ספר חדש- שלוש הגבירות
לקוראי היקרים,
אני מבקשת לבשר לכם שלאחר הריון קצר בן 30 שנה, נכון קראתם נכון, יצא לאוויר העולם הרך הנולד ושמו בישראל "שלוש הגבירות", בהוצאה לאור של עתון 77.
אני שמחה להביא כאן את שער הספר ואת הדף האחורי של הספר וכן את 'פתח דבר', כדי שתדעו על מה מדובר.
הספר יצא לחנויות ולספריות ואני מקווה שלא ישב שם בהחבא ובמחשכים, אלא יעבור מיד ליד ומעין לעין ויקרא. אולי יהיו שם דברים שיעניינו אתכם.
ר. מיפו
פתח דבר משהסתיימה המלאכה, וכבר התלבטנו בדבר התמונה לכריכה, ישבתי ביני לביני והרהרתי בדבר. כתיבת הספר עצמו היתה כמחזור חיים ויותר. הן מבחינת הזמן הארוך שבו נכתבו הדברים, והן מבחינת ההתחלה, שהיא כגביש קטנטן שהולך וגדל ומקבל נפח, ואני לומדת דבר מדבר מתוך הנבירה בכתובים, שהם מתוך תולדות עמנו, או מחוץ לתולדות עמנו, אבל כרוכים בעברנו והם לפעמים סמויים מן העין. וכמו דבקה בי הנחישות להוציא ולרענן דבר מדבר ולהבין את חיי הנשים באותה העת, חיים שהיו שונים כל כך מחיינו אנו היום. חשבתי, הקורא לעולם לא ידע על הלבטים, על סמני השאלה ששאלתי את עצמי ולא היה עם מי לחלוק, מלבד הספרים שהיו ידידי ויכלו בדרכם השקטה להוביל אותי בדרך להבנת הגיבורים או הגיבורות שלי שמתוך המקרא, או מתוך דמיוני, אבל חייהם שונים מדרך חיינו אנו. ורוצה אני מאוד ליידע את הקורא שלי ולו במעט על אותה דרך חתחתים שעברתי עם כל הגיבורים והגיבורות בסיפור הזה ששזרתי מתוך הכתובים שבמקרא.
התחלתי לכתוב את הספר לפני שנים רבות. בעצם אני יודעת בדיוק את התאריך, זה היה בשנת 1987. רציתי לכתוב סיפור משל קצר על תקופת שלטונם של המלכים שאול ודויד, אבל לאחר שהעמקתי יותר בנושא, הבנתי שלא אוכל לכתוב זאת. במיוחד לאחר שראיתי במו עיני את הגרזינים ואת כלי המלחמה העתיקים במוזיאון. ואכן, במה מתאפיינת תקופת מלכותם אם לא במלחמות תמידיות. ואיך אכתוב משהו על האישים האלה הרוויים מלחמות, מה כבר אוכל לתרום. זנחתי את הרעיון של סיפור משל קצר, אלא שדמות אחת משלל הדמויות העוברות שם בסיפור המקראי, משכה את תשומת לבי ואהבתי אותה מאוד: היתה זו אביגיל. האשה היחידה במקרא שכתוב עליה שהיתה יפה וחכמה. יפה זה ברור, במה התבטאה חוכמתה? הדבר הדיר שינה מעיני אולי הקורא יתמה על הדבר, הרי מי היא בשבילי? אלא שאנשים כמוני כותבים או אמנים זו דרכם, והתחלתי לחשוב, לחפש ולכתוב. חשבתי שאולי אכתוב סיפור קטן מאוד, אבל דבר הוביל לדבר עד שהתגבשה הדמות והתגבש הסיפור. למדתי הרבה על התקופה ועל האזור, על חייהן של הנשים בימים ההם. נוכחתי לדעת שדברים רבים אינם כפי שלימדו אותנו בבית הספר, ומיום ליום הבנתי את גודלה של הדמות הזאת שפעלה בתקופה שבה אפילו את שְׁמן של הנשים לא הזכירו במקרא. לאחר שסיימתי את סיפורה של אביגיל, נעמדה לפני במלוא קומתה המלכותית הנסיכה מיכל- והתריסה על כך שזנחתי אותה, על כך שאיני כותבת את סיפורה מנקודת הראות שלה. ולא היתה הברירה בידי, אלא להיענות לדרישתה ולכתוב את קורותיה כפי שראיתי אותם בעיני. חשבתי שבזאת סיימתי, אלא שכאן ניצבה לפני דמותה היפיפייה של בת שבע. של האשה שכה הושפלה בחייה ובעיקר השפלנו אותה אנחנו, בני הדור הזה, באשר לא הבנו כלל באיזה עולם חיו אז הנשים, ובמיוחד אשה כבת שבע היפה בנשים. בת שבע שעמדה מולי היתה אשה נערה, בת למשפחה האצילה ביותר בירושלים, נשואה לגבר צעיר ויפה תואר הוא אוריה החתי, ואולי הוא הארוונה של ירושלים. מה לה ולאותו פוחז דויד שנרדף על ידי מלך העברים ועשה עצמו משוגע אצל הפלשתים, ובנוסף היה ככל הנראה בסביבות גיל הארבעים, גיל מתקדם מאוד (לכל הדעות של הזמן ההוא). מה לה שתתפשט מולו, ואולי הוא הציץ בה רוחצת עירומה? ואולי כלל לא היה כיבוש ירושלים, אז מה היה שם? הרבה שאלות, והספר הזה מנסה להציע להן תשובות. כתיבת הספר התארכה למעלה מעשרים שנה, וההוצאה לאור גם היא לא היתה פשוטה. כעשר שנים חיזרתי אחר הוצאות לאור אשר החזירו לי את כתב היד והביעו תקווה שאולי, בהוצאה אחרת, יפתחו לפני את הדלת. משנואשתי, החלטתי למסור את הספר לעריכה ולהסתפק בכך. אולי ילדי, פעם, אם יזדמן להם, יוכלו להוציאו לאור. אלא שהחיים חשבו אחרת. הגעתי להוצאה שעורכיה, עמית ישראלי גלעד ומיכאל בסר, גילו עניין עמוק בספר, ולקחו אותו לידיהם. והנה-הנה הספר לפני ולפניכם.
אני חיבת לספר שהיתה זו הפתעה ומחמאה גדולה בשבילי, כאשר אקו"ם מצאו שהספר לא רק ראוי להוצאה לאור, אלא גם ראוי לתמיכה כספית להוצאתו לאור. ואומנם קבלתי מהם תמיכה . בהזדמנות זו אני מבקשת להודות להם על כך.
כתבתי רבות על הנשים באותה תקופה. בהערות ובמראי המקום הבאתי את המקומות שמהם נשאב הידע, אבל עלי להוסיף דבר מה: עיקר הרעיון הפמיניסטי התגבש אצלי מהקריאה בספר משלי ל"א -הפרק המופיע בחלקו השני של הספר והחותם אותו, מפסוק י' עד הסוף - והידוע כ"אשת חיל", ובמשפחות מסורתיות קוראים אותו בקבלת השבת. הפמיניזם שבספר הזה מתבטא בהבלטת ובהצגת חייהן של הנשים באותה עת כשכל הדרכים לפניהן סתומות ורק התושיה והחוכמה של האשה שהצליחה לגבור על כל אלה יכלה לשמור את שרידותה ומעבר לזה. ועכשיו אפשר לשקוע בכורסה, להיכנס אל תחומי המאה העשירית שלפנה"ס, וליהנות.
הקדשה הספר מוקדש לשלוש הגבירות, אביגיל, מיכל ובת שבע, אשר מחוכמתן למדתי והשתכרתי. (או השתכרתי). כמו כן הספר מוקדש לכל אותן נשים נפלאות אשר מוזכרות בתנ"ך, אבל, מי שכתב לא מצא לנכון להזכירן בשמן. יהי הספר הזה יד לזכרן.
הדף האחורי של הספר
|