מחשבה וכל מה שהתכוונתם שהוא יהיה. פשוט כדאי שתגידו את האמת ולא תסתירו אותה בפרסומת, אני בטוח שתצליחו לעשות זאת בדרכים מצחיקות/מרגשות/ יצירתיות/ מעוררות מחשבה שיגרמו לי לרצות לצפות בפרסומות.

     

    האם אני היחיד שמרגיש ככה?

    אז ככה, אני  מקבלת כל מילה של מה שכתבת בפוסט. העובדה שהפוסט בן שנתיים כמעט, לא הופכת אותו לפחות אקטואלי.  אספר לך  סיפור נחמד. פעם סיפרה לי דודתי עליה השלום, שהיא קונה תרכיז כל שהוא, כבר שכחתי איזה כי זה קרה מזמן מזמן, כי הם מדברים על זה כל כך הרבה ברדיו, שאם היא תקנה ....... אולי הם יפסיקו. חשיבה שעליה אולי מסתמכים כל המפרסמים. איזו תמימות נפלאה של הדודה ג'יזלה שהיתה באמת אדם שכולו טוב לב וכולו תמימות.  אבל אני מסתכלת על הפרסומות, אם אני מסתכלת, רק בשביל הנאת הסיפור שישנו שם. אם זה יפה, אם זה מקורי, אם זה לא אדיוטי, אלו סיפורים בני דקה וחצי שהם לעיתים חמודים להפליא .  אני כועסת כאשר אני רואה שחקן כמו גילה אלמגור ששואלת "השארת אותי עם הזית...."    כאשר המשפט האמיתי מצטייר לך בפה בלי שתעבוד קשה, ולוקח שבועיים עד שאתה מגלה שמדובר בחברה הנותנת שירותים. למה גילה אלמגור?   שחקניות בסדר גודל שלה, איך שהוא , ויש כמובן החושבים אחרת ממני, לא צריכות "לרדת" לרמה כזו, למרות שאני מניחה שהיא יכולה אחר כך, עם הסכום שקיבלה ליהנות לא פחות ממה שתפיק ממנו החברה המפרסמת...

     

    יש פרסומות שמכעיסות אותי כמו ה"לנרלט" העקום, או הילדה שאין לה הורים, ואין מבוגר אחראי, והיא מחליטה איך מעצבים ואיך צובעים את הבית, באלו חומרים להשתמש. זו לא חברת הצבעים, זו החברה המפרסמת, זה הראש ה, תסלחו לי, עקום , של הקופירייטר.   הוא הצליח. אני זוכרת את הדברים. אבל הוא הקצין אצלי את התחושה שלא כל דבר מקורי מוטרף הוא דבר טוב. אני שמחה שאין לי תכניות לצבוע את הבית לכן אני לא צריכה לבדוק אם השם של החברה נתקע לי בראש.....  

    אבל תאמינו לי , נכון שפרסומות זה זמן איכות ללכת לשירותים, במיוחד כשנפח הזמן של הפרסומות הפך להיות מעל חמש דקות, אז אפשר להספיק גם להכין קפה..... אבל לפעמים יש  הברקות כאלה שלא בשביל המוצר אלא בשביל החשיבה המקורית, שווה להסתכל. ואם לא ראית  כרגע, זה יבוא עוד חצי שעה שוב. ואם לא עכשיו אז מחר ומחרתיים עד שתוכל לפזם או לומר את מה שנאמר שם בעל פה. ואללה, הם מלמדים אותך לשנן, גם זה משהו. אולי כל אמא תלמד שמה שהיא רוצה  שהילד שלה יעשה, שתעשה לו פרסומת בבית, וכל כמה דקות תחזור מילה במילה על מה שהיא אמרה קודם, בסוף זה ייכנס לראש, לא?.........

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין